תהום פעורה במדינת ישראל בין חרדים לחילונים. בכל זאת, במבנה העומק הסמוי, המגזרים המקוטבים נושקים זה לזה באינטרסים משותפים. כך לדוגמה, בתהליכי בחירת הרבנים הראשיים ובמינוי הדיינים לבתי הדין הרבניים: בוועדות המינויים זוכים נציגי המגזר החרדי לתמיכת הנציגים החילונים. הם פועלים יחד להדרת רבני הציונות הדתית. ההסבר טמון בחרדה החילונית מכוח ההשפעה של רבנים ציוניים ששירתו בצה"ל ומעורבים בהוויה התרבותית הישראלית. נקודות ממשק כאלו, במלוא משמעותן החברתית־פוליטית, הן ביטוי גלוי לתופעה בעלת שורשים עמוקים והיא ראויה להתבוננות ועיון.
לא פשוט להגדיר את גבולות "החברה החילונית". גם לשאלה "מיהו חרדי?" אין קריטריון ברור. אם רק נכיר שלא כל מי שנוסע בשבת הוא בהכרח "חילוני", הקבוצה החילונית בישראל מצטמצמת מאוד. ובכן, מיהו חילוני? על פי פרופ' אליעזר שביד, רעיון החילוניות מבטא "ריבונות האדם, ריבונות על עצמו כפרט, ריבונות על חייו החברתיים המדיניים וריבונות על הטבע" ('היהודי הבודד והיהדות'). הפילוסוף ברוך שפינוזה, שהציב יסודות ראשוניים ליהודיות חילונית, דחה עיקרי אמונה יהודיים שהיו מוסכמים עד ימיו, ובהם: האמונה באל בורא עולם, האמונה בהשגחה פרטית על פי שכר ועונש, תפיסת הנס כהתערבות האל בדרכי הטבע, וכמובן האמונה בתורת משה כתורה משמיים. למול רעיון זה כמתווה לחילוניות, הקבוצה הישראלית היכולה לזהות עצמה כחילונית במובהק מתכנסת לקבוצת מיעוט. בשורשיה אלה, החילוניות היא תופעה אירופית. כמוה, גם התופעה החרדית ביסוד התהוותה, התגבשה, מתוך תגובת נגד למגמות ההשכלה, הנאורות והמודרנה שעיצבו את אירופה הנוצרית החל מהמאה ה־17. בכך גם היא, בהסתגרותה המתגוננת, תופעה אירופית מודרנית. באותן שנים, בקהילות יהודיות בארצות האסלאם, המציאות התרבותית הייתה אחרת: לא נוצרה שם תשתית מספקת לזהות תרבותית חילונית, ובשל כך גם לא נוצרה תגובת נגד חרדית.
היווצרותן של החרדיות והחילוניות היהודית בחיכוך עם המודרנה האירופית, כוננה מכנה משותף סמוי בין שתי המגמות. שתיהן נושאות "מטען גנטי" משותף. בשנים הראשונות למדינת ישראל המכנה המשותף הזה לא זכה לביטוי ממשי. החרדים היו אז קבוצת מיעוט כמעט חסרת השפעה, והחילונים לעומתם הובלו על ידי הקטר החלוצי. החלוצים אמנם פנו עורף להלכה היהודית, אך הונעו בלהט יהודי־תנ"כי. מנהיג מפ"ם מאיר יערי כתב לדוגמה: "יש להימנע מעודף של אינדיווידואליזם או יסודות זרים. על כן הכרח הוא לרכוש במהירות האפשרית את השפה העברית, כי היא המפתח לתנ"ך, אשר ידיעתו וספיגתו האורגנית עשויה לעורר בנו את הכוח היהודי הסגולי, שיר השירים וההתלהבות הנבואית". הרב קוק, שזיהה את עוצמת ההקרבה של החלוצים החילונים, יצר את התשתית התיאולוגית לשילוב בין הציונות הדתית לבין המפעל החלוצי החילוני. הוא תמך בהם בשלילת הגולה ובהסכמה גמורה לחזון הציונות האקטיבית. ההנהגה הרבנית החרדית כמובן הסתייגה מאוד מדרכו.
כל עוד המשיכה הציונות החילונית בדרכה החלוצית, נקודת המוצא האירופית של החילונים והחרדים הודחקה. בינתיים, התחוללו שתי תמורות: החילוניות הליברלית הלכה ונטשה את דרכה החלוצית, ומהצד השני המגזר החרדי הלך וגדל והפך לקבוצת כוח במגרש הפוליטי. אותו מכנה משותף מודחק מאירופה של המאה ה־19 קיבל פתאום ביטוי פוליטי, בעיקר ביחס הבסיסי למדינת ישראל. בהשפעת הפרדת דת ממדינה במדינות אירופה הנאורות, ובניגוד לבן־גוריון ולציונות הדתית, החרדים והחילונים הליברלים שותפים לתפיסת המדינה כלא יותר מוועד בית. שני המגזרים מסתייגים מקדושת המדינה ומראייתה באור החלוצי־דתי כמפעל גאולה. בנקודת מפגש זו טמון פוטנציאל לשיתוף אינטרסים מפתיע, במאבק על עתידה של מדינת ישראל.
–
- כן, השמאל שכח את יהדותו // הטור של גרשון הכהן
- החרדים כאן כדי להישאר // הטור של דוב גרינבוים
- משבר הקורונה ויחסי נתניהו והחרדים | או: מדוע הכיפה ניצחה את הקופה | מאת אמיר אורן
