fbpx

אלוף (מיל') נעם תיבון על נתניהו: "לאן נעלם המפקד מימי הסיירת מאז שהפך לרה"מ?"

ההבדל בין ביירת מטכ"ל לחיים (הפוליטיים) עצמם

0

את בנימין נתניהו פגשתי לראשונה בגיל 19. השנה הייתה 1981, ממשלת בגין בדיוק התחילה לתכנן את הפלישה ללבנון, ואנחנו – קבוצה של נערים מלאי מוטיבציה – הגענו לגיבוש לסיירת מטכ"ל. מפה לאוזן עברה השמועה שהמפקד שלנו, סרן עם בלורית, הוא האח של יוני. זה כמובן גרם לנו להעריץ אותו במיוחד – כולנו קראנו לפני הגיוס את ספר המכתבים המפורסם.

ביבי ניהל את הגיבוש למופת. הוא הוציא מאיתנו את המקסימום, ובחר את הטובים ביותר לשרת ביחידה. כמה חודשים אחר כך, כשפתאום מצאנו את עצמנו בדרך לביירות, ההכשרה שהוא העניק לנו התגלתה כקריטית.

בתוך ה"יחידה" יש מחלוקת לא פשוטה לגבי המורשת של משפחת נתניהו. רוב חברי השבט המצומצם הזה מעריכים יותר דמויות אחרות, כמו אהוד ברק ועמירם לוין. אבל גם אלה לא מכחישים את העובדה שלביבי נתניהו, בשנותיו כמפקד צוות, היה מוניטין של מפקד רציני, נחוש ואמיץ.

השאלה שאני שואל את עצמי שוב ושוב, מאז שנתניהו הפך לראש ממשלה, היא לאן נעלם אותו מפקד מימי הסיירת. הרי בתקופת הגיבוש, הוא זה שלימד אותנו את ערכי היחידה. לצערי, עד היום לא קיבלו הערכים האלה ביטוי בקריירה הפוליטית והמדינית שלו.

זה מתחיל מהערך הבסיסי של עבודת צוות. ביבי לימד אותנו שביחידה אף אחד לא פועל לבדו. פה זה לא חיל האוויר – תמיד עובדים במסגרת צוותית. רק שיתוף הפעולה של כולם יחדיו הוא שהופך את הבלתי אפשרי לבר־ביצוע. מי שאחראי ללכד ולהוביל את הלוחמים הוא מפקד הצוות – התפקיד הכי חשוב ביחידה.

בממשלות של נתניהו נראה כאילו מפקד הצוות לא ממש מתפקד. הן מתאפיינות במריבות אינסופיות, חוסר פרגון קיצוני וחשדנות תמידית. אז נכון, זה טבעה של הפוליטיקה, אבל כאשר האיש שאמור להוביל, ללכד ולהרגיע, נוקט שיטות של "הפרד ומשול" כדרך חיים, הממשלה הופכת לגוף שאינו יכול לעשות דבר.

ערך חשוב נוסף ביחידה הוא מצוינות. בגיבוש של ביבי היה ברור שרק המצטיינים יגיעו ליחידה. לעומת זאת, אצל נתניהו ראש הממשלה זה לעתים קרובות נראה בדיוק ההפך: הוא רוצה סביבו דווקא את הבינוניים, האפורים והחלשים ביותר. אנשים מוכשרים ואכפתניקים שעובדים בסביבתו כמעט תמיד מוצאים את הדרך החוצה, לרוב בתחושות כעס וחמיצות. ביבי לא רוצה לצדו אף אחד שיכול לאתגר אותו, ובכך הוא מפסיד אנשים רבים שהיו יכולים לעזור לו.

ולבסוף, איך אפשר בלי המוטו של היחידה שקבע אברהם ארנן ז"ל: "המעז מנצח". כמה למדנו ושיננו את המילים הללו, שבעזרתן הגיעה היחידה לכל מקום במזרח התיכון ועשתה את מה שהיה צריך לעשות. נתניהו כראש ממשלה כמעט ואינו נוטל סיכונים, אינו פורץ גבולות ועסוק בעיקר בשימור שלטונו. הוא אינו מציג לנו האזרחים חזון לעתיד, אינו מנסה להוביל מהלכים ונראה כמי שמתנהל מתגובה לתגובה. ככה לא מנצחים.

לבנימין (ביבי) נתניהו יש הבנה היסטורית מצוינת. הוא יודע היטב שאם לא יחזור לדרכה של היחידה ויתחיל להנהיג, ההיסטוריה לא תקציב לו יותר מהערת שוליים. ולכן, בניגוד לרבים שכבר התייאשו ממנו, אני עדיין מקווה שיום אחד, מתוך הפוליטיקאי בחליפה, יגיח פתאום הסרן הצעיר שחבריי ואני פגשנו בנובמבר 81'.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook