fbpx

המערכה הסיזיפית של איזנקוט // אור הלר

0

לא מעט לילות בשבוע הם לילות מפרכים בתום ימים מפרכים בקריה. אתה בא לפגישה תמימה ומגלה על הרצפה, בחדרו של בן שיחך, מזרן חאקי ישן, ללא סדין, או במקרים אחרים שק שינה. "זה מהלילה של הפרסומים על התקיפה נגד המפעל בסוריה", או "זה מהיום של פיצוץ המנהרה בחאן יונס". בלילות, חלק מאזרחי ישראל הולכים לישון מודאגים מהמשכנתה, או מהשסע הפנימי, או מהחוק החדש של ביטן או מהשכחת זיכרון רצח רבין. בלילות האלה האורות נשארים דולקים בקריה, בבור של חיל האוויר, או במרפ"ם, המרכז לפענוח מודיעין מאוחד, המשותף לחיל האוויר ולאגף המודיעין, או ב־8200. וכמובן בגבולות, בסיורים, במארבים ובחדירות מעבר לגבולות. בתום הרבה לילות, כשעולה השמש ומושמע המבזק הראשון של הבוקר, נושמים בקריה לרווחה. עוד לילה עבר ללא מלחמה.

שלושה שעוני עצר מתקתקים בשלוש זירות מבעבעות, שאותן חווינו בימים האחרונים. שעוני עצר, שאת תקתוקם מנסים צה"ל ושאר מערכת הביטחון לעצור, לילה אחר לילה, במאבק בלתי פוסק וחוזר על עצמו, לדחות את הקץ. כמו סיזיפוס הדוחף את הסלע עד לפסגה, רק כדי לצפות בו מתגלגל מיד אחר כך אל התחתית.

כאן נכנסת "המערכה שבין המלחמות", המאפיינת את תקופת איזנקוט. היא מתקיימת מתוך פרדוקס פנימי, שגם פעולה מוצלחת שביצעת – למעשה טומנת בחובה את המלחמה הבאה. השמדת מנהרה בעזה, הפצצת משלוח נשק מהאיראנים לחזבאללה, או הצהרה שתציל כפר דרוזי בגולן הסורי דווקא; כל הפעולות המוצלחות האלה שביצע צה"ל בימים האחרונים, טומנות בתוכן גם את ההסתבכות הפוטנציאלית הבאה. ובזמן ששורות אלה נכתבות, המתח הביטחוני גדול. הכוננות גבוהה בכל הגזרות. כמו בדרום, באיומי הג'יהאד האסלאמי לנקום את השמדת המנהרה והרג אנשיו. כרגע מאמינים אצלנו לאיומי הג'יהאד, וצמד המילים החשוב הוא "שמש חורפית".

ב־18 בינואר 2015 חיסלה ישראל, על פי פרסומים זרים, את הפרח המבטיח של החזבאללה, ג'יהאד מורניה, בנו של עימאד מורניה, רמטכ"ל חיזבאללה שחוסל ב־2008 בדמשק. צה"ל הכריז על כוננות תגובה ששם הקוד שלה היה "שמש חורפית". עשרה ימים לאחר מכן ירה חזבאללה חמישה טילי נ"ט על שיירה של גבעתי בהר דב. קצין וחייל נהרגו, וצה"ל וחזבאללה היו בנקודה הקרובה ביותר, מאז קיץ 2006, למלחמת לבנון השלישית. גם לג'יהאד האסלאמי יש סבלנות, והוא חייב את עצמו לנקום. העדיפות תהיה מבחינתו לתגובה כואבת לישראל, אבל כזו שלא תדרדר את הרצועה למלחמה, כך שייתכן ויעדיף לפעול בגזרה אחרת: בשטחים, בסוריה או בלבנון.

בצפון, היינו שוב קרובים להכניס את הראש הלא־מי־יודע־מה בריא לתוך המיטה הסורית הכה חולה. זה קרה עם ההתחייבות להתערב להצלת הכפר הדרוזי חאדר אם מטורפי אל־קאעידה אכן יעלו עליו. במובנים רבים חאדר מסמל את הטירוף הסורי כולו: כפר דרוזי, שני ק"מ מתחת למוצב החרמון, המצוי בקשרי משפחה ודם עם הדרוזים בגולן ובגליל. מנגד חאדר תומך במשטר אסד, וסמיר קונטאר – רוצח בני משפחת הרן – הסתובב בו עם מעטפות כסף מהחזבאללה, כדי לגייס צעירים דרוזים לביצוע פיגועים על הגדר נגד צה"ל.

אז, להשמיד מנהרות בעזה, להפציץ משלוחי נשק לחזבאללה, למנוע את התקרבות איראן וחזבאללה לגבול הסורי, ואת כיבוש חאדר בידי אל־קאעידה. ולעשות את כל זה בלי להידרדר למלחמה מיותרת וכואבת, זו המטרה. ועכשיו תבינו את המזרנים על הרצפה בחדרים בקריה.

צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook