רק צירוף מקרים שילב בין הכתבה של רועי שרון ב'כאן 11' (12.11.20), על האופן שבו "תמרן" כביכול האלוף רוני נומה את הדרג המדיני, לבין נאומה המתריס של המשנה ליועמ"ש דינה זילבר במכון הישראלי לדמוקרטיה. אולם בחרדת אנשי ימין משלטון הפקידים, מיהרו לחבר בין שני האירועים. זילבר ידועה בתביעתה למינהל ציבורי המבוסס על פקידים נאמנים למקצועיותם, כאלה העומדים כנגד תכתיבים פוליטיים בשעה שהם נראים להם מנוגדים לעמדתם המקצועית. ניתן להניח כי היא הייתה תומכת בחדווה במה שתואר על פי שרון כהתנגדותם של בכירי צה"ל לדרישות הדרג המדיני לטיפול בטרור הסכינים שפרץ ב־2015. אולם בכל הקשור למערכת הזיקות המורכבת המתקיימת בין דרג צבאי לדרג מדיני, הביקורת מימין כפי שבוטאה על ידי נדב העצני ב'מעריב', וייתכן כי גם התמיכה האפשרית לאלוף נומה מצידה של עו"ד זילבר – לוקות באי־הבנה בסיסית.
יסוד ההבדל טמון בכך שמערכת הזיקות הצריכה להתקיים בין דרג מדיני לצבאי מחייבת שיח ביקורתי פתוח מהסוג המתקיים בין יזם של פרויקט בנייה לבין האדריכל. זיקה דומה מתקיימת בין מפיק קולנוע לבמאי. באנלוגיה הזו זכותו המלאה של היזם לבחור לו אדריכל המתאים לו. אולם גם כשהם רואים עין בעין את תכלית המיזם, הם עדיין זקוקים לשיח לבירור המתחים על מתווה העיצוב. בירור כזה לא יכול להיערך בסמכות היררכית שאינה פתוחה למחלוקת. הצורך המעשי בבירור כזה הוא כל כך מובהק בענייני המלחמה, עד כדי כך שהוא מוכר כנדרש גם במערכת הזיקות המתקיימת בין דרג מדיני לצבאי גם בשלטון שאינו דמוקרטי. מה שמצפה דינה זילבר מפקידי המדינה מושתת במובהק על ציפייתה ממדינת חוק דמוקרטית. בכל שלטון אחר לא היה מקום לפקידה כמוה. אולם במה שקשור לטבעה של תופעת המלחמה, כתופעה תקדימית הצועדת בעין פקוחה אל הבלתי נודע, גם סטלין כשליט רודן, שלא היסס בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה לחסל את הגנרלים שלו, הבין בתוך המלחמה שאם לא יקשיב לגנרלים שלו ולא יאפשר מקום למחלוקת, לא ינצח את המלחמה.
מנקודת המבט החוקית, הכפיפות של הדרג הצבאי לדרג המדיני היא מוחלטת. הדרג המדיני הוא מקור הסמכות הבלעדי לכל סוגיות הפעלת הכוח הצבאי. אולם בכל הקשור לבירור השאלה מה נכון לעשות וכיצד לפעול, הדבר חייב להתקיים על מסד של שותפות ונאמנות הדדית. תפקידו של מפקד זירה כאלוף פיקוד מרחבי, בתור אדריכל ולא רק כקבלן ביצוע, קובע כי הוא נבחן לא רק בכישורי ביצוע אלא לא פחות מכך בכישורי ההשפעה. כמובן, במיוחד בסוגיה הרת גורל כמלחמה, רשאי הדרג המדיני לסיים מיידית כהונתו של כל בעל תפקיד ולמנות תחתיו מצביא הנראה לו מתאים יותר. אולם גם אז, מתוך ליבת ההתלבטות בניווט אל הבלתי נודע, המפגש בין הדרגים יהיה חייב לשיח כן של בירור משותף. מרתק להתבונן ברמטכ"ל דוד אלעזר, בדיון המקדים בקבינט לצליחת תעלת סואץ מ־12 באוקטובר 1973, שם ביקשו שיתמקד רק בשאלה הצבאית, בשאלת היכולת לצלוח. דדו, לעומת זאת, התעקש לבירור עומק בשאלה: בשביל מה? וכך אמר: "אנחנו מסוגלים לצלוח (…) אבל לדעתי נקודת המבחן לכל העניין היא בדבר אחר: מה שאנחנו צריכים להשיג זאת הפסקת אש, האם זה מביא את זה?".
בהיבט זה, מה שנחשף על פעולתו של האלוף נומה אינו בבחינת "תמרון מניפולטיבי" של הדרג המדיני, אלא תהליך בירור רצוי ומופת של מצביאות.
–
