fbpx

הורות בשנת 2050: הטכנולוגיה שמשנה את מבנה המשפחה

0

באר שבע, 2050, יומן פגישות.

מורן מנהלת את השלוחה המקומית של הרשות לגידול ילדים. היא נודדת בין המועמדים לגידול ילדים ותינוקות של החברה הישראלית, מראיינת, בוחנת, נפגשת עם ממליצים ומפקחת על הורים חדשים.

הנה השאלון שהיא ממלאת לאחר ביקור בתא כהן־שלום־מימון, "משפחה" המורכבת משלושה גברים החיים ביחד ומגדלים בן ובת.

המועמדים: תא (משפחה) המורכב משלושה גברים            

ילדים קיימים: בן ובת בני חמש.

תשתית רגשית למגדלים: שתפנית–חברית                                   

קשר רומנטי בין המגדלים: אין

קשר מיני בין המגדלים: אין                                             

ילדים נוספים לחברים בתא, המצויים בתאים אחרים: אין

בקשה: מבקשים לגדל בן נוסף

מבחנים פסיכולוגיים: עמדו בהצלחה

מצב רגשי של הילדים: תקין

מצב פיזי של הילדים: תקין

השתתפות במערך התמיכה: משתתפים בקבוצה שבועית לתמיכה בהורים, שש שנים

צריכת הטבות לבוש: טובה

צריכת הטבות מזון מתאים: טובה

לדיון: סבסוד עלות חדר נוסף בבית

.

ילדים על פי תכנון

פעם קראו להם "תינוקות מבחנה". היום תינוקות IVF; עוברים שנוצרו בהפריה חוץ־גופית והוחדרו לרחם האם הפוטנציאלית. הטכנולוגיה הזו משנה את מבנה המשפחה. כרגע אנחנו רק בתחילת הדרך, אבל ההשפעות כבר ניכרות. לבד מהרווח המיידי; סיוע למשפחות נורמטיביות המתקשות להביא צאצא לעולם – נפתח כבר בימינו פתח לשינוי משמעותי במבנה המשפחה המודרנית. מדובר, למשל, ביכולת של הורים גאים לביא לעולם ילד בעזרת פונדקאית; משפחה חד־הורית אבהית עם ילד, או חד־מינית זוגית עם ילד. אופן ההולדה ודרך יצירת המשפחה משנים את מבנה החברה שלנו כולו. כאן נציג מצב שבו האקט הביולוגי של הבאת ילדים לעולם מופרד מתהליך גידולם והטיפול בהם.

.

על קומוניזם משפחתי

מי צריך לשלוט בחברה האנושית? כך שואל את עצמו אפלטון. תשובתו המפורסמת היא שהשליטים צריכים להיות הפילוסופים, החכמים או בעלי היכולת לדעת את האמת. הם צריכים לשלוט לטובת האוכלוסייה כולה. לשם כך הם חיים בקומונה, ללא רכוש משותף. הנחת אפלטון היא שבעלות על רכוש יוצרת אינטרס אישי, וזה פוגע ביכולת לנהל בהוגנות מוחלטת את ענייני הכלל. אלא שאצל אפלטון, גם ילדי המנהיגים שייכים לקומונה; הם משותפים ואינם מזוהים על ידי האבות.

אפלטון מצווה על השליטים האוטופיים שלו להזדווג בתור. המטרה: למנוע יצירת משפחה גרעינית ולמנוע מהאבות להעדיף את הצאצאים הפרטיים. והנה לנו חברה טהורה פוליטית, העולה מהעלמת קשר האבהות. זו מעין משפחה גדולה אחת שבה יש מבוגרים יחידים וילדים יחידים, שכולם מקובצים בתוכה. ללא תפקידי הורים מסורתיים. יש כאן בעצם וריאציה אחרת למה שמכונה בימינו בשם "משפחה".

החברה של ראשית הקיבוצים בישראל מהווה גם היא דוגמה למערכת משפחתית שונה מזו הגרעינית. גם בקיבוצים הובחנו היצירה הביולוגית של הילד – מגידולו. אך ההבחנה במציאות של הקיבוץ פחות מוחלטת מהתיאור האוטופיסטי של אפלטון. בקיבוץ הילדים מסומנים עדיין כשייכים ליוצרים הביולוגיים שלהם. אף שגודלו בידי הקולקטיב, נוצר דגם של קשר רגשי מיוחד גם אל מול ההורים הפרטיים.

.

להעלים את רכיב התשוקה

טענתו המפורסמת של הדמוגרף בן המאה ה־18 תומס רוברט מלתוס, הייתה שכמות המשאבים העומדים לרשות האנושות גדלה בטור חשבוני, בעוד הגידול בכמות בני האדם צומחת בטור הנדסי. במילים פשוטות, לפי מלתוס, העתיד קודר. יותר מדי בני אדם מול פחות משאבים. ומכאן, מחסור במזון, באנרגיה, במים נקיים וכו'.

בספרות המדע הבדיוני נעשו מספר ניסיונות לפתח חברות שונות הבנויות על מודלים של הפריה חוץ־גופית. אחד מהם שייך לסופרת לואיס לורי (Lois Lowry) ונקרא "המעניק" (The Giver). בספר הזה, לורי מנסה לפתור את הבעיה שמציג מלתוס. בחברה שמתארת לורי מיוצרים ילדים באמצעות זרע קפוא, כל זאת כדי לייצר חברה יציבה מבחינה מלתוסיאנית; חברה שבה האוכלוסייה יציבה כמו גם המשאבים העומדים לרשותה. בסיפור הזה מורכבות משפחות של גבר ואישה באמצעות מועצת הזקנים, שמפקחת על החברה הסגורה. חברה ללא תשוקה וללא יחסי מין. מגיל בגרות מקבלים התושבים גלולות סותרות תשוקה. ההולדה מתבצעת באמצעות קבוצת נשים שמשמשות פונדקאיות מקצועיות. הן כמובן מנותקות מהילודים מיד עם לידתם, והתינוקות מחולקים למשפחות המלאכותיות. בחברה כזו אין מקום לפגומים גנטית ואין מקום לזקנים. כל תושב זכאי לכמה שנות חיי זקנה נוחות ואחר כך מומת בזריקת רעל, כדי לפנות מקום לתינוק חדש ומהונדס שיוכל לעבוד ולקיים את זקני הדור הבא.

.

מבט אחר על ימינו

כפי שניתן לראות בדוגמאות, הפריה חוץ־גופית קשורה אצל הכותבים אינטואיטיבית עם פיקוח ממשלתי הדוק. הנדסת ההולדה מנביעה חברה מהונדסת וכמעט טוטליטרית. אבל זו אינה האפשרות היחידה. ז'קלין סטיבנס, פרופסור למדעי המדינה מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, מציגה בספרה 'מדינות ללא אומות' ניתוח מעניין. לפי סטיבנס, גם המלחמות וגם הלאומיות הן תוצר הפחד שלנו, בני האדם, מפני המוות. כדי להתגבר מטפורית על המוות, הגברים, המנותקים ביולוגית מנשיאת העובר, נכנסים לאמוק של סימון צאצאים ויצירת משפחות גרעיניות שיישאו את שמם וימשיכו את שושלתם. מכאן נוצרות קבוצות סגורות כמו שבטים ולאומים. מכאן נוצרת בעלות אגרסיבית על טריטוריה, סגירת דלת בפני פליטים ומלחמות על שטח. בעיני סטיבנס, הלאומיות נתפסת כנוירוזה אנושית, שנגרמת בעקיפין מהצורך הגברי הזה. הצורך "לסמן" את הצאצאים טופח ומייצר פוליטיקה של "אחרי המוות". פרקטיקות של הורשת רכוש לדורות הבאים, שמירה על אזורי מגורים ובידולם מאוכלוסיות נזקקות של ההווה – כל אלה מייצרות פוליטיקה של מתים, במקום חברה הוגנת שמיועדת לבני האדם החיים בתקופת זמן של הווה כלשהו.

.

איך יכול עתיד ברוח סטיבנס להיראות

אם נתקדם (באופן חלקי) לפי עקרונות סטיבנס, נדבר על חברה שבה ה"ייצור" הביולוגי של ילדים מנותק לחלוטין מתהליך גידולם. נדמיין רשות ממלכתית דמוקרטית ליצירת ילדים. מדובר ברשות שפועלת מתוך מודעות מלתוסיאנית, כלומר לוקחת בחשבון את אפשרויות הצמיחה של החברה ואת הצורך שלה בצעירים עובדים (ושימו לב לרקע להחלטה האחרונה של רשויות סין לאפשר הולדת שני ילדים). רשות כזו, יכולה להיות מפוקחת על ידי רופאים, אנשי רוח/דת, כלכלנים. היא תבחן את יכולתם האישית של בודדים, קבוצות, חברות או משפחות קלאסיות לגדל ילד באופן מיטבי; יכולות כלכליות, רגשיות ועוד.

מאחר שהסדר הביולוגי נעלם, נעלם הצורך הרגשי בהורשה של הרכוש האישי לילדים האישיים. חברה כזו תממן את גידול הילדים על פי צורכיהם, באמצעות רכוש ההולכים לעולמם. לבני האדם לא יהיו ילדים ביולוגיים ישירים, ולא תהיה הזכות להוריש רק להם את רכושם. הרכוש יוחזר לחברה ויממן את גידול הדור הבא.

אך חשוב מכך. האקט של הפרדת גידול הילדים הפיזי והרגשי מתהליך ההבאה שלהם לעולם, מעלים למעשה את המשפחה הגרעינית המוכרת לנו; ונוצרים דפוסים חדשים לגידול. באין הכרח ביולוגי, אין חובה בקשר זוגי או מיני בין המגדלים. יותר מזה, ייתכן שדווקא קשרים מיניים או רומנטיים בין המגדלים עלולים לפגוע ביציבות התא המשפחתי החדש. על כן, הרשות עשויה לעודד תאים יציבים יותר הבנויים על חברות, שותפות והבנה בין קבוצות המגדלים. כך נוכל לראות קבוצות של גברים ונשים החיים יחד ומגדלים ילדים, בודדים המגדלים ילדים ועוד ועוד וריאציות.

.

ואיך נחשוב

ניתוק הקשר בין הולדה לגידול ילדים משנה בהכרח את הערכים הנהוגים בחברה ואת התפיסה העצמית שלה. איך מרגישה חברה שבה אין תאים משפחתיים פרטיים מורשים? האם הצורך החזק בסימון וברכוש פרטי נעלם? אולי באמת נהפוך לחברת של קבוצות אחווה ולא לחברה שסועה.

.

לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון הבא של ליברל במתנה עד הבית

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook