מירי רגב היא אשת השנה שלי.
ספונה בלשכת השרה, היא צוחקת כל הדרך לכיסוח התקשורתי הבא. ככל שתענוה, כן תרבה וכן תפרוץ. חשפתם את יומני הג'ובים שלה? תבורכו וקבלו את המלכה הבלתי מעורערת של חברי המרכז. לעגתם על התערבותה בפלייליסט של גלגלצ? תודה לכם, תבואו כל יום וקבלו את האייקון החדש של בוחרי הליכוד. תפסתם אותה על חם מטנפת על היועץ המשפטי לממשלה? רגב יכולה לפטר את הדובר ואת אנשי יחסי הציבור שלה – קרדיט גדול מזה לא תקבל בשום מקום.
מירי רגב היא ראש הממשלה הבא שלי. היא כל מה שאנחנו צריכים. שונאת ערבים ושמאלנים באשר הם, בזה לפלצני התרבות, צועקת, מקללת, דוחפת. היא מזרחית, היא דואגת לג'ובים ומכוונת את האש על אלה שמנסים למנוע זאת ממנה. היא גבר לעניין. ונכון שהליכודניקים העדיפו עד היום ג'נטלמן פולני (בגין) ומאצ'ו אמריקאי (ביבי), אבל הנה־הנה מגיע הזמן ל"אחד משלנו". כפיים.
מירי רגב היא אשת השנה שלי. אישה שיודעת מה צריך העם הזה, מוכה הפחד והשנאה. היא חותרת את דרכה מעלה, צעד־צעד, הכול מחושב, כלום לא מקרי. מרכז הליכוד כבר שלה. בוחרי הליכוד שלה. עוד מעט גם נתניהו ירגיש את נשיפותיה בעורף. רגב לא תהיה לימור לבנת. רקדי, מירי, רקדי, ידך הניפי. את בתוך הקצב, את בתוך הקסם. רקדי, רקדי, רקדי.
מארק צוקרברג הוא איש השנה שלי.
לטרור של דאעש יש מחוללים, יש אידיאולוגיה, רקע היסטורי והסברים עכשוויים, יש לו מפקדים וחיילים ויש לו גם לוגיסטיקה. כלי תחבורה משוכלל, שבלעדיו כל התורה השטנית הזו לא הייתה מופצת בכזאת יעילות ושובה את לבם החולה של רבים כל כך ברחבי הכפר הגלובלי.
רציתם פייסבוק? קיבלתם. רציתם "מדיה חדשה", "חברתית"? קיבלתם. רציתם הפקרות שבה יכול כל אחד לפרסם כל דבר, בלי בדיקה, בלי תגובה, בלי אחריות? התמוגגתם ממדיה שבה אין עורכים? כזו שבה אפשר לחסל בנאדם בלי לאפשר לו אפילו מילים אחרונות לפני מותו? רציתם תקשורת המונית שאין בה סינון או גבולות, שכל מטורף, חולה, סוטה, מתוסכל, מחסל חשבונות או סתם אידיוט יכול לנהל אג'נדות ולהפגיז? קיבלתם. שיימינג מהנה שיהיה לכם.
הגולם שיצר מארק צוקרברג קם על יוצרו. כמו אלה שמנצלים את הדמוקרטיה כדי לחסל אותה ואת נתיניה, גם בפייסבוק המופקר – את החופש מנצלים כל אלה שמגבלות חוקיות או אתיות או מוסכמות סבירות מנעו מהם לפתוח באש ולרסס לכל עבר מבלי שיצטרכו אפילו להצטייד במסכה או בכובע גרב. "בן־לאדן פינת צוקרברג", כינה בנימין נתניהו את ההסתה, רגע לפני שכתב עוד פוסט מסית בפייסבוק האישי שלו, מעל לראשה של התקשורת המסורתית. צוקרברג לא הזמין לרשימת החברים שלו את בן־לאדן או את ג'ון הג'יהאדיסט. הוא לא רצה שירקדו על בימות המועדון המופקר שלו, אבל הוא גם לא סינן אותם בכניסה. ומי שמתמוגג מחיסול פומבי במחוזות הפייסבוק, שלא יופתע כאשר ההפקרות הזו והכלים שהיא מספקת משמשים גם את בני השטן בכבודם ובעצמם.
מארק צוקרברג הוא איש השנה המדממת שלי. שלא מרצונו ושלא מדעתו הוא סייען ראשי לטרור המטורף שכובש עכשיו את העולם. והוא אשם בעיניי בגרימת מוות ברשלנות, כמי שיצר מכשיר שלא יודע גבולות ולא יודע שובע. תעשו לו לייק גדול.
