fbpx

האם נגיף הקורונה יחסל גם את המגזר השלישי? // הטור של שרון כידון

0

השורה התחתונה מבהילה. והיא נוגעת לאבסורד שמקיף כעת את המגזר השלישי: דווקא בעת שבה יותר אנשים יזדקקו לסיוע עמותות, קיים חשש גדול לקיומן.

עם היוודע דבר ההחלטה על חלוקת מענקים גורפים לציבור, היו מי שהתרעמו כי המענקים לא מגיעים לכולם ולא ייתכן כי מי שלא נפגע מהשלכות הקורונה או מי שאינו זקוק לעזרת המדינה יקבל לחשבון הבנק אלפי שקלים. היוזמות הלא מעטות, שמטרתן להעביר כסף לנזקקים, קמו במהרה. אתרים ותוכניות פרסמו רשימות של עמותות, הזקוקות לחמצן המזומנים על מנת להמשיך לפעול – במיוחד בימים אלה, כפי שאומרים הרבה ברוח התקופה.

בישראל פועלות עשרות אלפי עמותות בתחומים שונים. כדי לסבר את האוזן, נגלה כי בכל רגע נתון רק כרבע מכלל העמותות עוסקות בפעילות ממשית, ועדיין מאות ואלפי עמותות מעניקות שירותים, או מכסות תחומי פעילות, שהמדינה פשוט כשלה מלהגיע אליהם.

יש מי שטוען שחברה בריאה חיה ב"אקו־סיסטם" שבו המגזר הציבורי והמגזר הפרטי חיים בסימביוזה עם המגזר השלישי. יש בכך מן ההיגיון. למדינה אין יכולת להיכנס לכל תחום, והמגזרים העסקי והפרטי מחלקים חלק מהפירות שהם קוטפים לפעילויות חשובות – שמשלימות את תפקיד המדינה. ולא נשכח גם שכסף זר רב נכנס לישראל מאז הקמתה, על ידי יהדות התפוצות וקרנות בינלאומיות; אלה מתחזקות מפעלים פילנתרופיים רבים. עם התבססות האוכלוסייה בישראל והתחזקות המגזר העסקי החל תהליך של מאץ' אפ – "דולר לדולר" כפי שאוהבים התורמים האמריקאים לומר על תרומתם. הם מוכנים לשים כסף על השולחן, בתנאי שגם המוסדות/התורמים המקומיים ו/או המדינה, ישימו מענקים זהים.

כך התפתח והתעצם המגזר השלישי בישראל, שהפך ממגזר שנשען כולו על התפוצות לכזה שנשען גם על המגזר העסקי בישראל. ומעמותות שעסקו בצרכים קיומיים וגאולת האדמה עד לעמותות העוסקות בפולחן וברוח. במקרים מסוימים ובתחומים מסוימים – כמו חינוך, רווחה או בריאות – המדינה לעיתים משאירה, במודע, את המנדט למתן שירותים רבים לעמותות. היא מעדיפה לעיתים להעביר תקציבים דרכן, ולא בפעילות ממשלתית רשמית.

משבר הקורונה שומט את הקרקע שעליה ניצבות העמותות. דווקא בעת הכי קשה, בזמן שמאות אלפים מאבדים את פרנסתם, כשהמצוקה הכלכלית גוברת ובצידה מצוקה חברתית ופסיכולוגית הפוקדת רבים עוד יותר, ייתכן כי המגזר השלישי יספוג מכה אנושה. התורמים מהארץ ומהגולה מלקקים את פצעי הפגיעה הכבדה בעסקים שלהם, הכסף המגיע מקרנות ספג מכה מהירידות בשוקי ההון. הטיפול בישראל באמצעות סגרים, שפגע אנושות בכלכלה, הביא לכך שהממשלה עסוקה בניסיון להתניע את המשק, לפצות את המובטלים ואת העסקים. ולמי לא נשאר? לעמותות.

עמותות העוסקות בצרכים קיומיים עוד יכולות לפנות למדינה בבקשת עזרה, הובטח כי גם להן תוקם קרן סיוע. אבל אחרות, האחראיות לאינספור פעילויות חשובות, יתקשו מאוד לשרוד את המשבר.

האפקט הרסני: דווקא במקום שבו נדרשת רשת ביטחון יציבה, נלחמות העמותות על חייהן. הן חלק מגלגלי המשק: תורמות לתמ"ג, מעסיקות עובדים ובעיקר מצליחות לחדור לתחומים שאליהם ידיה המסורבלות של המדינה אינן מגיעות. אם המגזר השלישי ייובש כפי שכרגע שורה התחושה בשטח, היום שאחרי צפוי להיות מבהיל. חברה מתוקנת אינה יכולה לתת לעצמה להיות תלויה רק בחסדי המדינה שלא תמיד מאירה את הסמטאות הצרות והסמויות. המדינה תאבד גם הון משמעותי נוסף המגיע בדרך של תרומות. אבל מעל הכל, היום שאחרי הקורונה יותיר נזקקים רבים, שאיבדו את הכתובת היחידה, הבלתי אמצעית, שלהם.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook