דונלד טראמפ טורף את כל הקלפים. לא רק בשולחן הפוקר הרועד של הפוליטיקה האמריקאית, אלא בקזינו הגדול של היחסים הבינלאומיים. טראמפ הוא מה שמכונה "וויילד קארד" – קלף פרוע: אינו מחויב לשום אג'נדה ומחנה. זו אחת הסיבות לסלידה ממנו אפילו במפלגה שבה הוא מתמודד. בעיני רפובליקנים מושבעים, טראמפ בכלל אינו רפובליקני. מה הוא כן? הוא טראמפ. העמדות הפוליטיות שלו מעורפלות במקרה טוב, מאולתרות בשליפה מהמותן במקרה הפחות טוב, ובלתי קיימות בכלל בהרבה מקרים אחרים. גישתו לענייני ביטחון היא נעלם אחד גדול. עבור דיפלומטים ואנשי מודיעין ששוקדים על ניירות עמדה ותרחישים בכל בירה בעולם וגם בירושלים, טראמפ הוא חידה קשה וכאב ראש קשה עוד יותר. תרחישים מסמרי שיער נזרקים לזירה: הוא יפרק את האו"ם, יבטל הסכמי סחר בינלאומיים, יהרוס את נאט"ו.
באזורים מסוימים טראמפ כבר גורם לפאניקה. דרום קוריאה היא דוגמה חריפה לאפקט טראמפ בעולם. הכרזותיו על כך שהקוריאנים צריכים "להתחיל לשלם לנו" או "לשאת בנטל" של מערך הביטחון מול צפון קוריאה, תוך התייחסות מפורשת לנוכחות הצבאית של ארה"ב שם, משתקת את מקבלי ההחלטות בסיאול. בבירה העשירה, המרוחקת רק כמה עשרות קילומטרים מהגבול המתגרען, שואלים בקול רם: האם הנשיא טראמפ יוציא את הצבא האמריקאי מדרום קוריאה אחרי יותר מ־60 שנה? האם הוא מתכוון להגיש לה חשבון אימתני שיפגע בכלכלתה? ובכלל, תוהים שם, האם טראמפ נותן את דעתו להשלכות של צעדים כאלה על יפן, על סין וכמובן על התיאבון המפותח של קים ג'ונג און ועל הסדר העולמי בכלל?
כנראה הוא לא נותן את דעתו, לפחות לא בינתיים. כמה שעות לפני שנשא נאום שהוגדר "נשיאותי" בוועידת אייפא"ק ("נשיאותי" רק משום שלא ירה צרורות וגידופים מהמותן כהרגלו), הכריז הטייקון זהוב השיער כי גם ישראל "צריכה לשלם" על הסיוע שהיא מקבלת, כמו שצריכות לעשות דרום קוריאה (עוד רעש אדמה נרשם בסיאול) וגם גרמניה (!). למה לכל הרוחות התכוון הפעם, תהו בברלין וברחובות קפלן בירושלים ובתל אביב. האם יקצץ בסיוע הביטחוני ויתבע מישראל לשלם תמורתו? או שהוא מתכוון למשהו גדול יותר – כמו ה"דיל" המסתורי שהבטיח לסגור "תוך שבועיים" בין ישראל לפלסטינים? ואיך בדיוק הוא רואה את הברית האמריקאית העמוקה עם אירופה – האם יסגור את הבסיסים האמריקאיים בגרמניה, למשל? ובכלל, תוהים כולם, איך כל זה מסתדר עם המכות הקשות שהוא מצהיר שינחית על דאעש ועל הטרור העולמי – איך יעשה את זה ללא בסיסים ברחבי תבל?
אצל טראמפ הכול אינסטרומנטלי, הכול משועבד למרוץ התקשורתי. לכן טראמפ, לפעמים ממש באותו נאום או באותו ראיון, יכול להציג עמדות בדלניות ומסתגרות שמנגנות על מסורת אמריקאית ותיקה של התנכרות לענייני העולם, וכמה דקות לאחר מכן לאיים בצעדים ברוטליים שמנגנים על עוד מסורת ותיקה של התערבות בינלאומית תחת כובע "השריף העולמי". מתי ישלוף ואיזה כובע יחבוש – איש אינו יודע, איש אינו מבין.
נשיאים אמריקאים רבים היו חסרי ניסיון בינלאומי. קרטר, רייגן או קלינטון, למשל. אבל כל אחד מהם היה נטוע במסורת פוליטית מסוימת שמבוססת על השקפת עולם, ונכנס אל הלשכה הסגלגלה כשסביבו אנשים מנוסים מאוד. לטראמפ אין מסורת פוליטית ידועה, והשקפת העולם שלו היא עניין חלקלק ואלסטי במיוחד. אלא שזה משחק באש, תרתי משמע. בחבטה האחרונה שהנחית על דרום קוריאה ויפן, הוא לא רק איים (שוב) בהפסקת תמיכה, אלא אף ייעץ להן להצטייד בנשק גרעיני. זו התנכרות שלא תיאמן לכל פסיק במדיניות ארה"ב מאז תום מלחמת העולם השנייה: הפקרת בנות ברית מרכזיות, עידוד הפצת נשק גרעיני, הסלמת מתח באזור נפיץ, ועוד ועוד אלמנטים של תוהו ובוהו. זה הענן הכבד שמרחף מעל האיש, שעשוי לזכות במועמדות לתפקיד החשוב בעולם.
.
רוצים לקרוא עוד? לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית
