הנה גילוי מרעיש למי שצפה בעונה הרביעית של ”דה קילינג“: התמה המרכזית היא הורים נוטשים וילדים נטושים. התמה הזו מובעת כה ”בעדינות“ שגם אם אאימון, הכהן העיוור של משמר הלילה ב“משחקי הכס“, היה צופה בסדרה, הוא היה שם לב לכך. ואלה שמות (אזהרה: יש לכם פחות מ־15 שניות לפני שתיחשפו לאמא של הספוילרים): קולונל מרגרט ריין מגנה על קייל, הילד הרוצח, כיוון שהוא בנה הביולוגי שנטשה. קייל עצמו הוא ילד נטוש פעמיים: גם על ידי אמו הביולוגית וגם על ידי משפחתו, אותה הוא רוצח. כל הילדים בפנימייה הצבאית הם למעשה ילדים נטושים. קאלי, הילדה מהסיפור של העונה שעברה שגופתה מתגלה כעת, היא ילדה נטושה ואמה מבכה את נטישתה מול קברה. סטיבן הולדר הוא ילד נטוש, והחשש הכי גדול שלו הוא שילך לכלא וינטוש את בתו שעומדת להיוולד.
ובתווך עומדת כמובן שרה לינדן. ילדה נטושה ואם נוטשת בעצמה, שכעת עשויה לנטוש שוב את בנה בגלל הרצח שביצעה בסוף העונה השלישית. בעיקרון, הכול אמור לרפרר אליה וממנה. כל צד בסיפור הזה אמור להאיר את דמותה המורכבת. זו כביכול הסיבה שהיא מבינה את קולונל ריין, מגנה על קייל ומחליטה להתוודות על הרצח שביצעה. לכאורה, יש לנו מהלך מורכב של בניית דמות שלמה א־לה ”הסופרנוס“ ו“מד מן“. בפועל, העונה הרביעית של ”דה קילינג“ היא שיעור בריסוק דמות. איך להפוך אותה לשום דבר. איך לקחת סדרה עם פוטנציאל ולגרום לכך שבעוד שנה איש לא ידבר עליה.
–
לכתבה זו יש המשך. הטור המלא פורסם בגיליון המודפס.
–
- הקודים של המאפיה // דמותו התקשורתית של ולדימיר פוטין // מאת גדי להב
- שליחותו של הממונה על מחדלי אנוש // דמות אחת בחודש מאת גדי להב
