עם קריסת ברית המועצות ותום המלחמה הקרה, הכריז הפילוסוף פרנסיס פוקויאמה על "קץ ההיסטוריה". העולם נראה כהולך לקראת התייצבות נצחית, על בסיס חוק וסדר מערביים. מאז, גם בחצרה האחורית של אירופה היציבה, ביוגוסלביה שהתפרקה, בקווקז ובאוקראינה, התרבו אזורי סְפַר חסרי יציבות. גם בסביבתנו הקרובה התהווה מחדש מרחב ספר אקטיבי. בסיני ובגולן הסורי אנו מתמודדים זה מכבר עם מורכבות תופעות הספר. תופעות המבטאות היעדר נוכחות שלטונית אפקטיבית, אם כי בעוצמה פחותה, מתהוות למעשה גם בתוככי ישראל. הנסיבות מזמינות, אם כן, בירור מחודש של מושג הספר.
בדימוי הרווח, זהו מקום של פורעי חוק ואלימות. זה לפעמים נכון, אבל לא זה המאפיין העיקרי בהבנת התופעה. ספר הוא קודם כל מרחב ביניים בין ישויות מנוגדות, כמו ים ויבשה, מדבר וציוויליזציה. לעתים המעבר בין הישויות חד וברור, בגבול שאינו מותיר מרחבי ביניים. גם המעבר בין ישויות מדינתיות אינו בהכרח טוטאלי. לעתים הוא חד ומוגדר בשליטה מלאה, ולעתים עמום והיברידי, כדוגמת מרחבי השבטים הפשתוניים, החיים בין פקיסטן לאפגניסטן משני צדי הגבול, באורח המטשטש את משמעות הגבול. כך מתהווים מרחבי ביניים, המכוננים את זהות מרחב הספר בממדיו הפיזיים והתרבותיים.
תיאור זה מאפשר שתי נקודות מבט על המתחולל במרחב הספר: האחת מתמקדת בממד הנגטיבי, בחרדה מגילויי היחלשותה ההדרגתית של עוצמת שלטון החוק המדינתי, המתגלה במעבר מן המרכז השלטוני אל אזורי השוליים. נקודת המבט השנייה מתמקדת בממד החיובי, בזיהוי הפוטנציאל הטמון במרחב הספר כמרחב חיכוך מעצב, אקטיבי ומחולל התהוות חדשה. בין שתי נקודות המבט קיימת מחלוקת. בנקודת המבט הנגטיבית, המרחב המדינתי המתוקן צריך לבסס הגמוניה ריבונית רציפה, מהמרכז השלטוני אל מרחבי השוליים. בנקודת המבט החיובית, לעומת זאת, מדובר במערכת זיקות דואלית, המתקיימת במודע בין המרכז השלטוני ההגמוני, במרחב הציוויליזציה המפותחת מחד, לבין מרחב הספר, הפתוח לחיכוך, מאידך.
בגישה זו התהווה האתוס החלוצי האמריקאי, באופן שבו תפס את ההליכה מערבה אל הספר כתהליך תרבותי מכונן. במאמר ידוע לכל לומד היסטוריה אמריקאית מסוף המאה ה־19, כתב פרדריק טרנר: "הדמוקרטיה האמריקאית לא נולדה מתוך חלומותיו של הוגה דעות, ואף לא הובאה באוניית ה'מייפלאואר' אל פלימות', היא נוצרה ביערות אמריקה ונוצרה בכל מגע עם ספר (frontier) חדש. לא הקונסטיטוציה אלא האדמה החופשית יצרו את הטיפוס הדמוקרטי של החברה באמריקה". ובכן, הייתה זו התנועה הלאה, ממושבות החוף אל הבלתי נודע מערבה, שקיבעה בתודעת החלוצים האמריקאית את מושבות החוף כ"מולדת". אלמלא כן ייתכן שאנגליה והולנד, כארצות המוצא, היו ממשיכות להתקיים בתודעתם כמולדת. החיכוך בספר הפתוח עיצב, אם כן, את המרחב הקבוע והנשלט, לא פחות מאשר להפך.
מדינת החוק המתוקנת מבקשת למסד ולקבע את שליטתה במרחב כולו, אך מתקשה לתפקד לנוכח ההתהוות בספר, התובעת לעתים שבירת מוסכמות וצורות חשיבה ופעולה חדשות. במתח בין המרכז המוכר והנשלט לבין החיכוך המתהווה בספר, עומדות לפתחנו שלוש אפשרויות יסוד: האחת להתעקש לכפות בכוח החוק ריבונות אחידה על פני כל המרחב. השנייה, לוותר על המאבק בספר ולהתכנס מרחבית אל המרכז הנשלט כהלכה. הדרך השלישית היא הדרך הדואלית המבקשת למצות, לצורכי השלטון המרכזי, את פוטנציאל החיכוך בספר. המדינה המודרנית המתוקנת מתקשה, כמובן, לאמץ דרך זו, אלא שבמידה רבה גם ארה"ב, בריטניה ורוסיה בפעולתן במרחבי הספר בסוריה, בלוב ובעיראק, נוקטות הלכה למעשה דרך זו.
ואסור לטעות, בירור תפיסתי בסוגיה זו אקטואלי מאי פעם לאתגרי הספר שעמם חייבת מדינת ישראל להתמודד – מחוץ לגבולותיה ובתוכה.
.
ציור: אדגר סמואל פקסון
.
למבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – 49 ש"ח בלבד לשלושה חודשים ראשונים – לחצו כאן
