זוהי תבנית כמעט קבועה בכל ידיעה ביטחונית, בין אם זו ידיעת יחצנות מרודדת או סקופ צבאי מהדהד: "למה חושפים את זה?", "למה מדברים על זה?", "לא יודעים לשמור על סודות?".
בקרב חלקים גדולים מהציבור הישראלי, לפחות ברשתות החברתיות, אם הן עדיין סיסמוגרף למשהו כאן, השתררה באחרונה התחושה שבעל הבית השתגע. שמערכת הביטחון הישראלית החליטה להתפרק סופית מכל הסודות. על הכל מדברים. את הכל מצלמים. כל השושו של פעם – במרחק פוש לטלפון הנייד הקרוב לידיכם.
מילא שכל התקריות הרעות בשטחים מצולמות 360 מעלות; אלה משקפות את כל המבוכה של לוחמי צה"ל בסיטואציה הבלתי אפשרית של להיות חייל במשימת שיטור ומרדף אחרי מיידי אבנים או בקבוקי תבערה בסביבה אזרחית שאין עליה קונצנזוס פוליטי. אבל גם התקיפות של חיל האוויר בסוריה מתבצעות כמעט בשידור חי. אפילו חיסולים באיראן. אפילו תנועת הצוללות (הגרעיניות, כזכור, על פי פרסומים זרים וכו') בתעלת סואץ בואכה הים האדום ואולי תימן והמפרץ הפרסי. האם בתחילת 2021 יש בכלל משמעות, או תוחלת, למדיניות העמימות הישראלית בכל מה שנוגע למב"מ, המערכה שבין המלחמות, מלחמת הפיצוצים והחיסולים המסתורית שמנהלת ישראל שהיא־היא האופרציה המרכזית של צה"ל והמוסד גם ב־2021.
תמונה של מטוס F-35 ישראלי בשמי ביירות, הדלפות של "גורמי ביון מערביים" (מערב ירושלים, אולי) והודעות והודאות על פעילויות צה"ל וחיל האוויר בסוריה, יכולות אולי לטעת את התחושה העמוקה שעמימות אאוט, ריצה לספר לחבר'ה אין. וכשיש ארבע מערכות בחירות בזו אחר זו, הסכנה היא תמיד מפוליטיקאים שרצים לטלוויזיה הקרובה, לספר כמה הם היו בסוד העניינים של כל מבצע וכל הפצצה.
המערכה על התודעה הופכת למרכזית יותר ויותר במלחמות ההווה. הסיפור, התמונה, הנרטיב – חשובים לעיתים יותר מחיצים על המפה, מכיבוש שטח, מלחימה ממשית. הפילוסוף הצרפתי ז'אן בודריאר ניפק חיבור פרובוקטיבי אך רב־השפעה (לא רק בפקולטה למדעי הרוח בבניין גילמן באוניברסיטת תל אביב, אלא גם בפורום מטכ"ל) על מלחמת המפרץ הראשונה של הנשיא בוש האב נגד שליט עיראק סדאם חוסיין (הסקאדים על תל אביב, רמת גן וחיפה, זוכרים?). הוא קבע ש"מלחמת המפרץ לא התרחשה באמת", כיוון שהמלחמה הפכה לרצף ייצוגים, משחק מחשב על מסכי הטלוויזיה. במקום ייצוגים של לחימה ממשית בסגנון הפלישה לנורמנדי, קיבלנו ימים ארוכים של הבזקים ירוקים, זיקוקי דינור, כפי שהשתקף ירי הנ"מ מצד העיראקים כנגד המטוסים המפציצים של חיל האוויר האמריקאי.
אז האם באמת השתנתה המדיניות? התשובה כמו תמיד מורכבת. בתוך הכאוס המזרח תיכוני, ועוד לא דיברנו על הקורונה, לא באמת עברנו ממדיניות העמימות למדיניות השחצנות. הליבה של הסוד עדיין נשמרת ועדיין תישמר ב־2021, גם כשקשה יותר ולעיתים בלתי אפשרי לשמור על הסודות. וגם כאשר יש קולות במערכת הביטחון שקוראים להדהד יותר את הפעילות הישראלית בטענה שהדבר מחזק את ההרתעה.
שנת 2021 תהיה מאתגרת. ממשל ביידן מביא איתו סדר יום אחר לעולם, למזרח התיכון וליחסים עם ישראל. האיראנים נחושים לנקום את החיסול של אבי הפצצה מוחסן פאחריזאדה, שלטענתם חוסל בידי המוסד הישראלי.
המדינה האחרונה במערב עם צנזורה צבאית, אבל גם עם "צבא העם", מדינה שיש לה גם חשבון פתוח עם האיראנים, תצטרך לנהל את העמימות שלה ברגישות ונחישות, גם כשנדמה שסוסי הסוד מזמן ברחו מכל האורוות.
