fbpx

הפלטפורמות השיתופיות // הביזנס של המצפון

רוח הקהילה, האכפתיות לסביבה והמצפון הם מחצבים שהטייקונים החדשים מתנפלים עליהם

0

הכלכלה החדשה מאוהבת באנרכיזם. לא תמיד היא מבינה את זה, אבל מי כבר מבין באהבה, מי יכול באמת להסביר אותה. האנרכיזם, בניגוד לתפיסה המוטעית, איננו שיטה הדוגלת בבלגן ובחוסר סדר. להפך, זו אידיאולוגיה קשוחה מאוד. לפי עקרונות האנרכיזם אין רכוש פרטי, החיים אינם רדיפה לבעלות על מוצרי צריכה, התפיסה היא שיתופית, לא תחרותית, והכל מאורגן בידי הקהילה, בלי כפייה חיצונית וללא פיקוח.

נשמע פחות או יותר כמו תמצית דף ה"אודות" של כל פלטפורמה שיתופית. מאתר יד 2 החלוצי ועד בירד ושאר החברות שמפזרות את הקורקינט החשמלי על כל המדרכות כמו דומן ציפורים. למרות כאוס הקורקינטים, אף אחד לא מכנה את הפלטפורמה השיתופית בשם "אנרכיה", ממש כשם שאיש לא קורא לקורקינט החשמלי בשמו העברי, גלגינוע, אבל זה בדיוק אותו דבר.

כמעט. הרעיון נחמד. למה לך להיות בעלים של חפץ שבו אתה משתמש מעט? זה רע לסביבה, זה יקר, זה מטופש. הרשת, והקהילה העצומה שצמחה בה, היא כר טבעי לצמיחת האנרכיה החדשה. פלטפורמות שיתופיות נולדות כל יום, בכל נושא. תיירות ועבודה, מגורים ושירותי ביטוח. כשמתאגדים אד הוק למען מטרה משיגים יותר; כשמוותרים על בעלות נהנים מהמוצר או מהשירות בדיוק בזמן שצריך אותו. ככה חיו בקומונות האנרכיסטיות. אבל שם, איש לא עשה כסף מהרעיון הזה. אולי זו הסיבה שהן לא שרדו. רוח הקהילה, האכפתיות לסביבה והמצפון הם מחצבים שהטייקונים החדשים מתנפלים עליהם. כמו האוליגרכים שבזזו את ברית המועצות המתמוטטת. כל דבר הוא סחורה, כל אידיאה היא ביזנס.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook