הם תמיד היו מבודלים, תושבי איי פארו הקטנים, גם לאחר שנמלטו אבות אבותיהם מעריצותו של מלך נורבגי, במאה התשיעית, גם כשהפכו לחלק ממלכת דנמרק גם כשזכו לאוטונומיה בחסותה, אבל נשארו עיקשים ולא הסכימו להצטרף לאיחוד האירופי. האוטונומיה שבסיפור שלנו מתעלמת מהחוק הבינלאומי באופן שיטתי ונתקלת עכשיו בגופים שמנסים לכפות עליה שינוי מדיניות. היא מפגינה סירוב עיקש להכיר בנורמות המקובלות בעולם המערבי. התוצאה: סיפור מרתק על המאבק בין המקובל בקהילה הגלובלית, לבין המשקל של "מסורת" ו"זכות" בזירות מקומיות שפחות מוכרות לנו.
לאחרונה ביקרנו שם. 18 איים קטנים וקטנים מאוד בין סקוטלנד, נורבגיה ואיסלנד; 49 אלף תושבים והרבה יותר כבשים. ביום בהיר, זהו אחד המקומות היפים ביותר בעולם. פיורדים, מיצרים כחולים ואין סוף צוקים דרמטיים. בדרך לכפר קטן בשם Tjornuvic, ישנה נקודת תצפית לעבר "הענק והמכשפה", שני ניצבי בזלת בים מתחת לצוק ענק. השניים, על פי המיתולוגיה הפארואזית, הם טרולים שניסו לגרור את האיים לאיסלנד אבל הפכו לאבן עם עלות השחר.
קל להתחבר למקומיים הידידותיים ולאהוב את איי פארו, אבל ישנו פיל בחדר. וליתר דיוק, לווייתן מסוג גלובי שחור. הלווייתן – Pilot Whale, מגיע לאורך של עד 7.5 מטרים ולמשקל של עד 2.3 טון; בשפה הפארואזית הוא נקרא 'גרינד', וזוהי גם המילה המקוצרת לתיאור ציד הלווייתנים האלו. במשך מאות שנים נוהגים תושבי האיים לאתר להקות לווייתנים ולדחוק אותם לעבר חופים רדודים. שם הם נשחטים על ידי המקומיים, שמשספים את עמוד השדרה של היונקים וחותכים את צווארם. בטבח המסורתי הזה המיצרים הכחולים הופכים לאדומים. הבשר מחולק בקרב הקהילה.
פעילי הארגון הסביבתי 'סי שפרד' מתעדים את 'הגרינד', ומנסים למנוע אותו. בשנים האחרונות העלו את המודעות הבינלאומית לנושא, אך גם הצליחו לאחד את תושבי האיים בהגנה על המנהג. בכפר הקטן שעל חוף הים מול הענק והמכשפה, רצו שני כלבי בורדר קולי וחבורת צעירים דנית-פארואזית. להם אין בעיה עם המנהג. "אני אוהבת גרינד", אמרה לי אחת מהן, ומשכה בכתפיה. זוג מבוגר יותר יצא לטיול על הטיילת הקטנה. "אין פה קולנוע, אין כאן קבוצת כדורגל, אין כאן בית קפה, יש רק את הנוף הזה ואנחנו לא צריכים יותר", אמרה האישה החייכנית. סיפרתי לה שראיתי את 'הסי שפרד', והחיוך נעלם. "ליצנים! הם לא מבינים אותנו ואת מנהגינו. זו המסורת שלנו וזו זכותנו ולא נוותר עליה. לווייתנים הם חיה טעימה, כמו פרה. אין כל הבדל. במשך דורות חיינו מהים, ממה שסובב אותנו. האם להביא בשר כבש מניו זילנד ולזהם את כדור הארץ זה טוב יותר? האם כמה לווייתנים חשובים יותר מהזיהום שנוצר ברחבי העולם?!".
.
קרבות בין הגלים
כבר בשדה התעופה הזהירה אותי הפקידה בשולחן הקבלה של לשכת התיירות, לא לומר שאני קשור ל'סי שפרד' (אני לא). "הם טרוריסטים והם שנואים כאן". המקומיים סיפרו באחדות מרשימה על המסורת עתיקת היומין. באיים סחופי הרוחות ניתן לגדל מעט מאוד גידולים חקלאיים, והמקומיים התבססו על בשר כבשים מיובש במשך השנה, עופות ים, דגים ובשר לווייתנים. אמנם היום, בבירה טורסהאבן ישנם סופרמרקטים שלא היו מביישים את קופנהאגן, עם מזון איכותי מכל רחבי העולם; אבל הפארואזים לא מוכנים לוותר על המאכל האהוב עליהם. ברגע שמאותרת להקת לווייתנים בקרבת האיים, עולים המקומים על סירות קטנות וסוגרים עליה. בחוף מחכים אנשי הכפר עם סכיני גרינד מיוחדות.
שני אנשי ה'סי שפרד' עמדו על הצוק והביטו לעבר הים הצפוני במשקפות. יומיים קודם לכן נערך הגרינד הראשון של הקיץ באי סמוך, יותר ממאתיים לווייתנים נשחטו. כנושא, היה הגרינד נוכח בכל מקום ומעגל שיח. מישל מוספילד היא דוברת ה'סי שפרד'. הארגון הוקם כדי להגן על יונקים ימיים בכל רחבי העולם; וזכה למוניטין של קבוצה אגרסיבית שלא נרתעת מעימותים גם בלב ים. פעיליהם מתועדים במפגשים במים סוערים מול ספינות גדולות בהרבה של ציידי לווייתנים יפנים; או כלי שיט פארואזים. הקיץ הצטרפה מוספילד לראשונה לכוח שבסיסו באיי פארו, ושנועד להביא לקץ הגרינד, כחלק מההסכמים הבינלאומיים להפסקת ציד לווייתנים. אלה הביאו להתאוששות עולמית במספר בעלי החיים האלה מאז שנות השבעים. "בדרך כלל ניצודים יותר מאלף לוויתנים באיי פארו מידי שנה, אבל זה משתנה משנה לשנה", היא מספרת. "הפעילים שלנו מנסים לשים עצמם בין הלווייתנים לציידים. חלק גדול מהעבודה שלנו היא ליצור מודעות בינלאומית. אנחנו מדגישים את החלק של דנמרק, המדינה החוסה על פארו, בטבח הלווייתנים. חיל הים הדני הוא זה שמאפשר את הטבח. דנמרק עוסקת בפעילות בלתי חוקית ופוגעת במחויבות שלה לחוק הבינלאומי.
"זו מסורת שפוגעת בהסכמים בינלאומיים, אין על זה ויכוח. מסורת כתירוץ למנהגים שאין בהם צורך ומיותרים. זו חברה עשירה שיש לה אמצעים נרחבים לזכותה, אני לא חושבת שהטיעון בדבר המסורת הוא כן. בעבר הרחוק זה היה מקור מזון חשוב, כשהאיים היו מבודדים ולא מפותחים. היום לא חסר דבר באיים. חשוב לציין שהגרינד הוא טבח היונקים הימיים הגדול ביותר באירופה ויש להקדיש לך תשומת לב".
ציינתי בפניה את הנרטיב המקומי, שמבחינתם הלווייתן הוא כמו פרה, ועדיף להתבסס על אוכל מהים במקום לייבא אוכל מכל העולם לאיים. "זה טיעון ששמעתי הרבה", היא מחזירה, "וחשוב להדגיש ש'סי שפרד' עוסקים בשימור ימי, אנחנו עוסקים במגוון עניינים בנושא האוקיינוס. פרות ובעלי חיים אחרים שגדלים במסגרות חקלאיות אינם ממלאים את אותו תפקיד במערכת הביולוגית. הלווייתן טורף על ואם אתה פוגע בטורפי העל המערכת כולה נקלעת לבעיה. אי אפשר להשוות לווייתנים בשום אופן לבעלי חיים חקלאיים. לגבי הטיעון שהמין אינו בסכנה; המספר לא ידוע ויש כלל אצבע ועל פיו אם אתה לא יודע אתה נזהר. מסעות הציד גוזלים להקות שלמות מהאוקיינוסים, והדוגמה האחרונה היא בציד שכלל נקבות בהריון וגורים".
@@@שמענו מרבים באיים, שטענו שעד שהגעתם זה לא היה נושא מרכזי, ועכשיו בעקבות פעילותכם הוא הפך לנושא לאומי שמלכד את כל הפארואזים.
"שמעתי את הטיעון הזה באיים ואני לא קונה אותו. מאוד קל לתקוף את 'סי שפרד', כי אנחנו זוכים להצלחה בינלאומית. העובדות הן שהייתה לנו נוכחות לא קבועה באיי פארו מאז שנות התשעים המוקדמות. היו תקופות שבהן הרשויות באיים יכלו להתקדם לעבר מחויבות אמיתית לביטול הציד, וזה לא קרה. כשפשע מבוצע אתה לא עומד מהצד ואומר הם יבינו שהם טועים והם ישנו את דרכם, זה לא ריאלי וזה לא עובד כך. אנחנו זוכים ללא מעט תמיכה ממקומיים. הם ניגשים אלינו ויוצרים קשר באופן דיסקרטי כי הם חוששים מהשלכות, ערכנו ראיון עם אדם מקומי שמתנגד ומוכן לומר זאת בגלוי. יש שינוי בשטח ואנחנו עוזרים לתת קול למקומיים שמתנגדים לגרינד.
"אני מרגישה שהרבה יותר קשה לשבת מהצד ולא לעשות דבר", היא מוסיפה. "שינוי לא יקרה בעקבות אירוע אחד בדרך כלל. איש מאיתנו לא היה כאן אם לא היינו מאמינים ששינוי יתחולל בשנים הקרובות. היו מקרים שהפעילים זכו ליחס גס וכמה מהם נעצרו. בשנה שעברה אחד הפעילים נפגע ונחבל בפניו".
אחת מאותם פעילים על ספינות 'סי שפרד' היא מרינה גרודינסקי, ישראלית בת 36 ששלחה לנו אימייל מהספינה שעגנה ליד האיים: "במשך שמונה שנים עקבתי אחרי הפעילות של הסי שפרדס והתחלתי לחשוב על הצטרפות. לפני שנה וחצי עשיתי זאת. התחלתי בתחזוקת אחת הספינות שלהם באוסטרליה, ומשם יצאתי בסוף השנה שעברה לקמפיין 'אייספיש', שעצר את הדיג העברייני של דג השן הפטגוני באנטרקטיקה. עכשיו אני כאן באיי פארו, מנסה להציל לווייתנים בקמפיין השישי של 'סי שפרד' במקום.
"אנחנו נמנעים מעימותים פיזיים עם המקומיים. מנגד, תושבי האיים נטלו חלק פעיל במעצרים של חמישה פעילים במהלך הטבח שאירע בסאנדואגור ב־12 באוגוסט, ובמהלך קמפיין קודם פעיל הוכה באכזריות על ידי תושב המקום. עם זאת, יש תמיכה גם של מקומיים. אנו רואים זאת בתרומות מזון לספינות ובשיחות עם הצוות היבשתי שלנו. כל שינוי לוקח זמן. אנחנו מקווים שהלחץ של הקהילייה הבינלאומית על דנמרק וגינוי השתתפותה בגרינד הם שיביאו את השינוי ואת הקץ לטבח".
.
עזבו, זה לא בריא לכם
ידיעה שפורסמה באתר 'הגרדיאן' על הגרינד בקיץ האחרון מספקת הצצה להלך הרוח הפארואזי. הדיווח שם עורר ויכוחים סוערים. גולש בשם DrOneNut הסביר מדוע פעילי 'סי שפרד' הם טרוריסטים בעיניו: "טרוריסטים הם אנשים שמנסים לשנות את התנהגותם של אנשים אחרים באמצעות פחד מוות. לווייתנים אינם אנושיים, והם לא מודעים לתעמולה אנושית. היונקים הימיים הגיעו למים פארואזים, ולכן הם מטרה מותרת. האם אתה מרגיש שהלווייתנים מטילים אימה על הדיונונים שהם אוכלים? אם הם מודעים למעשיהם הם אולי צריכים לשנות את התנהגותם ולהפסיק את הרדיפה הנוראה של חסרי חוליות… הם שמוקים שמעדיפים לראות אדם מת על פני איבוד המימון מערוץ 'דיסקאברי'".
לעומתו, תושב האיים בשם רוני נילסן פרסם באתר 'earthrace conservation' את האני־מאמין שלו, כיצד ניתן להשפיע על תושביי איי פארו להפסיק את המנהג. "הטיעון שהלווייתנים חמודים אינו תקף באיים. הוא יסתום אוזניים ויסגור דלתות בדיוק כמו קללות אגרסיביות, זעם, גסויות ואלימות. במקום זאת, יש להשתמש בשלוש הנקודות הבאות שציידי הלווייתנים מכבדים:
- בשר ושומן הלווייתנים מזוהם בכספית ורעלים אחרים.
- שיטת ההריגה גובלת באכזריות, מכיוון שאי אפשר להבטיח תנאי הריגה אופטימליים בתוך הטבע, וישנו חשש גם מהרג של להקות גדולות בחופים קטנים.
- חוסר ידע מספיק בנוגע למספר הלווייתנים בצפון האוקיינוס האטלנטי מצריך זהירות כשקוטלים להקות גדולות. יש לבדוק מה המשמעות למאגר הגנטי, אילו עוד גורמים מאיימים על בעלי החיים הללו? האם כספית ורעלים אחרים גורמים למחלות בקרב הלווייתנים? האם היכולת שלהם להתרבות נפגעת?"
נילסן חוזר ומדגיש נקודה אחת עיקרית: "יש להבין שהשינוי מגיע, והוא יגיע מתושביי איי פארו עצמם".
מלבד פעילות הארגונים הסביבתיים, ישנם גורמים נוספים שמאיימים על הגרינד בעתיד. באיים עצמם, התנועה הבדלנית, שקוראת לניתוק מדנמרק, יודעת גם שללא החסות של האחרונה, יתקשו הפארואזים להתמודד עם גופים שינסו למנוע מהם את הציד, ובעיקר, כפי שציין אותו רוני נילסן, בשר ושומן הלווייתנים מזוהם והתושבים מצווים להמעיט בצריכתם. "זה מה שיפסיק את הגרינד", אומר לנו עיתונאי מקומי, "רק ההבנה שהבשר הזה מרעיל אותנו ומזיק לנו".
כשהעליתי את הנקודה בפני אישה פארואזית, היא ענתה בזעם, בשאלה משלה: "ומה לא מזוהם היום?". אך נדמה, בכל זאת, שבקרב חלקים נרחבים באוכלוסייה הידיעה הזו מחלחלת. מסורות, כידוע, נכחדות לעתים בדיוק כמו יונקים נדירים בים או בסוואנה. היום הן ישנן, מחר נסחפות עם הגלים מבלי שוב.
.
צילום: מומנט, אימג'בנק
.
לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית
