fbpx

"האוליגרכים של פוטין" והקשר הישראלי | מאת פולינה חסין

איך מחובר מיכאיל מירילשווילי, בעל השליטה בערוץ 20, לקרמלין? למה נתניהו מפרגן ציבורית לפרויקטים שלו? ואיך אנשי העסקים המקורבים לנשיא רוסיה מפיקים לצד רווחים, גם קידום לאינטרסים השליליים של מוסקבה?

0

בעיצומה של מערכת הבחירות הנוכחית בישראל, הודלף דיווח לתקשורת על אפשרות לביקור של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, החודש, רגע לפני ההליכה לקלפיות. בנימין נתניהו הזמין את פוטין כבר במאי 2019, לטובת חנוכת אנדרטה לזכר מצור לנינגרד בגן סאקר שבירושלים. האנדרטה מומנה בעיקר על ידי הקונגרס היהודי־אירופי־אסייתי (EAJC), שנשיאו הוא מיכאיל מירילשווילי. ראש עיריית ירושלים משה ליאון נחשב למקורבו של מירילשווילי וקידם את הקמת האנדרטה במועד המבוקש.

זוהי המחשה ליצירת עילה לביקור פוטין במדינתנו, במטרה עיקרית אחת – לחזק את הלגיטימציה הבינלאומית שלו, ולצד זאת לתמוך בנתניהו, המועמד החיובי ביותר עבור הקרמלין. מירילשווילי היה זה שמילא בפועל את משימתו של פוטין.

סיפוריהן של שלוש הדמויות הידועות לשמצה – מירילשווילי, פוטין ויבגני פריגוז'ין – שזורים בצורה מוזרה למדי מאז שנות ה־90 המוקדמות, כשהם מתרחשים ברוסיה, בארה"ב ובישראל, וכוללים דמויות בולטות רבות.

בשנות ה־90, ושוב אחרי 2009, היה מיכאיל מירילשווילי, יליד גיאורגיה שעשה את הונו ברוסיה, קרוב לפוטין. כעת הוא הפך לאחד מ"שליחיו" במערב, במיוחד בישראל ובאמריקה.

נגד יבגני פריגוז'ין, הידוע בכינויו "השף של פוטין", הוגש בפברואר 2018 כתב אישום על ידי חבר שופטים (Grand Jury) בארה"ב, שם הוא הואשם במימון ובארגון פעולות להתערבות בתהליכים הפוליטיים בארה"ב, כשבמוקד כמובן ההתערבות בבחירות לנשיאות ב־2016 באמצעות "מפעלי טרולים". פריגוז'ין קשור ישירות גם לקבוצת שכירי חרב המכונה 'קבוצת וגנר', הפועלת במזרח אוקראינה, בסוריה, במדינות אפריקה ועוד.

במקביל היו מירילשווילי ופריגוז'ין שותפים עסקיים לאורך זמן בשנות ה־90 במספר עסקים. כעת הם שותפים בפרויקט פיתוח בפרברי סנט פטרבורג.

מירילשווילי עם נתניהו

מירילשווילי עם נתניהו // צילום: משה מילנר, לע"מ

נתניהו, דרשוביץ ומים מהאוויר

מירילשווילי מחזיק בבעלותו סטארט־אפ בשם 'ווטרג'ן', המנסה להפיק מים מהלחות באוויר. על מנת לקדם את העסק בארה"ב, הגיע אל איל הקזינו שלדון אדלסון, פטרונם של טראמפ ונתניהו, וחבר ותיק של מירילשווילי (שהיה גם הוא בעסקי הקזינו, ברוסיה). למרות מאמצי השידול שם, בכירי הסוכנות להגנת הסביבה הביעו חשש שהטכנולוגיה המקורית לכאורה של ווטרג'ן, אינה ייחודית. ב־2017 שכר מירילשווילי ידוען אמריקאי נוסף, המשפטן אלן דרשוביץ, כחבר מועצת המנהלים של 'ווטרג'ן'. דרשוביץ ידוע כעט להשכיר עבור נתניהו בישראל – ולצערו גם כחברו של ג'פרי אפסטין, עם שלל טענות כלפיו בהקשרים המפוקפקים שיצר המנוח הטרי. הוא החל לקדם את המוצר המעורפל בכל הדרכים האפשריות, כולל הדגמה דווקא בכנס השנתי של איפא"ק בוושינגטון, לפני כשנתיים.

ממבט ראשון הכל נראה הגיוני: דרשוביץ הוא תומך קולני של ישראל, מירילשווילי נחשב כיום לאיש עסקים ישראלי (אף שלא רק שהרוויח את כל כספו ברוסיה, אלא עדיין מבצע פרויקטים עסקיים רבים שם). אבל סיפורו של דרשוביץ נדמה מסתורי יותר. המשפטן־סלב היה בעבר דמוקרט רשום, וביקר את דונלד טראמפ ואת תומכיו במהלך בחירות 2016.

אך בשקט, באופן בלתי צפוי, הפך אותו דרשוביץ בתחילת 2018 לאחד ממגיניו הנלהבים ביותר של טראמפ; הוא החל לטעון שלא היה שום שיבוש חוקי או קנוניה בהתערבות הרוסית הברורה בבחירות, תוך הבעת ביקורת על התובע המיוחד בפרשה, רוברט מולר. בתוך כך הפך לאורח קבוע בערוץ התעמולה הרוסי שבשליטת פוטין, RT. כולם היו המומים, השאלה שנשאלה הייתה פשוטה: "מה קרה לאלן דרשוביץ?"

כאן יש לזכור את החיבור לכאורה. דרשוביץ הועסק על ידי האוליגרך של פוטין, אותו מירילשווילי, וגם קיים יחסים קרובים עם ברל לזר, מה שמכונה "הרב של פוטין". דרשוביץ עשה בדיוק את מה שצריך פוטין – התפשר וביקר את החקירה של מולר, והשתמש במוניטין ובמעמד שלו כדי להשפיע על השיח הפוליטי בארה"ב, לטובת טראמפ (ולטובת פוטין).

בו בזמן שותפו של מירילשווילי, פריגוז'ין, ביצע את משימתו שלו בהתאם לצו של פוטין: להתערב ועוד איך בבחירות לנשיאות ארה"ב.

כך נראה לכאורה שפרקליט מכובד העמיד את המוניטין שלו בספק, בגלל סיבות בעייתיות, כספיות ואולי גם אחרות. המוניטין של דרשוביץ ספג מכה קשה. כאמור, שמו מופיע כמעט מדי יום בתקשורת בנוגע למעצרו והתאבדותו של לקוחו לשעבר וחברו הקרוב, הפדופיל ג'פרי אפסטין, שאותו ייצג במשך יותר מ־15 שנה וחילץ בסיבוב הקודם ממאסר קשה וממושך. נגד דרשוביץ נטענו טענות על קיום יחסי מין לכאורה עם קורבנות קטינות של אפסטין. האצבע המאשימה ננקטה מצד אחת הקורבנות, וירג'יניה רוברטס, כבר ב־2014. אבל לקח זמן עד שהתיק הפלילי החדש גובש, והנושא חזר לראש הכותרות – כשדרשוביץ בתוכו.

.בישראל, היחסים בין השלישייה מירילשווילי־פוטין־נתניהו (שאף משתמש בתצלומיו עם פוטין בשלטי חוצות) הרבה יותר קרובים וניכרים. במהלך טיול ברוסיה, בינואר 2018, נרשם אפילו מפגש מיוחד בין השלושה.

החשש האפשרי להשפעה בישראל

יצחק מירילשווילי, בנו של מיכאיל מירילשווילי, שולט בערוץ 20 הימני, שמשמש כשכפ"ץ ולעיתים כתותח עבור נתניהו. דרשוביץ, שכתב לא פעם ל'ישראל היום' בעד נתניהו ונגד מערכת אכיפת החוק הישראלית, מגן על ראש הממשלה גם בערוץ 20, וחוזר על טענותיו שאין בסיס למעשיו הפליליים כפי שנקבעו בכתב החשדות נגדו בשלושה תיקים שונים. לאחרונה פורסם כי ערוץ 20 מנסה לשפר שוב את תנאיו, הפעם באמצעות שינוי אפיק – וזאת בעזרת מקורבו של נתניהו, שר התקשורת הטרי דודי אמסלם.

איומו של ראש השב"כ נדב ארגמן בעניין התערבות אפשרית של מדינה זרה (הוא התכוון לרוסיה, כמובן) בבחירות כאן, טרם הומחש. ועם זאת נזכיר שוב: שותפו של מירילשווילי האב, יבגני פריגוז'ין, הוא "אמן" של מפעלי טרולים והשפעה על תהליכי בחירות ודיונים ציבוריים באמצעות מדיה ורשתות חברתיות.

בשנים האחרונות זכתה 'ווטרג'ן' של מירילשווילי בהזדמנויות עסקיות רבות, גם בעקבות מסעותיו הדיפלומטיים של נתניהו. נתניהו הזכיר את החברה בנאומיו בעצרת הכללית של האו"ם ב־2017, ובמהלך ביקוריו במדינות אפריקה, בהודו, בברזיל, בפסגה הכלכלית בדאבוס לשנת 2017 וגם בכינוס איפא"ק.

והנה לכם עוד צירוף מקרים מעורר מחשבה. מדינות אפריקאיות, כולל מדינות שבהן ביקר מירילשווילי יחד עם נתניהו, הן "מגרש משחקים" לפעילות שכירי חרב של פריגוז'ין ופוטין, ולפעילות כמובן של התערבות בפוליטיקה ובבחירות מקומיות. כמה רוסים קישרו לקבוצה של פריגוז'ין את הרצח המדובר של שלושה עיתונאים חוקרים שבדקו שם את פעילויותיו. קיריל רדצ'נקו, אלכסנדר רסטורגייב ואורחאן ד'שמל, נרצחו במארב ברפובליקה המרכז אפריקאית, בליל 30 ביולי 2018. 

רשתות חברתיות, שיבושים ומעצרים

מיכאיל מירילשווילי עבר לישראל ב־2009, לאחר שחרורו מהכלא. הוא היה במאסר שמונה שנים, לאחר שארגן את רצח חוטפיו של אביו. במהלך התקופה הזו לא איבד אף אחד מעסקיו. בהמשך ניסה ככל יכולתו להתחבר אל הדרגים הגבוהים ביותר בעסקים, ברשויות ובאליטה הדתית והחברתית בישראל. משפחת מירילשווילי הייתה ממקימי חברת 'VKontakte', רשת חברתית שהושקה ב־2006 וכונתה "פייסבוק הרוסית". הם מכרו את מניותיהם ב־2013 וקיבלו, כך דווח, 1.12 מיליארד דולר. הבעלים הנוכחי הוא עוד "אוליגרך של פוטין", אלישר אוסמנוב, בעליהן של הרשתות הפופולריות האחרות, 'Odnoklassniki' (חברים לכיתה) ו־Mail.ru.

קשה להתייחס לעסקאות בין "האוליגרכים של פוטין" כעסקאות שוק אמיתיות. אבל בסוף היום קיבל מירילשווילי את שמו הטוב בישראל כ"איש עסקים בר מזל", שהרוויח מיליארדים. הוא הצדיק באופן מושלם, מבחינתו, את ההון שהזרים לישראל – לשימוש עבור עסקיו הפרטיים, וכן לטובת המטרות האסטרטגיות האחרות, כמו ההשפעה של פוטין בישראל. כיום, אגב, 'VKontakte' היא חברה שנשלטת בפועל על ידי שירות הביטחון הרוסי, ה־FSB, כדי לפקח על דעת הקהל (כמו גם לעצב אותה). כפי שפורסם בכתבה בעניין ב'ליברל' בחודש שעבר, מאות אנשים נעצרו ברוסיה, רק בגלל לייקים ורי־פוסטים באותה הרשת.

המעורבות ביצירת רשת חברתית כזו היא ניסוי ייחודי עבור אלה שרוצה לעשות מניפולציות בדעת הקהל. מרכז פעולה כזה ידוע בשם "המטבח הפנימי", מרכז הכשרה למפעלי טרולים, שיכול היה לשמש לכאורה את מירילשווילי למשימותיו (למשל, בישראל) ולהועיל במקביל לשותפו זה מכבר, "מלך מפעלי הטרול" פריגוז'ין.

עקוב אחרי הכסף

מירילשווילי הקים גם את חברת 'יהלומי חושן ארגמן', הפועלת בבורסת היהלומים הישראלית. עסק זה לא היה חדש עבורו. בשנות ה־90 הוא היה קשור בחברה דומה ברוסיה. לאחר שלב לבייב עזב את ישראל, מאימת החקירה הפלילית נגדו בגין הברחת יהלומים, הפך מירילשווילי ל"אוליגרך הרוסי" הגדול ביותר בבורסת היהלומים המקומית. שותפו, פריגוז'ין, החל לעסוק גם הוא בשנים האחרונות בעסקי יהלומים. פעילות חברותיו באפריקה (בעיקר ברפובליקה המרכז אפריקאית) קשורה לכריית יהלומים ורכישת מה שנקרא "יהלומי דמים" מקבוצות טרור שונות. בעת שפריגוז'ין עובד בשיתוף פעולה הדוק עם שלוחות משרד ההגנה של רוסיה במדינות אפריקה, בתואנה של סיוע צבאי, יש לו יכולת בלתי מבוקרת להוציא יהלומים ממדינות אלה. ואיפה ניתן "לכבס" יהלומי דמים לא רשומים? המקרה של לבייב הראה בבירור כי בורסת היהלומים הישראלית היא אפשרות נוחה לכך.

מירילשווילי ובנו השקיעו בישראל בעסקי טכנולוגיה, אנרגיה ופיתוח. אחד משותפיו הוא מוטי בן משה, גם הוא יהודי ממוצא גיאורגי. כאשר הוכרז בן משה כאחד מרוכשי קבוצת IDB לאחר נפילתו של נוחי דנקנר, רחשו השמועות על מקור ההון שלו. בן משה לא היה מוכר כמעט בקהילה העסקית המקומית. כאן עולה התהייה אם קשריו הקרובים עם מירילשווילי מעידים על אותם מקורות הון, לפחות בחלקם.

למירילשווילי גם קשרים פוליטיים הדוקים אחרים. כמו למשל עם מנהיגי המפלגות החרדיות, ובעיקר עם מנהיג ש"ס אריה דרעי. מירילשווילי ומשפחתו תרמו מאות אלפי דולרים לפעילויות הקשורות לש"ס, בין השאר גם לארגון צדקה שהפעילה יפה דרעי, אשתו של. הוא ודרעי אף השפיעו על בחירת הרב הראשי של לוד. גם במקרה הזה הגיעה חקירת משטרה.

לשחק בזירה הציבורית

למרות היחסים הטעונים בין גיאורגיה ורוסיה, ביוני 2017 הוגשה בקשה רשמית מטעם הראשונה למנות את מירילשווילי לתפקיד קונסול כבוד שלה בישראל. על מירילשווילי היה לקבל אישור משטרתי של אי־עבר פלילי, אך זה נדחה – ובכך גם נחסם מינויו. את התואר הנחשק קיבל איש עסקים יליד גיאורגיה אחר, מני בניש.

אך העמדה הבולטת ביותר של מירילשווילי כשליחו של פוטין בעולם היהודי, היא תפקידו כנשיא הקונגרס היהודי־אירופי־אסייתי (EAJC), שאליו התמנה ביולי 2017. מירילשווילי מכהן גם כנשיא שלוחת הקונגרס היהודי העולמי בסנט פטרבורג, כסגן נשיא הקונגרס היהודי־הרוסי, נשיא איחוד מכבי ברוסיה וחבר הוועד המנהל של הקונגרס היהודי העולמי.

האסיר הפוליטי הסובייטי לשעבר יוסף זיסלס, אחד משלושת מייסדי ה־EAJC, האשים את מירילשווילי שהפנה את הארגון לכיוון "פרו־קרמלין". בדצמבר 2017 חתם ה־EAJC של מירילשווילי על מזכר לשיתוף פעולה עם איגוד הקהילות היהודיות ברוסיה, הארגון הנשלט על ידי מקורבו של פוטין, הרב ברל לזר. המטרה: ניסיון להכניס את יהודי אירו־אסיה וישראל אל מעגל ההשפעה של מוסקבה.

אריאל בולשטיין, פעיל ליכוד שעומד בראש פרויקט הדיפלומטיה הציבורית של ה־EAJC, מונה במערכת הבחירות הנוכחית כאחראי מטעם נתניהו והליכוד על נושא הקול הרוסי (או באופן מכובס: יועצו של ראש הממשלה לנושא יוצאי ברית המועצות).

מירילשווילי שימש גם כשליחו של פוטין באזור דרום הקווקז. כך למשל, במאי 2019 קיימו מירילשווילי, הרב לזר וחברים אחרים ב־EAJC, פגישה בבאקו בירת אזרבייג'ן עם הנשיא אילהם אלייב. באותו היום סיכמו טורקיה, אזרבייג'ן ורוסיה על הסכם שיתוף פעולה להגדלת היקף התובלה על קו הרכבת באקו־טביליסי־קארס (BTK). ראש הממשלה הגיאורגי הביע את התנגדותו, בטענה כי הסכמת כל הצדדים נדרשת לצורך מעורבות של שחקנים אחרים בפרויקט. יוזמה רוסית זו היא ניסיון נוסף לגרום נזק לריבונותה של גיאורגיה ולהזיק להתפתחותה בציר האירו־אטלנטי. 

שולחנות רולטה ושולחנות מזון

אי־אז בשנות ה־90, בסנט פטרבורג, מירילשווילי ניהל יחסים קרובים עם פוטין (שם בנה האחרון את כוחו). מי שיהיה בעתיד נשיא רוסיה, פיקח אז על עסקיו של מירילשווילי, וניתן לשער כי גם הרוויח מהם.

באותו עשור היה מירילשווילי נשיאה של חברת המדיה 'Russkoye Video', שבבעלותה היה ערוץ טלוויזיה וזיכיון לנמל הים של לומונוסוב בפאתי סנט פטרבורג, שלו מנגנון מכס עצמאי. פוטין היה מעורב בהפרטה של ​​הערוץ ובמתן רישיונות וגישה לשימוש בנמל. ב־1996 היה מירילשווילי אחד מהספונסרים של מסע הבחירות לראשות העיר סנט פטרבורג של אנטולי סובצ'ק. ראש הקמפיין היה פוטין, אז מנכ"ל העירייה. חלק ניכר מהקידום של סובצ'ק היה באמצעות ערוצו של מירילשווילי.

כלומר, למירילשווילי ניסיון רב ביישום רצונותיו של פוטין במסגרת מערכות בחירות. מה שמזכיר את המצב הקיים בבחירות בישראל, ואת תפקידו של ערוץ 20.

מירילשווילי היה נשיא תאגיד הקזינו 'קונטי', אחד הגדולים בשטחה של ברית המועצות לשעבר, ויצר את רשת מכונות המזל הגדולה באירופה 'Jackpot'. פוטין, כסגן ראש העיר של סנט פטרבורג, היה האחראי על הארגון, הרישוי והשליטה על בתי הקזינו. ב־1992 ארגן פוטין את הקמתה של חברה עירונית, 'נבה־צ'אנס'. מנהלה היה איגור גורבנקו, שותפו של מירילשווילי ב'קונטי'.

מאז 1992 הקים יבגני פריגוז'ין כמה חברות, בעיקר בתחום המסעדנות, עם שותפיו: איגור גורבנקו, האיש המורשה של מירילשווילי, כמו גם בוריס ספקטור וסיריל זימינוב. הוא עבד בשיתוף פעולה הדוק עם מירילשווילי עד למעצרו של האחרון ב־2001.

לשבש את המערב

ב־2018 קיבל תאגיד 'OOO' (קונטי) רישיון בנייה להקמת חלקו הראשון של מתחם המגורים 'נובאיה דוברובקה', במחוז לנינגרד (ליד סנט פטרבורג). החברות ששולטות בתאגיד הן בשליטת מירילשווילי. חברות הפיתוח שבבעלות התאגיד מובילות גם הן לבעלויות או שותפויות של מירילשווילי, וכן לאחזקות של פריגוז'ין. גם שותפי עסקי הקזינו משנות ה־90 עדיין בתמונה ובשותפות עם השניים.

שרשורי הבעלויות בחברות מן הסוג הזה הם עניין סבוך. אלו שניתן לכנות "האוליגרכים של פוטין", אנשי עסקים המשלבים אינטרסים פוליטיים ועסקיים בשליחות משטרו של פוטין, יודעים לכסות על עקבותיהם. הם פועלים במדינות המערב, ותמיד קשה להעריך מה הערך הנקי שלהם: 20%, 30% או 60% מהערך הרשמי המוצהר בחברה כלשהי, למשל, או מהו ההון המוחבא באינספור חברות הרשומות במדינות שונות ובמקלטי מס.

כולם ממלאים משימות מיוחדות, בהתאם לדרישותיו של פוטין, במטרה לחדור לחברות המערב, לשבש ולהחליש אותן מבפנים, לזרוע כאוס, להשחית את מי שמכונים "אידיוטים מועילים" – פוליטיקאים, אנשי עסקים, דוברים ציבוריים ומפקחים. על כמה מהם, למשל ויקטור וקסלברג, אולג דריפסקה ופריגוז'ין, כבר הוטלו סנקציות ועכשיו הם נאבקים בבתי משפט בארה"ב כדי להיפרע מרוע הגזירה הזו, בהתאם להוראות הקרמלין. אחרים עושים הכל כדי להימנע מלהיכנס לרשימות הסנקציות. מירילשווילי, אגב, נותר בינתיים נקי ומוגן.  

הרווח של פוטין

יבגני פריגוז'ין מארגן מפעלי טרולים, מתערב בבחירות, מממן שכירי חרב; ובתמורה? מקבל את חוזי ההסעדה הטובים ביותר לבתי ספר, לגני ילדים ולצבא בכל רחבי רוסיה. עסק זה, אגב, מלווה ללא הפסקה בשערוריות הקשורות למקרי הרעלה מסיביים, בגלל איכותו הגרועה של האוכל.

"האוליגרכים של פוטין" היהודים ממלאים תפקידים מיוחדים: יצירה ושליטה של ​ארגונים יהודיים בולטים (כמו מירילשווילי כנשיא ה־EAJC, או וייצ'יסלב קנטור כנשיא הקונגרס היהודי האירופי EJC); או תרומות נדיבות למוסדות יהודיים שונים (כמו רומן אברמוביץ', יבגני שווידלר, ויקטור וקסלברג, לן בלווטניק, מיכאיל פרידמן ועוד); וכן תרומות למוסדות תרבות וחינוך – אך כל זאת במטרה להשיג השפעה ומוניטין במערב, שמשרתים בצידם את האינטרסים של פוטין. מרבית הונם נוצר ברוסיה.

חלק מחברות הענק ברוסיה ממשיכות לפעול תחת "משטר האוליגרכים" הקפדני של פוטין. אבל מרבית ההשקעות במדינות המערב נעשות לא רק במטרה להשיג רווחים אמיתיים, אלא בעיקר למטרות יחסי ציבור ומוניטין. סטארט־אפים טכנולוגיים, רשתות סופרמרקט (במקרה של מירילשווילי עם רשת 'EHAD', או פרידמן ורשת הסופרים הספרדית 'DIA', שניהם נכשלו); כמו גם נכסי נדל"ן מפוארים במקומות היוקרתיים ביותר בעולם. נדל"ן מבוקש במיקומים נכונים זוכה להרבה יחסי ציבור זוהרים.

כך במקרה מירילשווילי, כמו גם באלה של כל "האוליגרכים של פוטין", נראה כי כמעט בכל פיסת פעילות שלהם נמצא את ידו ורצונו של משטרו של פוטין, המבקש ליצור שיבוש ומעורבות שלילית במדינות אחרות.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook