בזמן שבישראל עוסקים ב"תנועת החרם", מתברר כי היא מתקיימת מתחת לפני השטח. לפי המחקר של עומר יעיר ואמנון כוורי מהמכון לחירות ואחריות: שיעור גבוה של ימנים מחרים עסקים של שמאלנים, ולהפך // וגם: ממשלת האחדות כפתרון אפשרי
אם למישהו עוד היה ספק, השנים האחרונות הראו בבירור עד כמה ישראל מקוטבת מבחינה פוליטית. בתוך פחות משנתיים ידעה המדינה ארבע מערכות בחירות סוערות, שהתקיימו בד בבד עם אי־יציבות פוליטית. באופן תקדימי לא עבר בכנסת תקציב במשך כשלוש שנים, ובחלקים ניכרים מהשנים האחרונות כיהנה ממשלת מעבר, המוגבלת בכוחה לשלוט, ולמשך תקופה ממושכת לא מונו בכירים בשירות הציבורי.
פרט לכך, חווינו – ועודנו חווים – שבועות של הפגנות, אירועי אלימות פוליטית ותחושות של רבים, משני צדי המפה הפוליטית, כי שחקנים פוליטיים שונים בגדו בבוחריהם כשחברו, בניגוד להתחייבויות מפורשות, ליריבים פוליטיים מרים. כל זאת במקביל לשיח עוין ואלים במרחב הציבורי, בעיקר ברשתות החברתיות אבל גם בכנסת.
בחלק ניכר מהתקופה – ועל רקע החקירות והגשת כתבי האישום נגד ראש הממשלה הקודם בנימין נתניהו – נראה שבישראל יש שני צדדים פוליטיים מרכזיים, השווים בגודלם פחות או יותר, שלא רק שאינם מוכנים לשתף פעולה, אלא אף משוכנעים כי הקבוצה היריבה פועלת באופן לא דמוקרטי, והיא מכשירה, לדבריהם, את הקרקע למהלכים נוספים שיפגעו בדמוקרטיה הישראלית.
אזהרות בנוגע להשלכות השליליות של קיטוב ושיסוע פוליטי אינן דבר חדש. חוקרי מדע המדינה מסבירים כי קיטוב פוליטי עמוק, דוגמת זה ששרר במדינות אירופיות שונות בשנות ה־30 וה־40 של המאה ה־20, מסכן את הדמוקרטיה.
בכתבה הזו ננסה לאפיין את המצב הנוכחי של הקיטוב הפוליטי בישראל. נתייחס לקיטוב האידיאולוגי ה"קלאסי", הנוגע למחלוקות בנושאי מדיניות שונים, ולקיטוב חברתי־רגשי, הנוגע ליחס של הצדדים הפוליטיים השונים ליריביהם. נתייחס גם לגורמים לקיטוב חברתי־רגשי ולדרכים אפשריות להפחתתו.
בין קיטוב אידיאולוגי לרגשי
בבסיסו של המושג "קיטוב" יש דגש על קיומן – באותה העת – של עמדות או נטיות מנוגדות בחברה. חוקרי מדע המדינה מסבירים שאפשר לתפוס קיטוב הן כ"מצב קיים" והן כ"תהליך". קיטוב המתייחס למצב הקיים נוגע להתפלגות הנוכחית של עמדות או תפיסות פוליטיות. אך בזמן שמצב שבו חברי קבוצות פוליטיות יריבות מחזיקים בעמדות מנוגדות לחלוטין הוא כמובן מצב מקוטב, ישנו קושי בקביעה מהו סף הקיטוב – מתי עמדות מנוגדות בקבוצות השונות מגיעות לכדי "קיטוב".
קיטוב כ"תהליך" מתייחס למצב שבו העמדות של חברי הקבוצות הפוליטיות הפכו למרוחקות ולמנוגדות יותר. עם זאת, תהליך של קיטוב בעמדות של הקבוצות השונות לא בהכרח מעיד כי ישנה מידה רבה של קיטוב "כמצב קיים". כך נדמה כי הן קיטוב כמצב קיים והן קיטוב כתהליך הינם יחסיים ותלויים בהשוואה על ציר זמן.
בבואם לבחון את מידת הקיטוב במדינה כלשהי, חוקרי מדע המדינה וסוציולוגיה נוהגים להתייחס לקיטוב פוליטי־אידיאולוגי – תמיכה בעמדות מדיניות שונות בקרב קבוצות פוליטיות מובחנות כמו תומכים של מפלגות שונות או גושים אידיאולוגיים שונים – ולמידת המרחק האידיאולוגי בין הקבוצות השונות.
החוקרים השונים מתייחסים לקיטוב בעמדות שונות הנוגעות למדיניות פנים כמו הפלות, החזקת נשק, או ביטוח בריאות, וגם למדיניות חוץ. כך, בספר American Public Opinion toward Israel: From Consensus to Divide (ד"ר אמנון כוורי וגיא פרידמן), הודגם כיצד העמדות של אמריקאים בנוגע לסכסוך הישראלי־פלסטיני הפכו למקוטבות, כאשר מי שמזוהה עם הימין האידיאולוגי והפוליטי בארה"ב מביע תמיכה חזקה בישראל ואילו מי שמזוהה עם השמאל האידיאולוגי והפוליטי מביע עמדות התומכות בפלסטינים.
לצד הקיטוב הפוליטי־אידיאולוגי הזה, תשומת לב מחקרית רבה מוקדשת בשנים האחרונות לסוג אחר של קיטוב, זה המכונה "קיטוב חברתי" או "קיטוב רגשי". קיטוב זה מתייחס לעוינות ולחוסר האמון בין יריבים פוליטיים, ולמידה שבה חברי מפלגה או גוש אידיאולוגי כלשהו מעריכים את חברי הקבוצה שלהם באופן חיובי יותר מאשר את חברי הקבוצה היריבה.
עיקר המחקר בתחום זה מגיע ממקרה הבוחן האמריקאי, שם שורה ארוכה של מחקרים מהשנים האחרונות הראו כי ביחס לשנות ה־50 ואפילו ה־80, דמוקרטים ורפובליקנים כיום נוטים להיות עוינים וקרירים יותר כלפי הצד השני, נוטים לייחס לצד השני מידה רבה יותר תכונות שליליות כמו רוע, אנוכיות, צביעות וסגירות מחשבתית, לצד ייחוס מידה פחותה של תכונות חיוביות כמו נדיבות, הגינות, פטריוטיות ואינטליגנציה ומדווחים על מידה רבה יותר של חוסר רצון להיות בחברתם של חברי הקבוצה היריבה.
המחקר הענף על קיטוב חברתי־רגשי בארצות הברית – ולאחרונה גם במדינות דמוקרטיות אחרות – נובע בין השאר מכך שחוקרים סבורים שלסוג הזה של קיטוב ישנן השלכות פוליטיות וחברתיות רבות, בהן הימנעות מפשרות ופגיעה בשיתוף הפעולה הפרלמנטרי בין פוליטיקאים מהצדדים הפוליטיים היריבים, חוסר רצון של אזרחים לנהל ויכוחים פוליטיים עם הצד השני, תמיכה של אזרחים בפוליטיקאים מושחתים או בפוליטיקאים הנוקטים פעולות לא דמוקרטיות רק משום שאלה משתייכים לאותה המפלגה או לאותו הצד הפוליטי ופגיעה ביכולתה של המדינה להתמודד עם אתגרים כמו משבר הקורונה.
חוקרים אף מתריעים מפני "זליגה" של הקיטוב הפוליטי לחיים הכלכליים־עסקיים והאישיים, וטוענים שקיטוב חברתי מוביל לקושי של אזרחים לשתף פעולה עם היריבים הפוליטיים בתחומים כלכליים ועסקיים ואף פוגע בקיום של קשרים רומנטיים עם פרטנרים מהצד השני (לצד זאת, ישנם מחקרים עדכניים אשר מטילים ספק בכך שקיטוב חברתי אכן גורם לרעות החולות הללו).
אין הסבר אחד להתגברות התופעה. למעשה, בשנים האחרונות הוצעו יותר מ־15 הסברים שונים לקיטוב חברתי ולהתרחבותו, בעיקר בהקשר האמריקאי. בין ההסברים הבולטים: קיטוב אידיאולוגי בקרב האליטות המוביל לעוינות גדולה יותר בקרבן, כאשר עוינות זו מחלחלת לציבור הרחב, קיטוב אידיאולוגי בקרב הציבור הרחב המוביל לקונפליקט ערכי עם היריבים הפוליטיים, סביבת תקשורת שונה בתכלית בעשורים האחרונים, בדגש על כניסת ערוצי תקשורת עם שיוך פוליטי מובהק המשתמשים בשפה עוינת ולעומתית יותר, עליית המדיה החברתית ושינויים בהרכב הקבוצות החברתיות המרכיבות את המפלגות הדמוקרטיות והרפובליקניות.
תומכי החרם
המחקר בישראל על קיטוב חברתי־רגשי בין ימנים ושמאלנים הוא רק בראשיתו, ולמעשה, נכון להיום אין עדויות מחקריות ברורות המצביעות על כך שהקיטוב החברתי־רגשי כיום גדול יותר ביחס לעשורים קודמים.
אחת הבעיות היא היעדר נתונים על קיטוב חברתי־רגשי בעבר, ולכן קשה להעריך את הקיטוב שהיה, לדוגמה, סביב מלחמת לבנון, רצח רבין וכו'. לצד זאת, כמה מחקרים וסקרים שנערכו לאחרונה מראים כי ישנו קיטוב חברתי לא מבוטל בקרב הציבור בישראל: ימנים ושמאלנים נוטים, בהתאמה, לעוינות וקרירות כלפי שמאלנים וימנים, ימנים מעדיפים להיות בקרבה חברתית לימנים מאשר לשמאלנים, ואילו שמאלנים – להפך.
בסדרה של סקרים מקוונים שערכנו בחודשים האחרונים במכון לחירות ואחריות בקרב מדגמים מייצגים גדולים של החברה הישראלית, בחנו את מידת הקיטוב, לרבות החברתי־רגשי, ומאפייניו.
כפי שניכר בתרשים 1, אלו שזיהו עצמם כימין מבחינה אידיאולוגית דיווחו על יחס חיובי הרבה יותר כלפי ימנים מאשר כלפי שמאלנים (תרשים 1).
באופן ספציפי יותר, בנוגע להעדפות שלהם לגבי קשרים חברתיים עם כאלו שמזוהים עם "המחנה האחר", תרשימים 2-4 מראים שהמשיבים יהיו הרבה יותר מרוצים אם קרוב משפחה שלהם יתחתן עם ימני מאשר אם אותו קרוב משפחה יתחתן עם שמאלני (תרשים 2), ודיווחו גם על העדפה ברורה לשכן או לקולגה בעבודה מהצד הפוליטי שלהם (תרשימים 3 ו־ 4 בהתאמה).
ממצאים הפוכים נצפו בקרב אלו שזיהו עצמם כשמאל אידיאולוגי, אף שבקרב אותם משיבים מידת ההעדפה לשמאל על פני הימין הייתה פחותה באופן ניכר. אלו שזיהו עצמם כמרכז אידיאולוגי דיווחו על יחס זהה לימנים ולשמאלנים, ולא דיווחו על רצון במרחק חברתי מימנים או משמאלנים.
תרשים מס' 1:
תרשים מס' 2:
תרשים מס' 3-4:
כפי שהיה אפשר לצפות בצל השנתיים הסוערות האחרונות, ממצאי הסקרים מצביעים על כך שרוב הציבור הישראלי (85%, יחס דומה בקרב ימנים ושמאלנים) סבור כי הקיטוב הפוליטי בין ימין לשמאל גבר.
ייתכן שהאווירה הפוליטית המתוחה זולגת גם בישראל לחיים הכלכליים־עסקיים, בדומה למתרחש כיום בארה"ב. כך, באותו הסקר, שאלנו את המשיבים אם בשנתיים האחרונות הם החרימו גוף עסקי כלשהו, למשל חברה או עסק פרטי, בגלל תמיכת גוף עסקי זה בעמדות פוליטיות שלהן המשיב התנגד.
קרוב לשליש מהמשיבים בסקר דיווחו כי בשנתיים האחרונות הם החרימו גוף עסקי כלשהו פעם אחת (14%) או כמה פעמים (19%). כפי שאפשר לראות בתרשים 5 המצורף, אלו שהגדירו עצמם כימין מבחינה אידיאולוגית דיווחו כי החרימו גוף עסקי (39%). לעומתם, אלו שהגדירו עצמם כשמאל (32%) או כמרכז (24%) דיווחו על מידה פחותה של החרמת גופים עסקיים. ממצאים אלו מבהירים כי אזרחים רבים, ממחנות פוליטיים שונים בישראל, מדווחים כי תודעה פוליטית מנחה את הפעילות היומיומית הכלכלית שלהם.
תרשים מס' 5:
לנוכח הטענות הרבות הנוגעות להשפעות השליליות של קיטוב חברתי, האם אפשר להפחיתו? כמה מחקרים, שרובם נערכו בארה"ב, הציגו שיטות להפחתת קיטוב רגשי, בהן מתן נתונים הנוגעים למתינות היחסית של חברי הקבוצה הפוליטית היריבה, תיקון סטריאוטיפים בולטים אך מוטעים הנוגעים לחברי הקבוצה היריבה, ואינטראקציות חברתיות חיוביות, מכבדות, ומבטאות אמון בין אזרחים מהקבוצות היריבות. שיטות אלו אכן הפחיתו, אף שבמידה מוגבלת, עוינות בין הצדדים היריבים.
נוסף על כך, מחקר שערך ד"ר עומר יעיר עם פרופ' ליאוני האדי (Huddy) מאוניברסיטת סטוני ברוק, מראה כי חשיפה לשיתופי פעולה ויחסים חבריים בין פוליטיקאים מהקבוצות הפוליטיות השונות מפחיתה אף היא קיטוב רגשי, בזמן שפשרה בין הפוליטיקאים הללו בנוגע לנושאי מדיניות חשובים כמו הגירה דווקא לא הפחיתו קיטוב רגשי. לאור זאת, אפשר לשער שהשיטות שפעלו בארה"ב יהיו יעילות בהפחתת קיטוב חברתי גם בישראל.
ממצא נוסף העולה מהסקרים שלנו מראה כי אלו שהצביעו לשותפות הקואליציוניות נוטים לדווח על רמות נמוכות יותר של קיטוב חברתי ביחס לאלו שהצביעו למפלגות האופוזיציה (ראו תרשים 6). ממצאים אלה כמובן לא מאפשרים לקבוע כי הכניסה לקואליציה הובילה להפחתה של הקיטוב הרגשי בקרב תומכי מפלגות הקואליציה (או להגברת הקיטוב הרגשי בקרב תומכי מפלגות האופוזיציה).
עם זאת, ייתכן שזה מעיד על כך שאלו עם רמות קיטוב נמוכות יותר – במקרה זה תומכי מפלגות הקואליציה – מוכנים לקבל שיתוף פעולה של נבחריהם עם יריביהם הפוליטיים יותר מאשר אלו עם רמות קיטוב גבוהות. אם הדבר נכון, יש בכך כדי להצביע על החשיבות של הפחתת קיטוב חברתי לקיומה של מערכת פוליטית מתפקדת.
תרשים מס' 6: [עמדות תומכי מפלגות הקואליציה מופיעות משמאל לקו האנכי, בזמן שעמדות תומכי מפלגות האופוזיציה מופיעות מימין לקו האנכי]:
ד"ר עומר יעיר וד"ר אמנון כוורי, המכון לחרות ואחריות, בית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי)
–
