ראש הממשלה לוי אשכול היה חוזר ואומר: "אני מתפשר ומתפשר עד שדעתי מתקבלת". מדובר בשיטת עבודה שהייתה הרבה יותר ממזג נוח. "הפשרה המפא"יניקית" הידועה, כגישת יסוד בתבונה מנהיגותית פרגמטית. היא הקנתה למנהיגי מפא"י סגולה ייחודית בניווט המורכב בסבך מצוקות מדינת ישראל. היא איפשרה להכיל לאורך זמן מתחים בלתי פתורים, ביכולת לסנכרן ביניהם בחתירה לשימור מומנטום התפתחות המפעל הציוני והמדינה.
השאיפה למדינה יהודית, לדוגמה, כנדרשת לרוב יהודי, עמדה מימים ראשונים במתח מול השאיפה לשליטה בכל מרחבי הארץ. לבן־גוריון הדבר נראה כמתח מתמיד הניתן להכלה. במודעות למתח הזה, כונן בהתנהלותו האסטרטגית נקודת שיווי משקל מסנכרנת בתשומת לב דינמית למגמות המתפתחות. המגמה הרווחת כיום, בחתירה להיפרדות וחלוקה סופית של הארץ כפתרון קבע, מבטאת בהיבט זה בריחה מדרך הסנכרון. המחלוקת כאן היא בין אלה המבינים שהחיים מלאי מתחים, ומבחנו של אדם, ובמיוחד מנהיג, מתבטא ביכולת להכיל את חיכוך המתחים לבין אלה הדורשים סילוק מתחים בשקיקה לדרך חפה מניגודים. המפא"יניק מהדור הישן לא פחד מקיום בתודעת מתחים. הוא ידע שמתחים בסיסיים אינם נפתרים; הם ניתנים לסנכרון נסיבתי, מתוך כינון מחודש מדי יום של נקודת האיזון. ככה פעלו מנהיגי מפא"י בכל השאלות הגדולות, כמו במחלוקת בין כלכלה סוציאליסטית לבין שוק חופשי, וכמו במתח הנצחי בין דת למדינה. גם כשחרתו על דגלם דרך אחת, לא הלכו עמה עד הקצה.
גם הסתדרות העובדים – בהשוואה להתארגנויות פועלים מוכרות במדינות אחרות Trade Union)) – התקיימה מראשיתה בסבך מתחים ייחודי. מימיה הראשונים נמצאה ההסתדרות בניגוד עניינים בהיותה בו־זמנית גם מעסיק בעל אמצעי ייצור, עם חברות כמו סולל בונה ובנק הפועלים, וגם ארגון למען קידום זכויות המועסקים. מה שנראה על פניו כמתח וניגוד עניינים, כונן הלכה למעשה את תעודת הזהות של ההסתדרות ושל הנהגת מפא"י.
בסמינר בהשתתפותי במכון הישראלי לדמוקרטיה השתתף גם השגריר סלי מרידור. כמי שהיה בעברו יו"ר הסוכנות היהודית, סיפר על מעורבותו באירוע שנודע לימים כבג"ץ קעדאן. לאחר תביעת משפחת קעדאן לקנות בית ביישוב קציר, פנה נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק אל מרידור, ששימש אז כראש החטיבה להתיישבות, בבקשה למצוא לעניין פתרון יצירתי, שימנע את הבאת הסוגיה להכרעת בית המשפט. מלכתחילה היה ברור כי דיון בבית המשפט העליון יחייב פסק דין תקדימי בסוגיה הרגישה. תשובתו לברק, כפי שסיפר מרידור, הייתה פסקנית: "אנחנו תמיד היינו נגד פשרה מפא"יניקית". הרגע הזה היה בעיניי תגלית חשובה – ביטוי להבדל המהותי בין גישת מפא"י לגישת הרוויזיוניסטים מבית מדרשו של ז'בוטינסקי. התבהרה כאן עומק סגולתה של ה"פשרה המפא"יניקית", כמפתח לשיטת מינהל ציבורי שחותרת לאיזון בין מתחים ולא לפתרונם הסופי "אחת ולתמיד".
בעשורים האחרונים, בהשפעת מודלים אמריקאיים למצוינות ניהולית ומנהיגותית, השתנתה הגישה. קיום במערכת מתחים נתפס כמצב שראוי להימנע ממנו, סוג של ניגוד עניינים המחייב הסדרה. הנטייה "לעגל פינות" מתוארת בעיניים ביקורתיות, כקומבינה מתחמקת מהכרעה. אלא שבמציאות משברית רוויית מתחים וניגודים, כישורי גמישות והסתגלות היו סגולה נעלה שהקנתה למפא"י את כוח ההנהגה. בעומק המשבר שאליו נקלעה ישראל בשנה האחרונה, בסבך בעיות כלכליות, חברתיות, ביטחוניות וערכיות, הנטועות בשורשן במערכת מתחים בסיסית בלתי פתורה, נדרשת מחדש הנהגה לאומית בעלת הסגולה לניווט מסנכרן בדרך הפשרה המפא"יניקית. בינתיים, גם במפלגת העבודה הרוח הזו נמוגה.
–
- כן, השמאל שכח את יהדותו // הטור של גרשון הכהן
- התיישבות כפרית? לעשירים בלבד // הטור של גרשון הכהן
- דיין ואשכול: מחזה בפתקים // שיעור מאלף על הגנרל הכריזמטי ועל המנהיג האפרפר
