סמוך לפרוץ 'סטטוסים מצייצים' לחיינו, עמודי הפייסבוק של אזרחי ישראל הוצפו בפוסטים מתלוננים. הסלמון במסעדה לא היה אפוי, התיבול חריף, המלצר עשה פרצוף ומנהל המשמרת רמז על המשקל שלי. אז כתבנו פוסט חריף ונוקב, צירפנו תמונה, שלחנו לכל החברים וגם לאבי לן, כדי ש"הם ילמדו מה זה. חוצפנים". מיד אחר כך רצנו לדרג את עמוד הפייסבוק של המסעדה עם כוכב אחד, והחבר'ה מהמילואים הוסיפו בתגובות שחוצפה! שמנופוביה! לכו לכו מי מסתכל עליכם בכלל. לייק. כוכב אחד.
ייתכן שזו תהיה הגזמה לטעון שמסעדות נסגרו בעקבות שיימינג, בטור מושחז או בפוסט עילג, אך ודאי יש מסעדנים שלא ישכחו את הפוסט הטראומטי. מוצדק או לא.
דשדשנו כמה שנים קדימה. כלי התקשורת המסורתיים כבר צדו תלונות ברשת והגדילו את תפוצת השפעתם, בעיקר בשלל תוכניות הצרכנות. המתלונן הישראלי הפך למלך. "טיסת השוקולד" זכתה להיכנס לפנתיאון הלאומי – 'ארץ נהדרת'. בחמש, רפי ראיין את המתלונן על המלון. בשש, עודד האזין באמפתיה למתלוננת על החלון שחורק בפתיחה. והחברה? מתנערת מאחריות. אז מה אם התקנתי עם חאפר. חצופים שכאלה. וכך זה נמשך. אירוע תקשורתי שבועי על ישראלים מתלוננים, ישראלים משפיעים. ישראלים שמנפחים חוויה קטנה לאירוע מכונן כדי לקבל 34 שניות תהילה. ואז גילינו שמאחורי הפוסט עומדים אנשים עם ראיית צינור, ומאחורי הטראומה עומדים אנשים שעל גבם אחריות לעובדים, ומורכבות אדירה.
אבל הישראלי המתלונן עשה גם שינוי אמיתי, ארוך טווח. חברות מסחריות, בעיקר קטנות ובינוניות, מתייחסות לתלונות בצורה מכבדת יותר. זו עדיין לא אמריקה, אבל גם לא המזרח התיכון הפרוע שהתרגלנו אליו. יותר ויותר חברות מפעילות תוכנות שמאתרות תלונות ברשת, ופונות בצורה יזומה למתלונן. קשה לצייץ תלונה על חברה גדולה בלי לקבל פנייה מנציג שלה, הוא ישמח מאוד לעזור. חברת סלקום, שכבר שנים ארוכות מתעקשת שלא לפתוח דף פייסבוק (מפאת התלונות), פתחה דף כזה עם השקת שירותי הטלוויזיה שלה. התלונות לא הרתיעו אותה הפעם, והיא הגיעה מוכנה יותר.
תוכניות צרכנות דוגמת 'יהיה בסדר' בגל"צ או 'התוכנית הכלכלית' של קשת ו'הכל כלול' בערוץ עשר, זוכות ליחס רציני ומעמיק מצד נותני שירות ממשלתיים ומסחריים.
'הכל כלול' למעשה צמחה מתוך פורמט תלונות הרשת, וזוכה לשיעורי צפייה מכובדים עד כדי הפיכתה לעוגן בלוח השידורים – וגם לדף פייסבוק אהוד ופעיל מאוד. בכך נסגר המעגל שממנו צמח הישראלי המתלונן: ממדורי צרכנות, בשולי עמוד 8 של המוסף הכלכלי, עברו עם גסיסת הפרינט למדיה החברתית, ולבסוף הפכו לתוכנית טלוויזיה מצליחה ופופולרית, שמרחיבה את תפוצתה בעמוד פייסבוק, שממנו היא גם מייבאת אייטמים.
אבל נראה שלאחרונה משהו משתנה. נראה שלציבור נמאס. האחרונים להבין לאן נושבת הרוח היו, כמובן, העיתונאים. כשעיתונאי מוכר וחובב מזון איכותי התלונן לאחרונה, בציוץ בוטה, על תור ארוך ומתסכל, הוא זכה למקלחת צוננת של תגובות כעוסות. התבגרנו.
–
- המתמטיקה של הבחירות // מאת נחמיה גרשוני־איילהו
- הנשיא האחרון // מויצמן עד ריבלין: קווים לדמויותיהם של האזרחים מספר 1 // מאת אמיר אורן
- חיים בזרם // מהטלגרף ועד האייפון: כך התפתח עידן המידע // חלק א' // מאת אורן נהרי
–
