איך יודעים כשמישהו משקר? ובכן, הוא מספר לך בביטחון כיצד ייראה עתיד הטלוויזיה. כל מנכ"ל של תאגיד תוכן וטכנולוגיה חש עצמו מינימום ז'ול ורן כשהוא מביט אל העתיד. הוא יסביר לכם בהתלהבות מדוע העתיד הוא בעצם שלו, כיצד דרכו הצודקת מובילה לשם ואיך החזון שלו ישנה את חיי כולנו. אבל מה שקראנו לו עד לא מזמן "טלוויזיה" ניצב כעת בפני מטמורפוזה מסחררת של שינוי אבולוציוני, סופה טכנולוגית וצונאמי של תוכן. כל אדם הגון שיביט בעוז עשור קדימה ייאלץ להודות שפשוט אין לו מושג.
גם בשנת 2005 לא היה לנו מושג.
חיינו בעולם ללא יוטיוב, נטפליקס, אייפד, סמארטפון ומסך 4k בסלון. כל מי שעבד אז בענף הטלוויזיה כבר שמע על האינטרנט והיה עסוק בתכניות השתלטות עליו (בינתיים, רחוק משם וללא כל קשר, ניסתה נמלה להכניע פיל). תעשיית התוכן הטלוויזיוני, בעיצומו של תור זהב מסחרי עם פורמטי ריאליטי לוהטים, יצירות דרמה מופתיות וגלובליזציה מואצת של המסך, נראתה בלתי ניתנת לעצירה. והנה אנחנו רגע לפני 2015, צוחקים באוטובוס כמו דבילים מול איזה וידיאו על מסך אלחוטי של ארבעה אינץ' שמוחזק בידנו האחת. עתיד הטלוויזיה? חה. אנחנו אפילו לא לגמרי סגורים יותר על מהי אותה "טלוויזיה".
האם, למשל, 'בית הקלפים' שהופקה למען האדרת עסקי הסטרימינג של נטפליקס היא סדרת "טלוויזיה"? ונערים ונערות שצורכים את כל תוכן הווידיאו שלהם דרך האינטרנט, הם עדיין צופי "טלוויזיה"? וסדרת ריאליטי שמתרחשת ברשת 24/7 ומשודרת פעמיים בשבוע בערוץ ברודקאסט, האם היא תכנית "טלוויזיה"? התשובה לכל השאלות המהותיות הללו היא אנא עארף. אי אפשר לדעת כיצד נראה העתיד אם אי אפשר אפילו להגדיר את ההווה.
במקום בו הכול יכול לקרות מתחילה הפנטזיה.
רוצים לקרוא את כתבתו המלאה של ירון טן ברינק? הירשמו לקבלת גליון מתנה עד הבית
איור// תום אנגלר
