ההלם הראשוני מצפייה בסרטון החתונה המדובר סימן בימין קו פרשת מים ביחס לרצח בדומא. התפיסה המקובלת (והסבירה) עבור אלו שהשלימו עם העובדה שאת ההצתה ביצעו יהודים, הייתה שחברי החוליה לא באמת התכוונו לשרוף למוות תינוק בן שנה וחצי; ושבבוקר, כשגילו את התוצאה הקטלנית, הם התחרטו. כמעט כולם נהנו לחשוב שגם במעגלים הכי קיצוניים בימין הזדעזעו ממותו של הפעוט.
ישנה גם קבוצה לא קטנה שמהרגע הראשון לאחר הפיגוע האמינה בלב שלם שמדובר בסכסוך חמולות פנימי בכפר דומא, ואף מצאה לכך חיזוקים. בין היתר, מיקומו של הבית בתוך הכפר, הצורה של האות קו"ף במילה "נקמה", הצתה נוספת שבוצעה כחודש אחרי הפיגוע והתבררה כחיסול חשבונות פנימי.
הקמפיין שמיתג את דומא כריב חמולות החל בשולי המחנה, אך השיג תמיכה מכלי תקשורת מגזריים, מרבנים, ממנהיגים מקומיים ומבעלי טורים בימין; ולמרות זאת, נותר בשולי המחנה.
ואז, אחרי שידור הסרטון, התרחש מפץ תודעתי שפעל בשני כיוונים הפוכים על הרוב הדתי. מחד, הסרטון אפשר הצצה לתוך כת סגורה של כמה עשרות צעירים שתועדו חוגגים את מותה של משפחת דוואבשה. ההבנה הראשונית, שגובשה בימי דומא הראשונים, התחלפה בהפנמה שאותה כת סגורה לא ממש נחרדה מתוצאות ההצתה, שישנם כמה עשרות צעירים יהודים שבעצמם מבינים/יודעים שמדובר בהצתה שבוצעה על ידי ידיים יהודיות; ובעיקר, שאותם עשרות שמחו שמחה גדולה על רצח בני המשפחה ואף מציינים זאת במחול הסכינים והנקמה.
הסנונית הראשונה שסימנה את החלפת הצד, דקה אחרי שידור הסרטון, הייתה ח"כ בצלאל סמוטריץ'. עד אותו יום גינה את השב"כ בעקבות החקירה האגרסיבית שעברו החשודים. רגע אחרי, תקף בחריפות את קבוצת הגבעונים, שלמעשה נותרו מבודדים הרחק בשולי הימין.
מאידך, ובאופן פרדוקסלי, לרשימת הקונספירציות התווספו עוד 20 דונם של יבול חדש, תיאוריות קשר שלא נשמעו במחנה הימין מאז פרשת אבישי "שמפניה" רביב. כאילו לא חלפו 20 שנה, כאילו בראשות הממשלה עדיין עומד מפא"יניק, זכו מעריצי ברי חמיש לתחייה מחודשת. את הנשקים שתל השב"כ, רעולי הפנים הם סוכני שב"כ, את התמונות הדפיס השב"כ (כי ב־2015 רק בשב"כ יש מדפסת צבעונית), החתונה כולה היא הפקה של השב"כ וכן הלאה.
גם למחול ההזיות הזה חברו רבנים, פובליציסטים והרבה תומכים. המוטיבציה בנקודה הזאת, כמו אחרי הפיגוע, נולדה דווקא ממקום חיובי – חוסר רצון להשלים עם העובדה שבני עמנו, דתנו, ילדינו, שכנינו, תלמידינו מסוגלים לשרוף משפחה, או לדקור את תמונת הנספים בסכין במהלך חגיגות הקמת בית חדש בעם ישראל. למרבה השמחה, בפרשת החתונה החזיקו תיאוריות הקשר לא יותר משבוע. הן קרסו אחרי שהתברר שהמשטרה זיהתה את כל רעולי הפנים, ואיזה פלא, מדובר בפעילי ימין מרכזיים. כמו כן, בין קושרי התיאוריות לא נמצאו החוגגים עצמם. הם הרי ידעו מהרגע הראשון מי הניף את התמונות, מי כיסה פניו, וגם את התשובה לשאלה שעדיין נותרה פתוחה – מי הגיע לחתונה עם התמונות המודפסות.
כך ששידור הסרטון הוביל צופים רבים מהימין העמוק להתנער מהקבוצה הקטנה אך הקיצונית, ובאותו אסימון גם לחזור לתחושת הנרדפות החביבה כל כך בימין הדתי. אבל השנה היא 2016, וגם האסימון הזה, תודה לאל, כבר מתחיל להתפוגג. אחרי הכול, קצת קשה להאשים את ראש השב"כ ברדיפת דתיים.
–
- תיאטרון קליפה // על דמותה של מיה (אגם רודברג) ב'חזרות'
- זהירות, מצלמים // כך נראתה תעשיית הטלוויזיה בשנה שבצל הקורונה // מאת רותה קופפר
- הכל קשור // מצעד הקונספירציות הפוליטיות הגדול // מאת יותם ירקוני
