"השלטון אינו אמצעי; השלטון הוא מטרה. אין מכוננים דיקטטורה כדי לשמור על הישגיה של המהפכה; מחוללים מהפכה כדי לכונן דיקטטורה. מטרתן של רדיפות היא רדיפות. מטרתם של עינויים היא עינויים. מטרת השלטון היא השלטון." הציטוט המטלטל הזה שייך כמובן לרומן '1984' מאת ג'ורג' אורוול. עדנתו של הספר שבה במפתיע לאחרונה. לאחר קרב "העובדות האלטרנטיביות" שאפיין מתחילתו את ממשל טראמפ הטרי, זינק הספר המיתולוגי בטבלת המכירות של אתר אמזון.
דונלד טראמפ הוא תגרן. הוא זקוק לקרב מתמשך, קבוע. לעתים רב־זירתי, אבל עם העדפה לאויב אחד משמעותי, בו הוא ממקד את מאמציו. בתחילת הפריימריז היה זה הממסד הרפובליקני. כשנותר טד קרוז במרוץ, נעץ בו המוגול את מלתעותיו ללא רחם. ובהמשך, עם קבלת המועמדות, הפנה את הארטילריה להילרי קלינטון, שהפכה לשטן הנורא, למעין מפלצת אגדתית, האיום הגדול ביותר על העולם כולו.
מלחמתו נגד התקשורת אינה חדשה. אך ראוי להזכיר שבזמן הבחירות היא הייתה משנית יחסית. לאחריהן, עם זאת, הפכה למלחמת גוג ומגוג. גם כנשיא, טראמפ ממשיך בקמפיין חסר רחמים נגד כל מה שזז. קבוצת האנשים שמשפיעה עליו במיוחד מזינה את זה. בראשם נמצא סטיב באנון, האדם העוצמתי ביותר בעולם כרגע. באנון מעצב את הנשיאות יותר מטראמפ. טראמפ הוא אופורטוניסט קפריזי; בבאנון הוא מצא אורקל, שמסייע לו למצב את שליפות־נהג־המונית שלו לכדי משנה מגובשת, אידיאולוגיה סדורה: האידיאולוגיה של באנון. ודוקטרינת באנון גורסת שיש לפרק מהיסוד את גורמי הכוח ואת השיטה כולה. במובן הזה, התקשורת צריכה לשלם מחיר מיידי.
באנון הוא דווקא יציר השיטה. בנקאי ומשקיע שעשה הון לא קטן. אבל הוא רוצה מהפכה. הזעם שלו, כפי שהגדיר בעצמו בעבר, הוא בעל יסודות לניניסטיים. ואכן, הבאנונים, באמצעות כלי הקיבול טראמפ, דורשים כי עולם ישן עדי יסוד נחריבה. העולם אמנם הפך חדש ומתקדם מאז הושרו שורות אלה, אבל לדידם של הבאנונים והטראמפים, העולם התיישן והסתייד מאז. נוצר הצורך להחריב שוב. באמצעות המתקפה הבלתי פוסקת על העובדות, על המציאות, ועל המתווכת שלהן – התקשורת. חייבים לשים לב למלחמה הזו עם המדיה. אותה גישה של "באנו לפרק, לשנות, ואל תבלבלו לנו את המוח עם העובדות". בחזרה לציטוט מ'1984', ובהמשלה לקביעתו של חוקר המדיה מרשל מקלוהן כי "המדיום הוא המסר"; ניתן כבר לקבוע כי אצל דונלד טראמפ – הנשיאות היא המסר.
נבכיה העלומים של מלחמת המידע החדשה מקשים עלינו לראות באמת כיצד נוצרים התהליכים הפוליטיים החדשים. כמו העובדה שאווירת ה"פוסט־אמת" והחדשות המזויפות השפיעו על הבחירות האחרונות בארה"ב יותר מעובדות פשוטות, נהירות וגלויות לכל עין. אותן "פייק ניוז" שיחקו תפקיד אדיר בניצחונו המטלטל של טראמפ. מאז, הוא עשה את אחד הספינים המוזרים ביותר בהיסטוריה; טראמפ החל לקרוא לכל כלי תקשורת שדעתו אינו נוחה ממנו, "פייק ניוז". כך ה'ניו יורק טיימס', כך CNN. כן, דווקא טראמפ, יציר ה"פייק ניוז" בכבודו ובעצמו. בהמשלה לשפת הגנון, ניתן לקבוע שטראמפ נוקט את אסטרטגיית "הכל עובר אליך וקקה בידיך". בפועל, מדובר בתהליך מסוכן שבו התקשורת האחראית, הממוסדת, מתווכת המציאות, מוכנסת בידי גורמים רבי־עוצמה לתבנית של "מציאות לבחירה", או "מציאות לקויה"; אל מול "מציאות אלטרנטיבית", שטראמפ ודומיו משווקים. תוצאות מלחמות המידע והנרטיבים, כפי שכתבנו כבר ב'ליברל' בעבר, כבר נראות כאן – והן האיום הגדול ביותר על האנושות במאה ה־21.
–
