ארץ התורה, מדינת הלבטים // מאת דוב גרינבוים

מה משך את הציבור החרדי ימינה, ואיך הפכו נציגיו ל"שותפים הטבעיים" של נתניהו? איך מתיישבת הסלידה מהציונות עם התפיסות האלה? מסע היסטורי בין הרבנים, הפוליטיקאים והמאורעות שעיצבו את הנטיות המדיניות של אנשי התורה.

חמש נסיעות עשה האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי אלתר לארץ ישראל, בשנים שלפני הקמת המדינה. ב־1921, 1924, 1927, 1932 ו־1935. הוא, שעמד בראש התנועה הגדולה של היהדות האורתודוקסית במזרח אירופה, 'אגודת ישראל', לא הסתיר את חיבתו העמוקה לציון. הוא אף עודד משפחות רבות לעלות ולהשתקע בארץ. בכל נסיעה שלו עלו עמו משפחות חסידים ובנו כאן את עתידם.

בנסיעתו החמישית אף שקל להישאר כאן בארץ. הוא ישב בישראל יותר ממחצית השנה, אך החסידים מינו מעין בית דין שציווה עליו לחזור לפולין. הוא חזר בלא הרבה חשק והמשיך לנהל את עדת החסידים מהעיירה גורה־קלוואריה בפרברה של ורשה. את הנסיעה השישית לישראל כבר עשה לאחר שהגרמנים נכנסו לפולין וטיהרו את ורשה שבה הסתתר. הוא הוברח יחד עם משפחתו בסיוע מקומיים, עם התערבות ממשל ארה"ב ושתדלנות ישראלית שבראשה עמד הרב הראשי רבי יצחק (אייזיק) הלוי הרצוג.

רבים מנסים לשים את האצבע ולטעון שהציבור החרדי הוא ימני, אבל זה לא מדויק. לציבור החרדי יש פרמטרים אחרים לישיבה בממשלה, והם אינם ימין ושמאל
—————————————————————————————————————————————
הרב קוק קשר כתרים לרבי מגור וכתב עליו כי "זכה האדמו"ר להיות שליח מצווה רבה, לקדש את העלייה", אבל האדמו"ר מגור פחות קשר כתרים למה שמייצג הרב קוק

כשחוקרים כיום את יסודות החרדיוּת בישראל ואת הזיקה שלהם בעד או נגד הציונות ו/או המדינה ואת תפיסתם המדינית הנגזרת מכך, שומה עלינו קודם ללמוד את משנתו של מי שהיה ממייסדי אגודת ישראל ומגדולי האדמו"רים בתקופתו. מי שמיסד את החרדיות למה שהיא כיום, בין היתר בזכות נחשוניותו בהקמת בית יעקב לבנות, בייסוד עיתונות חרדית, במאבק נגד האקדמיה וכמובן בהכרה במדינת ישראל.

הרב קוק קשר כתרים לרבי מגור וכתב עליו כי "זכה האדמו"ר להיות שליח מצווה רבה, לקדש את העלייה", אבל האדמו"ר מגור פחות קשר כתרים למה שמייצג הרב קוק. אם נשים אצבע על שיטתו של האדמו"ר מגור, היא בעצם השיטה הרווחת עד היום בציבור החרדי: הכרה במדינה אך התבדלות ממנה בכל הנוגע להתערבות בקודשי ישראל ובתוכני החינוך התורני; אהבה לציון וישראל אך בד בבד סלידה מהציונים וממוסדות השלטון.

 

1948 – ההקמה: מצטרפים ומשפיעים

שאלת ארץ ישראל עולה לראשונה בכנסייה הגדולה השלישית שנערכה במרינבד הצ'כית בשנת 1937. 'הכנסייה הגדולה' הייתה אסיפה כללית של אגודת ישראל שבה השתתפו הרבנים והצירים. אז הועלתה שאלת היחס להקמת מדינה יהודית בישראל. הרוחות געשו סביב תוכנית החלוקה של ועדת פיל, ורבני אגודת ישראל נדרשו לכך.

הרבי מגור מתנגד לתוכנית החלוקה. הוא קורא את דברי הנביא יואל (ד, ב): "וְקִבַּצְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהוֹרַדְתִּים אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם עַל עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ". הכנסייה הגדולה יוצאת בהצהרה ברורה: אסור לוותר על גבולות ארץ ישראל.

נחרץ אף יותר היה הרב מנחם זמבה, מגדולי רבני ורשה ומפוסקי הדור. הוא הכריז כי "ארץ ישראל היא כמו ספר תורה, וספר תורה שחסרה בה אות – פסולה". לימים, בעת הסכמי אוסלו, יחזור מנהיג אגודת ישראל דאז, רבי פנחס מנחם אלתר, אל הפסק הקיצוני הזה.

אבל זו לא הייתה נחלת כל חברי אגודת ישראל. גם בזה היו ועודם חילוקי דעות בין הרבנים, יש המצדדים בעד הימין ויש בעד השמאל. אבל שורשי הסיפור מתחילים הרבה קודם.

עם ייסודה של הציונות והפיכתה לתנועה המתיימרת לייצג את העם היהודי כולו, ובייחוד מאז העלו על נס את עניין הקמתו של בית לאומי לעם היהודי, עמדה אגודת ישראל בצד ולא נטלה חלק בהסתדרות הציונית. רוחה הכפרנית ותביעותיה הלאומיות היו מנוגדות לרוחה של התנועה. דיונים רבים התקיימו בכנסיות של אגודת ישראל, במטרה ללבן ולגבש את עמדתה של התנועה בנוגע לשאלות השונות כמו המדינה היהודית שבדרך – האם תכיר בה אגודת ישראל; האם תשתתף בבחירות למוסדותיה; האם תציג חלופות מדיניות משלה בפני אומות העולם – עד שבאה השואה והסיחה את הדעת מכל הסוגיות הללו.

בימי השואה התרכזה אגודת ישראל בעיקר במשימות הצלה וחילוץ של פליטים מכל ארצות הגולה. הרב זמבה, ממנהיגי גטו ורשה, נהרג במהלך דיכוי המרד, ואילו האדמו"ר מגור שהתיישב בישראל החל יחד עם בניו ממשיכי דרכו בקימום החצר שנכחדה בשואה. או אז הוכרז על הקמת 'מועצת העם' – הגוף האחראי על הקמת המדינה שבדרך.

חתנו של האדמו"ר, הרב יצחק מאיר לוין, נשיא אגודת ישראל בפולין, מתמנה כחבר במועצת העם ואף חותם על מגילת העצמאות. הרב לוין משמש כחבר גם ב'מינהלת העם'. עם הכרזת המדינה על ידי בן־גוריון, מחייך האדמו"ר קלות וקורא את דברי חז"ל בתלמוד הירושלמי: "כך היא גאולתן של ישראל קמעה קמעה".

בהוראת גדולי הדור דאז – החזון איש, האדמו"ר מגור והאדמו"ר מבעלז – הוחלט שאגודת ישראל תשתתף בבחירות ל'אסיפה המכוננת'. הגוף שיהפוך בהמשך לכנסת, הפרלמנט הישראלי. התנועות הדתיות חברו למפלגה אחת, 'חזית דתית מאוחדת', שכללה את המזרחי, הפועל המזרחי, אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל – פא"י – והצטרפה לממשלה. הרב לוין מונה לשר הסעד.

במהלך 1952 החלו סדקים ראשונים להתגלע בין החרדים לחילונים, ובעיקר למי שייצג אז את רוב הציבור הזה, מפא"י השמאלית. היה זה בעקבות ההתגוששות בעניין גיוס בנות וחוק השירות הלאומי. ממשלת ישראל הטילה חובת שירות על בנות ישראל, וגדולי ישראל פעלו בשתדלנות, התחננו ופעלו רבות בכל המישורים כמו גם הפגנת מחאה אדירה שכמותה לא ידעה ישראל הצעירה.

או אז פנה הרב לוין למועצת גדולי התורה והמליץ על פרישה מן הממשלה. "תחושתי שאיני יכול להשפיע", אמר להם ודעתו נתקבלה, למשך 25 השנים הבאות. אגודת ישראל זנחה את ממשלות השמאל ושוב לא שבה אליהן.

רק עם המהפך של מנחם בגין ב־77' ישובו החרדים אל ספסלי העור הקואליציוניים. הם יראו בבגין המושיע הלאומי, שגאל אותם והפך אותם לבני ברית. לא בכדי יראו החרדים עצמם קרובים יותר אל הימין הישראלי שהחזיר אותם לכבוד ולתהילה, שאותם כה ביקשו במשך חצי יובל שנים.

בערוב ימיו פגשתי את ורדיגר ושאלתי אותו על אודות המרד ב'תרגיל המסריח'. "פשוט מאוד", ענה, "הייתי הקול ה־61 על ויתור על ארץ ישראל, ולא הסכמתי בשום אופן"
—————————————————————————————————————————————

1977 – המהפך: חוזרים לממשלה

מלבד המהפך הפוליטי היה זה בעיקר מהפך ששינה סדרי עולם במדינת ישראל. בגין לא היה רק נציג הימין, אלא בעיקר האיש שייצג ציבור אחר ושונה. לא עוד אנשי תנועות הקיבוצים, אלא דווקא הציבור המסורתי, זה שהביא עמו (בעיקר) מארצות המזרח רוח של כבוד לדת, שחלק ניכר ממנו שומר שבת, ולא מעטים ממנו אף שלחו את בניהם למוסדות תורניים.

גם בגין עצמו שמר במובנים מסוימים על המסורת, בוודאי יותר מקודמיו. הוא שמר שבת ואפילו בתפקידו כראש ממשלה ביקש להימנע ככל האפשר מחילולה. רבים זכרו את בגין כ"רב ישראל ססובר", תחפושתו המחתרתית, כשהתגורר בשכונת מקור ברוך הירושלמית. הח"כים האגודאים ראו בו חבר ובעל דעה קרובה לליבם.

עם זאת, אף שבגין מוכן היה להיענות לדרישות רבות, עדיין הנשיאה בעול פעולות הממשלה לא הייתה רצויה בעיני חלק מגדולי הדור. לאחר דין ודברים הוסכם כי אגודת ישראל לא תישא באחריות כלשהי ולא תקבל תפקיד של שרים או סגני שרים בממשלה. בהמשך תואר הסגן הותר. וכעבור שנים רבות יבקש יעקב ליצמן היתר מיוחד מחברי מועצת גדולי התורה לכהן כשר, עקב צו בג"ץ בעניין, בעקבות עתירה של יש עתיד על תפקידו במשרד הבריאות.

העובדה שראשי הליכוד ומרבית תומכיו היו קרובים לדת ולמסורת, היא שהביאה את אגודת ישראל לחבור לממשלותיו שוב (בשנת 81') ושוב (ב־84') ושוב (ב־88'), והביאה לעולם את המושג "השותפים הטבעיים". קרי, באופן טבעי רואה אגודת ישראל את עצמה שותפה לליכוד ולתנועות הימין, שמרבית אנשיהן קרובים למסורת.

אמנם גם באגודת ישראל היו שנטו לצד השמאלי של המפה. הרב אלעזר מנחם שך, שהיה בשר מבשרה של התנועה, תמך נלהבות בהחזרת שטחים והאמין בקידום הסכמי שלום. במרץ 90', בעיצומו של משבר 'התרגיל המסריח', הוא נשא את נאום השפנים הידוע שלו, שבו בעצם הפך את דעתו וקרא תיגר על השמאל, ובייחוד על הקיבוצים והחילונים האדוקים.

"2,000 שנה אנחנו לבד בידיים ריקות, אין לנו נשק", אמר הרב שך בנאומו. "איך אפשר לעמוד? ואנחנו ניצחנו – אנחנו עומדים וקיימים. מה הסוד בזה? המופת הוא: אני יהודי ואני חזק יותר מהם. יהרגו אותי, אבל בניי יישארו בחיים. אני לא ניתקתי מורשת אבותיי, אני אלך בדרך האבא, בדרך הסבא ובדרך הסבתא. אני אלמד את חוכמתי שלי, את הקולטורה שלי".

מכאן עבר להתקפה ישירה על הקיבוצים, מעוזי השמאל (המתפוררים כבר): "אם יש קיבוצים שלא יודעים מה זה יום כיפור, לא יודעים מה זה שבת ולא יודעים מה זה מקווה. מגדלים שפנים וחזירים. יש להם קשר עם האבא שלהם? (ה)מערך זה דבר קדוש? הם ניתקו את עצמם מכל העבר שלנו ומבקשים תורה חדשה. אם אין שבת ואין יום כיפור, אז במה הוא יהודי?".

יו"ר הסוכנות היהודית יצחק (בוז'י) הרצוג משוכנע כי הרב שך היה עקבי בדעותיו בנוגע לסוגיית התהליך המדיני עם הפלסטינים, כיוון שהיה יונה מדינית ולא הסתיר זאת. "אכן לרב שך הייתה בעיה עם הקיבוצים של אותם הימים, אבל לא עם הגישה המדינית של השמאל. להפך, הוא האמין בתהליכי שלום", משוכנע הרצוג ומוסיף: "לו נשאל היום הרב שך, לא היה נרתע מלהתייצב נגד ההקצנה המדינית בימין הישראלי, ואף היה תומך בתפיסות המדיניות של מחנה השלום, במיוחד לאחר שהקיבוצים רובם המכריע עברו הסבה ואין כיום קיבוץ שאין בו בית כנסת".

——

את הקו הימני באגודת ישראל הוביל היו"ר דאז רבי פנחס מנחם אלתר, ראש ישיבת שפת אמת ומי שיכהן לימים כאדמו"ר מגור. הוא שמר אמונים לאביו הרבי הזקן מגור, והמשיך את מורשתו בבידול שבין ארץ ישראל למדינת ישראל, ובחילוק שבין הציונות לציונים. עם פטירתו של הרב לוין ב־71' מונה ליו"ר אגודת ישראל. היו שראו בכך פחיתות כבוד לראש ישיבה דגול ולבן משפחת אדמו"רים, אבל הוא דווקא ראה בזה ערך מקודש: "אגודה של אבא", נהג לומר. הוא, שהצטרף במסעותיו של אביו לישראל עוד טרם הקמת המדינה, אמר: "אבא אהב את ארץ ישראל, הוא ידע מהי ארץ ישראל".

גם באגודת ישראל היו שנטו לצד השמאלי של המפה. הרב אלעזר מנחם שך, שהיה בשר מבשרה של התנועה, תמך נלהבות בהחזרת שטחים והאמין בקידום הסכמי שלום
—————————————————————————————————————————————

הוא רקח ידידות אמיצה עם ראשי הליכוד, והם מצאו אצלו אוזן קשבת ושותפות אמת. בבחירות 88' הוא אף זימן את אריאל שרון לשכנע את חברי מועצת גדולי התורה – שנטו שמאלה – בכך שיש לליכוד סיכוי טוב יותר להקים את הממשלה.

הנאום של שרון בכינוס ה'מועצת' במלון ויז'ניץ בבני ברק די מזכיר את הסיטואציה של בנימין נתניהו כיום. "אני מכיר אישית רבים מבין המכובדים שיושבים כאן", פתח שרון. "אני חושב שאני יכול לומר, וזה דבר שלדעתי יכול בהחלט להתקבל, שקיימת ברית ארוכת שנים בין הליכוד לבין אגודת ישראל. באופן בסיסי קיימת כיום ברית שהיא למעלה מ־11 שנה בין הגופים הללו בממשלות השונות. עם כל הבעיות שהיו – הברית הזו עמדה, ואני חושב שהיא הייתה חשובה לשני הצדדים.

"אני לא אומר שאצלנו כל האנשים הם שומרי מסורת", מדגיש שרון. "מראש אני אומר שלא. אבל בליכוד יש קשר ויחס למסורת ישראל וליהדות. אני תמיד חוזר ואומר: לפני כל דבר אחר אני יהודי. אני לא אומר זאת רק בפניכם. אני מדבר לפני הרבנים הרפורמיים שבאו לראות אותי. אני, בראש ובראשונה, יהודי. הליכוד היא מפלגה יהודית, ולפי דעתי השאלה שעומדת היום היא: עם מי הולכים? האם הולכים עם מפלגה שהיום כדי שיהיו לה 60 נמצאות שם המפלגות הערביות התומכות באש"ף מול מפלגות יהודיות? זו השאלה עכשיו".

בהמשך פנה שרון בקריאה להמשיך בדרך המשותפת "ולא לתת יד למי שמקים ממשלה (שמעון פרס, ד"ג) שנשענת על קולות המפלגות הערביות התומכות באש"ף. אני פשוט לא מעלה בדעתי שהמפלגה שהיא הכי יהודית מכל המפלגות שקיימות בארץ תיתן יד לערבים מול מפלגה יהודית". שרון עוד יראה "דברים משם שלא רואים מכאן", וייתן יד ואת גוש קטיף לערבים בעצמו בהמשך.

–

לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס, נובמבר 2019