למרות שהיו מי שציפו עד הרגע האחרון, עם הגשת הרשימות לכנסת ה־22 כבר לא היו בשמאל איחודים נוספים. החודש שבו היו שלוש רשימות נפרדות אופיין בדשדוש במספרים חד־ספרתיים וכולם הבינו – עמיר פרץ, ניצן הורוביץ ואהוד ברק – ששם המשחק הוא חיבור והימור: כל חיבור, או אי־חיבור, הוא הימור.
עמיר פרץ קיבל החלטה מורכבת בהרבה מכפי שמבינים. הנדוניה שהותירו אחריהן שנתיים בראשות אבי גבאי הייתה קשה ביותר. סיעה מפוררת בת שישה חברים, תשתית ארגונית מפולגת ותקציב מצומק לקמפיין.
במבט לאחור, ועל אף הרעפת המחמאות בינו לבין ברק, היה קשה לגבור על חוסר האמון הבסיסי, וספק בליבי – עוד לפני שהרימה פרשת ג'פרי אפשטיין את ראשה הכעור, אם היו מצליחים להגיע לאיחוד.
"השאלה שתיוותר פתוחה עד יום הבחירות היא אם היה צריך לקחת את הימור כל ההימורים ולעשות את החיבור המלא"
פרץ הסתכל על התוצאות מ־2006, על גודל המפלגה, היעלמותן של מפלגות חברתיות מהמפה, והחליט במהלך לא טריוויאלי לחבור לאורלי לוי־אבקסיס. ורק אליה. זהו הימור גדול ומודע של פרץ, הימור שיש בו ערכים ומכנה משותף, ועדיין קשה להעריך היכן ינחת כדור הרולטה. התקשורת לא זיהתה את חוסר הרצון של מצביעי העבודה לחבור למרצ. פרץ, המכיר את המחסום הרגשי הזה, הבין וידע שהוא חייב לספק חבירה כלשהי, וכך נולד החיבור הבלעדי העבודה־גשר.
אהוד ברק, לעומת זאת, לא חזה את ההוריקן. למען הגילוי הנאות, דחקתי בו לחזור בבחירות הקודמות ולהצטרף לציפי לבני. אז זו יכלה להיות דרמה; הימים הם טרם הקמת כחול לבן. הזמן שחק את ההזדמנות. הוא קיווה שהסקרים הראשונים עם הצטרפותו יצביעו על דרמה, לא על אחוז החסימה. אין ספק שהקול הבהיר והחד שלו החזיר סומק ללחיי המחנה, אבל לא היה בכך די להביא מנדטים. סקרי מנדטים הם הכלכלה הפסיכולוגית של הבחירות וקבעו כבר את הנרטיב. את הוריקן אפשטיין והשלכותיו, הוא לא חזה. וכך, גם על רקע קשרים הדוקים עם סתיו שפיר, ובעבודה פוליטית יפה של נועה רוטמן ועיסאווי פריג', בא לעולם המחנה הדמוקרטי, בחסות האותיות מרצ. אהוד ברק הוא המהמר הכי זהיר בסיפורנו. יש לו כבר מעט מאוד מה להפסיד כפוליטיקאי והוא יצא כמי שמוכן למחול על האגו האישי – למרות שבפועל לא הייתה לו שום ברירה.
ניצן הורוביץ, לעומת זאת, לקח הימור נועז. מפלגת העבודה הייתה נוחה יותר לעיכול מאהוד ברק. בבחירות האחרונות קיבלה מרצ מנדט שלם מהציבור הערבי. האם הם יהיו נכונים לבוא להצביע למרצ כשמשמאלם רשימה משותפת ואהוד ברק ברשימתם שלהם? יש גם מצביעים אחרים. אוהדי ברק שלא יצביעו למרצ ולא לפרץ. עם זאת הורוביץ הפגין מנהיגות, לקח הימור שהיה יותר טוב מכלום במצב הנוכחי, ולהערכתי פעל נכון.
השאלה שתיוותר פתוחה היא אם היה צריך לקחת את הימור כל ההימורים ולעשות את החיבור המלא. לדעת הח"מ, היה רצוי שמשמאל לכחול לבן ועד הרשימה המשותפת תהיה רשימה אחת בלבד, עם כל בעיות העיכול הידועות, של המחנה הדמוקרטי־לאומי כשמפלגת העבודה היא הציר המרכזי שלו. ייתכן שעמוד השדרה שלה כבר היה עייף וחלש מכדי לשאת איחוד מלא שכזה, ואולי יש סיכוי אמיתי שעמיר פרץ יפרוץ לראשונה זה שנים את דפוסי ההצבעה לעבודה. כך או כך, למחנה המחבר והמהמר, תהיה זאת תוצאה של צל"ש או טר"ש.
