fbpx

בית המשפט העליון כממשלה אלטרנטיבית // אברהם דוב גרינבוים

0

איש לא הופתע מפסיקתה האחרונה של שופטת העליון, מרים נאור, בעד פתיחת המרכולים בשבת. זה היה כל כך נאור מצידה לא לשבור את הסטיגמה ואת העליונות שהטביע השופט אהרן ברק ב"עליון".

בימי שבתו כנשיא הוא טבע את המינוח, הכה שנוי במחלוקת: "הכל שפיט". מי שיותר מכל נפגע מכך הוא הציבור החרדי, שבחיבור הבלתי אפשרי בין דת למדינה תמיד יצא וידו על התחתונה.

וכך כתב פרופ' אמנון רובינשטיין על תקופת ברק: "נוצר מצב שבית המשפט העליון יכול לדון ולהכריע בכל נושא אפשרי. (…) למעשה, בהרבה מובנים הפך בית המשפט העליון, בהנהגת ברק, לממשלה אלטרנטיבית".

לימים, בכנס לשכת עורכי הדין באילת שנערך ב־2001, ניצל ברק את נאומו כדי לחזור בו מהמינוח אבל חלילה לא מהאידיאה. "אולי הביטוי 'הכל שפיט' לא היה מוצלח, אבל הרעיון מוצלח מאוד. הכוונה היא שאין שום סכסוך ששופט אינו יכול לפתור. המשפט חל על כל יחסי בני האדם ויש לו תשובה לכל בעיה אנושית", אמר אז.

השופטת נאור בעצם לא חידשה הרבה. היא רק המשיכה את "הממשלה האלטרנטיבית" וקבעה כי "החלטת שר הפנים נועדה לפקח על חוקיות החלטתה של העירייה, אך לא להחליף את שיקול דעתה". כנראה רק היא וחבריה בעליון יכולים לשנות את שיקול דעתו של כלל העם בישראל, וקודם כל את זה של החרדים.

ולמה בעצם החרדים הם הנפגעים העיקריים? הסיבה מורכבת וגם פשוטה: קבוצה שמאמינה במערכת המשפט, בדרך כלל מקבלת את דין השופט וכמעט ולא נוצר צורך להתקדם לעליון. הציבור החרדי, שמתפיסתו מתנגד לערכאה השיפוטית, ממילא אינו כלי קיבול לדין המשפט וגוברים הסיכויים להמשיך לערכאה גבוהה יותר – ובלבד לנצח את הערכאה הזו.

יחסי בג"ץ־חרדים ידעו עליות ומורדות: הציבור החרדי תלה יהבו, פעם אחר פעם, בפסיקות העליון כשביקש להיטיב את מעמדו לנוכח פסיקה שלא הייתה נוחה לו. בד בבד, הוא גם ראה בעיניים כלות את העוצמה שמנכס לעצמו בג"ץ והחל לחשוש ממנו.

הדוגמה המוכרת ביותר הייתה בשאלת 'מיהו יהודי'. ב־1969 עתר בנימין שליט לבג"ץ וביקש לרשום את ילדיו – מאשתו הלא יהודייה – כשייכים ללאום היהודי וכאתיאיסטים בסעיף הדת. לטענת שליט, מבחינה לאומית ילדיו הם יהודים, ואילו אשתו אינה שייכת לשום קהילה דתית. בג"ץ קיבל את עתירתו וקבע כי מי שמצהיר שהוא יהודי – יירשם כיהודי.

פסיקת בג"ץ עוררה סערה בקרב הציבור החרדי, ובעקבותיה הוכנס ב־1970 התיקון לחוק השבות, המגדיר לראשונה מיהו יהודי: "יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה, או נתגייר כהלכה ואינו בן דת אחרת".

בנאומו הנזכר באילת הצדיק ברק את החוק הראשוני: "השאלה מיהו יהודי אינה בעיה שטוב שהיא מגיעה לבית המשפט. עדיף היה שתיפתר במסגרת חברתית. אבל משהגיעה לבג"ץ, אין ברירה. בית המשפט צריך להכריע".

בעוד ציבור החרדים לדבר ה' כבר מודע לכך שההיכל שבו אין צדק ואין היגיון מהווה סכנה גם לדמוקרטיה, הרי שהציבור הכללי בישראל, שראה בהיכל זה מקום "מקודש", מגלה עתה לראשונה ובאיחור כי המפלצת קמה על יוצרה.

הבג"ץ באמצעות כוחו הבלתי מוגבל – הפך מסוכן לדמוקרטיה. חוק הוא לא חוק, וממשלה היא לא ממשלה. הכנסת הפכה להיות תפאורה של 120 אנשים, שאמורים לרצות את 15 האנשים היושבים בבית המשפט העליון.

צילום: אוליבייה פיטוסי, הארץ

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook