הפרופסור ובטטות הבינג' // הטור של פיני אסקל

1. לחלום בספרדית.

ספרדית היא שפת האם המדוברת ביותר בעולם אחרי מנדרינית. קרוב לחצי מיליארד בני אדם מעדיפים לדבר אותה יותר מכל שפה אחרת. זו עובדה שברחה מעיניהם של קברניטי הטלוויזיה במשך עשרות שנים. עידן הכבלים בעט את הטלוויזיה הלבנה ודוברת האנגלית מהסלון המשפחתי והתחיל לגלגל על לשונו שפות אחרות. ועדיין, בעולם המערבי בחרו להתעלם כמעט לחלוטין מספרדית. במונחי טלוויזיה. השפה הזו הייתה מנת חלקם של חובבי הטלנובלות – פנסיונרים, עקרות בית, נערות ונערים. אם בטעות שני חברים לעבודה היו צופים בנפרד ובחשאי בטלנובלה דוברת ספרדית, היו יכולים לעבור עידן ועידנים עד שיעלו במקרה זה על זה ומכאן והלאה הם היו שומרים זאת בסוד, גילטי פלז'ר משותף וכמוס.

לאט־לאט העולם התבגר והשתכלל. האינדיבידואליזם הביא את הבשורה הטכנולוגית למסך הקטן, וזה בעצמו העמיק והעשיר עוד יותר את חוויית האינדיבידואל. אמנם האמנות השמינית רק הפכה גדולה ועשירה ומשמעותית יותר, אך התחרות על לב הצופים שיחקה כעת תפקיד ראשי. כשזה קרה, הצמידו המפיקים אקדח לרקתם של היוצרים ואמרו: "פלאטה או פלומו", כסף או עופרת; תביאו צופים או שתמצאו את עצמכם מתחת לגשר, בקרקעית האוקיינוס. האולטימטום הזה אילץ את היוצרים לדוג קהלים נוספים. וזה היה קל מדי: הצופים החדשים עמדו כל אותו זמן מתחת לאף, רק חיכו שמישהו יתייחס אליהם. ופתאום זה קרה: 'שובר שורות', 'ג'יין הבתולה', 'פשע אמריקאי', 'סמוך על סול' וכמובן 'נרקוס'. הכלל היה ברור: אם יהיו סצנות שלמות בספרדית – גם הקהל דובר הספרדית יגיע.

2. הזרה הכי פופולרית בנטפליקס.

אחרי הצלחה די נאה בספרד – כ־4.5 מיליון צופים לפרק – החליטה מלכת הבינג' נטפליקס לרכוש את 'בית הנייר' ('קאסה דל פאפל'). במקור, הסדרה תוכננה בקפידה להצלחה בארה"ב. בפועל, היא הצליחה בעיקר בדרום אמריקה, באירופה וגם בישראל, הפכה תוך ארבעה חודשים לסדרה הכי פופולרית אי פעם בנטפליקס מבין הסדרות שאינן דוברות אנגלית, אבל דווקא האמריקאים סירבו לאכול אותה.

בנטפליקס ניסו הכל: העניקו לה שם באנגלית ('Money Heist'), שסירס בדיעבד את הארומה הלטינית; שיפצו, חתכו, ערכו מחדש והפכו עונה בת תשעה פרקים בני 70 דקות לעונה בת 13 פרקים של 45 דקות פחות או יותר – טלוויזיה לעיסה לטובת צופי אומת הפאסט פוד המפונקת; העמידו שלטי חוצות שהציגו אסתטיקה שמפגישה בין הלבוש האדום העז ב'סיפורה של שפחה' לבין המסכות של חברי ארגון אף־סוסייטי ב'מר רובוט'. אבל האמריקאים לא הגיעו.

3. פרופסורה לטלוויזיה.

בקצרה: 'בית הנייר' היא סדרה שיצר אלכס פינה ושבמרכזה מתכנן "הפרופסור" את השוד הגדול ביותר בהיסטוריה – גניבת 2.4 מיליארד יורו מהמטבעה הספרדית – בעזרת שמונה שותפים לפשע. צריך לומר את האמת: 'בית הנייר' היא לא סדרת מופת, אלא טלנובלת פשע רצופת חורים וקלישאות, אבל היא מבריקה כי היא הצליחה לפצח איזושהי נוסחה, אף שמדובר בז'אנר משומש. הבחירה העלילתית לקחת מעט מכל מיני סרטי פשע – מרפרנס לנטלי פורטמן ב'לאון', דרך אזכורים של סרטי טרנטינו ועד העתקת הטריקים מ'האיש שבפנים' של ספייק לי – מעידה על צניעות אינהרנטית, על הבנה עמוקה שהכל כבר נעשה ולכן במקום להמציא את הגלגל של הז'אנר מחדש, יש להתמקד ברעיונות אחרים.

כבר בשלב מתן השמות הבדיוניים שנועדו להפחית כמה שיותר את ההיכרות בין השודדים, אפשר לראות פניה החוצה, לעולם הגלובלי, במקום התכנסות פנימה: שמות הקוד שמעניק הפרופסור לשמינייה הם טוקיו, ברלין, ריו, מוסקבה, דנוור, ניירובי, הלסינקי ואוסלו, ולא ערים ספרדיות כמו מדריד, ברצלונה, סביליה, ולנסיה, אוססונה וכו'. (במאמר מוסגר, הבחירה בדנוור, בירת קולורדו, הייתה אמורה להיות בחירה אופטימלית בבואך להתחנף לקהל האמריקאי; בארה"ב יש רק 12 מדינות לבנות יותר מקולורדו.)

זו סדרה שמהווה שופר למעמד הפועלים: הרצון של השודדים להתעשר מהר מבלי לפגוע באף אחד (השוד נערך במטבעה הספרדית והמטרה היא לגנוב כסף שלא שייך לאיש); ההזדהות שהשודדים מייצרים בקרב בני הערובה (בעיקר אחרי הצעה מפוקפקת לשותפות עסקית) ושאר אזרחי ספרד הצופים במתרחש דרך המסכים; הרמיזות הרבות להשלכות העקיפות של המשבר הכלכלי העולמי ולהשלכות הישירות של משבר החוב האירופי (זה בא לידי ביטוי באיום של המנכ"ל ארתורו כלפי העובד הוותיק שאחראי על ייצור השטרות כשהאחרון מתלבט אם לחשוף באוזני השודדים את שאיפות המרד של הבוס: "כשכל זה ייגמר אתה לא תעבוד אצלי, ואני יודע ששתי הבנות שלך לא מוצאות עבודה כבר שבע שנים"); השיר הפרטיזני האיטלקי 'בלה צ'או', שהפך מזוהה כל כך עם הסדרה אחרי שהפרופסור וברלין שרו אותו בדבקות בסעודה האחרונה שלהם לפני השוד, הוא עוד נדבך שמסייע בהפיכת הנבלים לרובין־הודים מודרניים ובהפיכת הסדרה לגדולה יותר מרמתה האמיתית, למעין סמל תקופתי.

4. תסמונת המאהב הלטיני

לפני כחצי עשור כבשו את עולם הטלוויזיה הסדרות הסקנדינביות בעזרת קור ואכזריות שמתחו את גבולות היכולת של הצופים הנוקשים ביותר. הנופים האפורים, השפה הזרה, המנטליות הקפואה והסיפורים המהודקים גרמו לעולם להתמכר לסאגה נורן ('הגשר') ושאר הגיבורים הדנים, השוודים וגם הנורווגים.

אחד הדברים שבלטו בעת הצפייה בטלוויזיה הסקנדינבית זה העובדה שאי אפשר באמת לשפוט יכולת משחק כשאתה לא דובר את השפה. יכולת המשחק, גם אם היא גרועה במיוחד, מחליקה טוב יותר בגרון של הצופים והמבקרים שאינם בקיאים בניואנסים. הדברים נכונים גם בקשר לדיאלוגים – אי אפשר לבקר את הטקסט המדובר כאשר אינך בקי ברזי השפה והניבים. הדברים נכונים, כמובן, גם כשצופים ביצירה טלוויזיונית בספרדית. אינטואיטיבית, המשחק נראה מוגזם, אבל אי אפשר לדעת באמת, ולכן קל יותר להתמסר ולקבל את המראות על המסך כפי שהם. למעשה, זו תסמונת המאהב הלטיני – הוא מסוגל לסובב ראשים ולגרום לפרפורים גם אם הוא דביל מושלם. השפה המתגלגלת, הזרות המסקרנת והלוק האקזוטי תמיד יעשו את העבודה.

5. איך אומרים נטפליקס במנדרינית?

'בית הנייר' היא קודם כל סדרה סקסית שהפכה לתופעה בינלאומית עד כדי כך שדווח כי בית מלון בנאנט נשדד על ידי שודדים שעטו על פניהם את המסכות של דאלי מהסדרה. ההצלחה שלה הולידה אחריה בנטפליקס עוד עשרות סדרות בספרדית – הבולטת שבהן היא 'אליטה' (עוד טלנובלת פשע, שמתרחשת הפעם בתיכון ספרדי יוקרתי, בכיכובם של שלושה שחקנים צעירים שמככבים ב'בית הנייר'). הגל הזה לא צפוי להיגמר בפחות מכותרת מפוארת בסגנון "תור הזהב של היצירה הספרדית", אם בספרד, אם באמריקה הלטינית, והוא עתיד ללבוש בקרוב מאוד צורות אחרות בשפות נוספות שיכבשו כל אחת בתורה את עולם הסטרימינג – החל במערב אירופה (צרפתית וגרמנית), עבור במזרח אירופה (פולנית והונגרית) וכלה בשפות זניחות (עברית, דנית/שוודית). ואם זו הבשורה, חכו כמובן גם למנדרינית.