כשאתם תקועים עמוק בפקק אי שם בין גדרה לחדרה, חשבתם פעם מתי זה ייגמר? הרי כמות כלי הרכב רק גדלה. תחבורה ציבורית כמו באירופה לא תהיה כאן בקרוב, והרחבת התשתיות לא באמת מחלצת אותנו מצוואר הבקבוק שבכניסות לערים. בעוד 10–15 שנים יהפוך כביש 6 ככל הנראה לפקק אחד גדול, ואז מה? איך תצאו מהפקק הזה? כשעתודות הנדל"ן במרכז הארץ הולכות ואוזלות ומחירי הדיור רק הולכים ועולים, למרות ה'מחיר למשתכן', חשבתם לרגע איך נצא מזה? כשאין עתודות קרקע, כל הרפורמות וההבטחות לא יעזרו. כשצריך עוד תחנת כוח באזור המרכז ורמת זיהום האוויר כבר לא מאפשרת עוד, איפה יבנו אותה? במבוא לכלכלה לומדים שעבור צמיחה כלכלית צריך מרחבי צמיחה פוטנציאליים. כמה כאלו יהיו לנו בעוד כמה שנים, למרות שהתל"ג של מדינת ישראל הוא בין הגבוהים בעולם?
אם רק תרימו לרגע את הראש, תראו שהתשובה נמצאת ממש מעל לאף שלכם. אז נכון, קשה לראות משהו מעבר לסכסוך ולערפיח. אבל תעשו לעצמכם טובה ושימו לרגע את הסכסוך בהולד, ונסו לחשוב שרכס הרי יהודה, שומרון והבקעה הם לא רק בעיה – הם גם פתרון.
כביש 60 וכביש 90 הם שני עורקי תנועה מרכזיים מצפון לדרום. פיתוח שלהם, יחד עם מערכת כבישים ממערב למזרח, יכולה לחלץ אתכם מהפקק, לפחות עד שימציאו מכוניות מעופפות. יש הרבה עתודות קרקע לנדל"ן מזרחית לקו הירוק, והן ממש במרכז הארץ. בשנים האחרונות נכנסו לאזור יזמים צעירים עם חוש עסקי מפותח שמבינים את הפוטנציאל האזורי, ויישובים כמו לשם, קדם ונעלה מוכיחים שהם צדקו. זוגות צעירים מצליחים לרכוש דירות ובתים צמודי קרקע במחירים שכבר לא קיימים קילומטרים ספורים מערבה משם.
גם את תחנת הכוח הבאה אפשר לבנות אי שם בהרי השומרון, קרוב למרכז הארץ, רחוק מטווח הרקטות ובפיזור שווה של אוויר מזוהם לכולם – למה שרק תושבי גוש דן ייהנו ממנו?
מי מכם שיקפוץ לאחד מאזורי התעשייה ביהודה ושומרון יגלה שם פוטנציאל עצום של שיתופי פעולה חדשים לצד מפעלים שמעסיקים מאות עובדי צווארון כחול, מרביתם פלסטינים, שהפכו למצרך נדיר בארצנו. עלות השכרת השטח זולה והביקוש רק עולה.
העלאת התל"ג הפלסטיני לכיוון זה הישראלי, דרך תעשייה משותפת, יכולה ליצור צמיחה כלכלית בו־זמנית ונחוצה למשק הישראלי והפלסטיני. במקום חרמות יש לעודד את הפיתוח הכלכלי. הקמת חברות היי־טק ביהודה ושומרון תיתן מענה למהנדסים פלסטינים, שנאלצים לחפש פרנסה בדובאי. אפשר וצריך לסייע להם לפתח סטארט־אפים חדשניים לצד מהנדסים ישראלים. אולי דווקא הסכסוך עצמו יוליד אקזיטים מפתיעים.
אני יודעת שקשה לכם להחזיק בהולד את הסכסוך. אבל מה לעשות שהוא מוחזק כך כבר 50 שנה. בהנחה שהדברים לא ישתנו בקרוב, כדאי להתחיל להבין שמרחבי יהודה, בנימין, שומרון והבקעה יכולים להיות נכס עצום למדינת ישראל. הם חיוניים לעתידה לא פחות משהם משמעותיים לעברהּ. עצימת העיניים לכל מה שמעבר לסכסוך גרועה לא פחות מההתעלמות ממנו. כי הקיבעון המחשבתי שלא מאפשר להתקדם בשום כיוון עד שלא נפתור את הסכסוך, מאפיין כמעט כל תוכנית פיתוח עתידית במדינת ישראל. זה לא חייב להיות ככה. ניתן להתקדם בשני צירים: האחד, של פיתוח מרחבי משותף בתחום התשתיות, הבנייה והכלכלה; השני, שעוסק בניהול או בפתרון (למי שעדיין מאמין שאפשר) הסכסוך.
הגיע הזמן להרים מבט.
—
צילום: מוויקיפדיה
—
