מה בין מבקשי המקלט וגֵן ההגירה היהודי
גבריאל היה מהגר. יום אחד, כאשר נוצרה הזדמנות, החליט לעזוב את הארץ שבה קבורים הורי הוריו לדורותיהם, וללכת אל הלא נודע. הוא עזב ארץ יפה, ירוקה, וענייה. הוא לא ידע את השפה של הארץ החדשה, לא הכיר את המנהגים, את השירים, את העגה. הוא לא הבין את הבדיחות הקטנות שנולדות עוד בגן הילדים. אמרו לו שיקבלו אותו יפה, שייתנו לו אפילו הרגשה של בית, אבל הוא ידע את האמת. עד יום מותו יהיה זר. לא נורא, הוא בוודאי ניחם את אשתו רוזיקו, הילדים כבר יהיו מכאן.
הוא צדק. הבת שנולדה לו בארץ החדשה הייתה תלמידה מבריקה. היא סיימה תואר ראשון, ושני, התחתנה, ילדה מהר שתי בנות – היא כבר הייתה בת 35 כאשר נכנסה מתחת לחופה – והמשיכה לנסוק בקריירה שבחרה לעצמה. פוליטיקה.
כאשר מלאו לה 37 מינו אותה אפילו לתפקיד של סגן שר במשרד ממשלתי. ואז, יום אחד, כאשר הבוס שלה השיב אש מתוך שוחת הפייסבוק שלו, היא עלתה על דוכן הנואמים בכנסת והזהירה את העם מפני התקפת טרור. אנחנו, הודיעה בת המהגר גבריאל בנחישות המחויכת שלה, אנחנו נמגר את טרור המהגרים.
שום שערה לא זזה בפאה הנוכרית שציפורה חוטובלי־אלון חובשת על הקרקפת, כמנהג הנשים החרדיות. נימת הדיבור נותרה רכה ומתונה, בדיוק כמו אז, כאשר הנחתה את שגרירי ישראל להסביר לגויים כי אלוהים הבטיח לנו את הארץ, והנה ההוכחה. תפתחו את התנ"ך. טרור המהגרים, אמרה. היא לא התכוונה למיליוני היהודים שהיגרו לארץ, כמו ההורים שלה. היא לא חשבה על כל 218 אלף השוהים עכשיו בישראל והם אינם תיירים. היא אפילו לא כיוונה את המילים אל 78 אלף האנשים שנכנסו דרך נתב"ג כתיירים ולא יצאו מכאן כאשר פקעה להם האשרה. רבים מהם עוסקים בתעשיית המין. היא לא חשבה על 85 אלף הפועלים הזרים שנמצאים כאן כחוק, פועלי סיעוד, חקלאות ובניין, ולא על 16 האלפים שממשיכים לעבוד כאן גם כאשר האישור פג.
הטרוריסטים של חוטובלי הם רק 40 אלף אפריקאים, רובם מאריתראה ומסודן, שנכנסו לישראל דרך סיני לפני שבנו שם גדר, ועכשיו הם כאן, שוטפים לכם את הצלחות שלכלכתם במסעדות.
למה דווקא הם? למה רק רבע מהשוהים הלא חוקיים בישראל נחשבים בעיניה לטרור? אדם דתי, כמו חוטובלי, תמיד נחרד מתסריט הילדים הלא יהודים שיגדלו כאן, יסוו את עצמם בעברית צברית, ובסוף גם יתחתנו עם הבנות היהודיות שלנו, והצאצאים שלהם כבר ינשרו מהעם כמו עלים יבשים, למרות ההלכה שקובעת את הדת לפי רחם המוצא.
אוקראיני לא חוקי, שעשוי להיראות כמו כל ישראלי אחר, מסוכן יותר מאפריקאי שהמוצא מקועקע לו על כל הגוף. ובכל זאת, הטרוריסט של חוטובלי הוא רק המהגר השחור, לא המסתנן הלבן. גזענות? בטח, אבל זה רק על פני השטח, רק בעובי העור.
האימה הפאלית
בישראל חיים כמעט 9 מיליון בני אדם. 6.5 מיליון מהם יהודים. שלושה רבעים. כל המהגרים שחיים כאן, אם לא סופרים את היהודים ביניהם – העולים – הם 2% וקצת מכלל האוכלוסייה. האפריקאים פחות מ־0.5%. בהשוואה למדינות ה־OECD זה יחס זעום. שם, באירופה, המהגרים מהווים כבר בין 5% ל־10%, תלוי איפה. בארה"ב מדובר על יותר מ־10%. חוטובלי ואחרים בממשלת הימין מתנפלים על חצי האחוז הזה. איום דמוגרפי, אומרים שם. סרטן. איידס. טרור.
דווקא את האוכלוסייה שמולידה טרוריסטים אמיתיים, כאלה שהרגו כאן כבר 4,932 בני אדם מאז קום המדינה, חוטובלי מוכנה לצרף מחר למרשם האוכלוסין של המדינה. 2.5 מיליון פלסטינים בגדה שיהפכו לאזרחי ישראל אם תוכנית הסיפוח שחוטובלי חילצה מתוך התנ"ך שלה תהפוך למציאות פוליטית. חוטובלי, בדיוק כמו החברה שלה, תת־אלוף (במיל') מרים רגב, שממשיכה לסבן כאן את כולם מאז שצירפה לשם המשפחה שלה את שם נעוריה, סיבוני, מכירה היטב את החשבון. זה לא משנה. האפריקאים הם הטרור.
קל להתאנות לאפריקאים. הזרות שלהם בולטת ומאיימת. הזכר הישראלי חושש, בשקט, מהעוצמה המינית של הגבר השחור, זה, שכידוע, מצויד גם באיבר דמיוני, גם ביכולת של גיבור־על במיטה, וגם בתאווה אינסופית. הנשים שלנו, הוא פוחד, ירוצו אל השחורים המופלאים האלה. איפה אנחנו, עם המילה היהודית הקצוצה שלנו, ואיפה הם. הענקת תכונות מין לא אנושיות לזרים היא החלק האפל של כל תרבות. עמוס עוז התחיל את הקריירה שלו עם הצפת הפחד הזה ממיניות הזר. חנה, ב'מיכאל שלי', הוזה בהקיץ על חליל ועזיז, התאומים הערבים. יוזף גבלס ניגן על פחדי הגרמנים ההגונים מהעגבנות ועוצמת הפיתוי של היהודי שגונב לארי התמים את הבלונדיניות שלו, ומזהם בזרעו את הגזע הטהור.
המהגר, הזר, הוא אויב, כובש, שכמו תמיד, מאז ומקדם, לפי כל דיני המלחמה, לוקח לו לשלל את הנשים ואת הבנות שלנו. המפלגות הלאומניות באירופה מתרוממות על אדי הפחד הזה. טראמפ הגיע לחדר הסגלגל במכונית שטסה על דלק הגזענות ושנאת הזר השונה, זה שמגיע ממדינות חור החרא – ביטוי שלו – באפריקה. אבל גם אירופה, זו שצביקה יחזקאלי מצייר אותה כאישה הנחנקת מתחת לבורקה שהוטלה עליה כמו רשת ציידים – לא באמת הופכת למוסלמית, וגם לא לשחורה.
ממדי ההגירה לא באמת משנים את הדמוגרפיה. פה ושם, באיזו עיר שוודית קטנה, צומחת קהילה מוסלמית גדולה במיוחד; פה ושם, איזה רובע הופך לסוריה הקטנה או לטריפולי החדשה, אבל המספרים הכלליים לא מראים מהפך. כמה אחוזים מכלל האוכלוסייה. בשום ארץ נוצרית המוסלמים לא הגיעו ל־10%, שזה, אגב, היה אחוז היהודים בפולין ערב מלחמת העולם השנייה.
.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס.
.
איור: יניב טורם
