אף שכרגע אין לאריה דרעי דרך ברורה לממש את המניה שלו, אין משמעות הדבר כי הוא לא יכול לחגוג את עליות השערים שחווה השנה. שלוש מערכות בחירות, אחת מוניציפלית ושתיים ארציות, שחתם בשורת הישגים. אם משווים את המספרים לנקודת המוצא שדובר בה בראשית שנת הבחירות היוצאת, על ספק אפילו ביכולתו לצלוח את אחוז החסימה, הרי שדרעי יכול להיות מרוצה. המגמה הכתה את התחזיות. נשים לרגע, רק לרגע, את העניינים המשפטיים שממשיכים להעיב עליו; עבור דרעי, מבחינה פוליטית לפחות, זו השנה הטובה ביותר מאז חזר לחיים הפוליטיים, לאחר הגלות שחלקה היה במאסר. סיכויי הישרדות של ש"ס, מלחמות הנהגה, הקלטות הרב עובדיה זצ"ל, אלי ישי, כל אלה הם זיכרון רחוק.
זו הייתה מערכת בחירות קשה, משתלחת ופוגענית כלפי הציבור החרדי. דרעי הבין שהשבת מלחמה למי מיריביו תמלא את מפרשיהם ברוח גבית, ופעל נגד הקמפיין האנטי־חרדי במשורה. זה נבע גם מתוך הרצון להחזיר לש"ס מצביעים מסורתיים, שבשנים האחרונות ראו את המפלגה הולכת למחוזות חרדיים מאוד ומתיישרת עם הנרטיב של הזרמים האשכנזיים. שבוע לפני הבחירות שיתף דרעי ציוץ של חברו למפלגה יעקב מרגי, שהעלה תמונה מגיוס בנו לגולני. אמירה ברורה, גילוי סולידריות עם מתגייסים חרדים, ועוד משורות הנהגת הציבור החרדי־ספרדי.
הציבור הש"סניקי, הבסיס החרדי־ספרדי, העריכו רבים, לא עולה על חמישה מנדטים. עם זה לא בונים ממשלה. ש"ס הובילה קמפיין נכון, עם פעילות דיגיטלית לא פחות ממעולה, שכללה גם ביצוע מרגש לפיוטים מתוך הסליחות ברוח התקופה. הקליפ היה קולאז' של זמרים מרקע מזרחי־מסורתי־חרדי, וכלל גם נשים, שאמנם לא שרו אבל נכחו בהחלט. זו הייתה אמירה. הקליפ זכה למאות אלפי צפיות. הקמפיין לא פנה לחרדים עם טלפונים כשרים ללא אינטרנט, הוא פנה לציבור הימני־מזרחי־מסורתי, שרוצה נתניהו פלוס מפלגה, שבאופן מסורתי גם כן נאמנה לו לחלוטין. בבחירות הקודמות הסלוגן שנבחר היה "נתניהו צריך אריה חזק". בליל בחירות 2019 ב', כשעלה לנאום מול התומכים הנלהבים במטה המפלגה, כבר הפך את המשפט – "אריה צריך ביבי חזק". מהצד השני של המתרס ישנו ליברמן, והנעלם שנקרא יחסיו עם דרעי. לפני פיזור הכנסת והליכה לסבב ב' של בחירות, דרעי עוד ישב איתו ביחידות שעות ארוכות. כשליברמן בחר בכיוון שבחר, דרעי הצהיר ש"הוא עם ליברמן סיים". ועם זאת, גם היום דרעי לא מטיל עליו וטו. גם לא על גנץ. לפיד? זה כבר סיפור אחר.
היה מי מסביבתו שהמשיל את ההישג בבחירות האחרונות לאדם שהגיע מישראל לניו יורק עם מזוודת מזומנים. הוא רוצה לקנות לו בקבוק מים, אבל כל מה שיש במזוודה זה שקלים. טוב שיש, אבל אין מה לעשות עם זה. זו צרה אחת, אבל היא נחלתן של עוד מפלגות. בסיפור המשפטי, לעומת זאת, הוא עדיין לבדו, ממתין להחלטת הפרקליטות. זה מדיר שינה מעיניו. הוא משוכנע שבשימוע לא יישאר מהתיק כמעט דבר. אבל במקרה שלו, גם "כמעט דבר" זה הרבה.
