fbpx

לא כולנו ליכוד // ריאיון עם ח"כ רועי פולקמן

"ברגע שהפוליטיקה תקועה בסיטואציה שרק חלופה אחת בה אפשרית, מתחיל סיאוב, מתחילה בינוניות ומתחילה עריצות"

0

"אין לי חיבה מיוחדת למערבלי בטון", אומר לי פולקמן בחיוך מר, כאשר אחד כזה עובר על פנינו ליד בית הקפה שבו אנחנו נפגשים. לא שיחסיו עם אמו ואביו היו תמיד גן של שושנים, אבל על כך בהמשך. התמונה שרועי פולקמן זוכר מהשעות לאחר שאמו זיכרונה לברכה נדרסה למוות, הייתה ישיבתו על ספסל בצפון תל אביב, ליד הבית של דודו, אחיה של אמו, בהמתנה לבשר לו שאיבד את אחותו. הוא התקשר לבן דודו, שגר בארה"ב, וגם הוא לא ידע היכן הוריו, שעברו את גיל 80. חששו היה שהם ישמעו מהתקשורת על התאונה. והדוד, באותן שעות, צפה בכלל בסרט, לא ענה לנייד ולא היה מודע לעומק הטרגדיה של האחיין שלו, שאיבד את אמו. היא באה לעזור במטה הבחירות של מפלגת 'כולנו', ונדרסה למוות על ידי משאית, מערבל בטון, בעת שחצתה את הכביש במעבר חציה.

כעת כל מעייניו נתונים למערכת הבחירות, לאחר שהתחבט בשאלה אם לחבור לליכוד יחד עם משה כחלון.

"זו תקופה לא קלה עבורי, אישית ופוליטית. אני הצטרפתי לפוליטיקה, לכחלון, לדרך חברתית מסוימת, וכעת אהיה במפלגה גדולה, וסביר להניח שנתניהו ינהל בה את הקמפיין. אבל גם בתוך הדבר הגדול הזה, שעל פי ההסכם אני אהיה במקום ה־35 ברשימת הליכוד לכנסת, אפעל על פי אותם ערכים שאפיינו את 'כולנו'. אנחנו לא מתמזגים, אלא הולכים במערך של מפלגות. כלומר, 'כולנו' תשמר את המנגנון המפלגתי שלה ותקבל מימון מפלגות ישירות אליה, בהתאם למספר החברים שיהיו לה בכנסת", מבהיר פולקמן את נושא המיזוג ומוסיף כוכבית כשאומר שהוא מחכה לראות את ההסכם הסופי. חבירה זו בהחלט מצריכה הבהרה, לאחר שגם הוא וגם ראש מפלגתו אמרו שלא יישבו בממשלה עם נתניהו לאחר הגשת כתב אישום נגד האחרון, מה שכל הסימנים מצביעים שיקרה. ואופס… הם שם והמשמעת הקואליציונית תחול גם עליהם.

פולקמן מצהיר שימשיך להיות עצמאי ולראיה מציין שלא הצביע בעד החוק לפיזור הכנסת. ההסבר שלו נוגע בשורשי הדמוקרטיה. לדבריו, עשה זאת כי חשב שהצבעה בעד החוק מעבירה מסר בעייתי – שאין מלבדו של נתניהו. או שיש קואליציה בראשות נתניהו, או שהולכים לבחירות. "אני חשבתי שנכון היה להחזיר את המנדט לנשיא ולשמר את ההליך הדמוקרטי, ורק במקרה שזה שהנשיא היה מטיל עליו את הרכבת הממשלה לא היה מצליח – ללכת לבחירות, שכאמור מעבירות מסר לעם שאם זה לא נתניהו, אז זה אף אחד", הוא אומר.

חלומות גנוזים

ב־5 באוגוסט יציין פולקמן את יום הולדתו ה־44. נשוי לקים ואב ליותם, יאיר ויואב. גרים במושב נס הרים, לא הרחק מחבר כנסת אחר, יועז הנדל מכחול לבן. הוא נמצא, כך על פי עדותו, בתקופה לא קלה בכל הרמות. האישית, המקצועית והלאומית. תקופה לא קלה. אבל בסך הכל יש ימים כאלה וכאלה. אישית בגלל אמו. "זו סיטואציה אישית לא קלה. רק כעת אני מתחיל לעכל, כי זה קרה בעיצומה של מערכת הבחירות, ומיד חזרתי לקמפיין. היינו קרובים במובן שאני בן יחיד. תמיד הייתה אומרת לי שאלמד מכחלון, כששמעה שהוא מבקר את אמא שלו כל יום שישי. אמא פולנייה. הייתה עושה לי 'רגשי', שאני לא בסדר".

בן יחיד, אתה בנס הרים, היא בתל אביב, לא פשוט.

"נכון, זו אחת הסיבות שהיא הלכה לדיור מוגן. כי לדוגמה אם הייתה נשרפת לה נורה, היא הייתה מחכה שבוע עד שאבוא להחליף אותה. נכון שהיא הייתה מאוד חברותית והכירה את כל השכנים, אבל זה לא תמיד היה נעים. כעת אני מטפל בכל הסידורים. מדבר עם חברים שלה שרצו לדבר איתי ובמהלך הקמפיין זה לא קרה".

ועכשיו אתה מפרק את הבית שלה, תהליך מורכב.

"עוד בקמפיין פירקתי את הבית שלה, כי היינו צריכים לפנות את החדר בדיור המוגן, ולא לגמרי עיבדתי את האבל בתוכי. במהלך פירוק החדר הרהרתי בכך שתמיד היה לי עימות גדול איתה על הנושא של לוותר על חלומות. לא ללכת בעקבות החלומות שלך".

כי היא ויתרה?

"בדיוק. תמיד הייתה לי תחושה שהיא לא הלכה למקומות שרצתה ללכת אליהם. גם בגללי, אבל לא רק".

היא אמרה את זה, שוויתרה על החלומות שלה בגללך?

"לא. אני זה שאמרתי לה. זו הייתה הביקורת שלי עליה ולא שלה עליי. הייתה לי ביקורת שהיא לא הלכה עם דברים עד הסוף. אחרי המוות שלה התברר לי כמה היא הייתה משמעותית עבור הרבה מאוד אנשים. הייתה לה יכולת להיות אדם של אנשים, ומאוד־מאוד העריכו אותה. לא ידעתי את זה. כי היא יצאה ממעגל העבודה יחסית מוקדם. לפני גיל הפנסיה. הייתה סוכנת נסיעות בחברה גדולה, ובמשבר התיירות הגדול בשנת 2000 היא מצאה את עצמה מחוץ למעגל העבודה.

"זה היה מתסכל מבחינתי שהיא נשארה בבית ולא יצאה החוצה לחפש אתגרים חדשים. היה נדמה לי שהיא לא דוחפת מספיק. ותמיד שאלתי למה, הרי אנשים חיים היום עד גיל 90. אבל כעת מתברר שהיא הייתה יותר פעילה ממה שחשבתי, בהרבה מובנים. ואני עדיין בתחילת הגילויים".

אתה מוצא את עצמך פתאום רוצה להתקשר לאמא ואז נזכר?

"כן. למשל היום, כשנפגשנו לצורך הריאיון, התבטלה לי פגישה בתל אביב והיה בינינו הסכם כזה שאם יש לי יום תל אביב, אני קופץ אליה. וזה חלף לי בראש, שהנה, יש לי שעה פנויה, ואין לי לאן ללכת. וסתם ישבתי בבית קפה. התקשרתי לחבר וישבנו יחד. או לפעמים בימי שישי, אם לא הייתי מתקשר הייתי מקבל ממנה הודעת טקסט: מה זה, לא מתקשרים לאמא? נו, פולנייה שכזאת. ופתאום, אין לי למי לדאוג ביום שישי".

 שיתפת אותה בחייך הפוליטיים?

"מגיל מאוד צעיר הפסקתי לשתף את ההורים בהחלטות שלי. גיל התבגרות מאוד מורכב. עם בעיות בבית. ולכן, דווקא כשהייתי בחיים הציבוריים, פתאום היא ידעה עליי הרבה יותר מבעבר, והיא התעניינה ושאלה אותי. וכתוצאה מזה היה בינינו יותר דיאלוג מבעבר. עד אז חסמתי את החיים המקצועיים שלי מהם".

למה?

"לא יודע. דווקא בשנים האחרונות הייתה התפייסות מסוימת. גם עם הולדת הילדים שלי. העובדה שפעם בשבוע אמא הגיעה אלינו לארוחת ערב ושיחקה עם הנכדים. העבודה הפוליטית עניינה וסקרנה אותה. היא מאוד אהבה את כחלון. כי כחלון בן אדם, והיא הייתה בן אדם של אנשים, עם חוש לאנשים. את זה כנראה ירשתי ממנה".

מה היא הייתה אומרת כעת על החלטתך להצטרף לליכוד? הרי אתה לא איש ליכוד.

"אמנם גדלתי בצפון תל אביב, וסטיגמטית אני לכאורה משויך לשמאל, אבל בחלק גדול מההתבגרות שלי לאבא שלי לא הייתה עבודה והיו לי בעיות בבית. גדלתי בדירת שיכון של 60 מ"ר, החדר שלי היה חלק מהסלון. כך שהטייפקאסט שאם גדלת כאשכנזי בצפון תל אביב אתה בהכרח מהשמאל, סוג של אליטה, זה לא הסיפור שלי. לא סיימתי בית ספר. נשרתי מהתיכון. בגיל 17 מצאתי את עצמי מחוץ למסגרת החינוך. אני לא גאה בזה שלא סיימתי תיכון. אחרי הצבא החלטתי להשלים בגרויות. לא הלכתי לאקסטרני, אלא לחברים שלימדו אותי שיעורים פרטיים וסיימתי את הבגרויות".

אתה חוזר הרבה לכך שהיו בעיות בבית. מוכן לפרט?

"חלק קשור אליי וחלק להורים. אבא היה חולה ולא תמיד הייתה לו עבודה. היה מלונאי ואחר כך עבר לכל מיני מקצועות, כולל מתווך. כשהייתי בן 21, ממש אחרי צבא, הוא נפטר. היה בן 62".

בגיל ההתבגרות הרבה פולקמן לצאת לטיולים. היה אומר להורים שהוא הולך לבית ספר, והיה יוצא למקומות אחרים. "בגיל 17 עפתי מבית הספר. הייתי תלמיד לא טוב. וגם הברזתי כל הזמן. וכאמור, סיימתי את חוק לימודיי בסוף השביעית והייתי חופשי ומאושר. הייתי קשור ליישוב נאות סמדר שבערבה. אהבתי ואוהב את העבודה החקלאית. עד היום זה מפלט בשבילי. רק לאחרונה לקחתי את הילדים למקום שבו עסקתי בגדיד תמרים. זו הייתה חוויה מדהימה וסיפרתי להם איך זה עזר לי להיות אדם טוב יותר, והם התרגשו".

.

לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמה בגיליון יולי המודפס.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook