איך מתכוון נפתלי בנט לכבוש את ראשות הממשלה, ומי לא מרוצה מזה במפלגה שלו

סיסמת הבחירות הבאה של הבית היהודי עדיין לא נקבעה, אבל המילה "מנהיג", או כל הטיה אחרת של שורשה, תככב ככל הנראה בקמפיין של נפתלי בנט. המטרה, גם אם לא מיידית, היא ראשות הממשלה. אם צריך לשים כסף, אפשר להמר על "מנהיגות לאומית" או: "הגיע הזמן להנהיג".

גם ללא סיסמה מוסכמת, התכנית של בנט לכיבוש היעד כבר ערוכה ונחלקת לשני שלבים, שניהם קשורים לנתניהו. "כל עוד נתניהו ראש ממשלה, הכיוון לבחירות הבאות הוא שר הביטחון. נביא כוח פוליטי וניקח את זה", אומר לנו בנט. הוא מקווה להתקרב ל־20 מנדטים, מה שלא יותיר לנתניהו ברירה אלא לתת לו את התיק – שכבר הובטח לו בעבר על ידי ראש הליכוד, וזה התחמק מההבטחה, כמו מהבטחות אחרות לפוליטיקאים נוספים. הפעם בנט לא מתכוון לוותר. הסקרים מנבאים לבית היהודי בין עשרה ל־13 מנדטים, אבל בנט בטוח שיצליח יותר. לעתים הוא אף מדבר על אזורי ה־30 מנדטים, שיגיעו ממצביעים מסורתיים, אנשי ימין־מרכז, רוסים ואפילו חרדים, שם ממתינים לו, לדבריו, שני מנדטים.

מיד ניגע בפרטי התכנית ובעיקר בשאלה איך יטפס בנט משמונת המנדטים של הבית היהודי ל־20 המיוחלים. רמז: זה כנראה לא יהיה עם אורי אריאל ועם בצלאל סמוטריץ', אבל יהיו ברשימה אנשי עסקים בולטים, על פי האופנה העדכנית גם כמה ביטחוניסטים, ואולי איזה ספורטאי אחד או שניים. מי שלא רצה את אלי אוחנה בבית היהודי, עשוי לקבל את אורי ששון ("אורי זה אח", כתב בנט על צילום משותף שלהם).

לא שזה תענוג כזה גדול לשבת בממשלה של נתניהו. הם מתעבים זה את זה כמו שני גיבורים בטרגדיה יוונית. אמנם בנט נוהג לומר שבפגישות אישיות נתניהו הרבה יותר לבבי כלפיו מכפי שניתן לראות בפומבי, אבל התיעוב והסלידה חזקים. בנט מגדיר את הקשרים ביניהם כ"חוסר קשר". בשיחות פרטיות נהנה בנט לספר איך כופף את ביבי ואילץ אותו לתת לבית היהודי את משרד המשפטים. "אף פעם ביבי לא נותן לבנט. בנט לוקח", זו אחת האמרות החביבות על בנט. הנמשל ברור, מי שהכניע את נתניהו פעם אחת, יעשה זאת שוב. בסביבת בנט מסע ההכנעה הפך למיתולוגיה, יומיים שבהם הפך בנט לגיבור לאומי. זה התחיל כשהיועץ האסטרטגי שלו משה קלוגהפט, איש סודו שלום שלמה, עוזרו האישי והאיש הכל־יכול במפלגה טל גן־צבי, איילת שקד ובנט תהו אחרי הבחירות איזה תיק לבקש מראש הממשלה. קלוגהפט תמך במשפטים. בנט התלהב. הוא מאמין בכוחה של מערכת המשפט לחולל שינויים. הנוכחים לא גילו סימני התלהבות דומים. נתניהו לעולם לא ייתן לנו את משרד המשפטים, אמרו לבנט ולקלוגהפט, אם תתעקשו על משרד המשפטים נתניהו יקים קואליציית שמאל. עליי, אמר בנט, תנו לי לטפל בנתניהו. אחרי יומיים הגיעה הודעה שאנחנו מקבלים את תיק המשפטים, נוהג בנט לומר כשחיוך גדול על פניו.

הדרך ללב החרדים

נתניהו רואה בי איום, בנט שב ואומר בשיחות פרטיות. תנו לו דקה והוא מדקלם בשטף את מספר הפעמים שנתניהו דידה אחריו. נתניהו התקשר לאביו של אלאור אזריה אחרי שבנט עשה זאת; נתניהו נגרר לתמיכה בחוק ההסדרה אחרי שבנט העלה אותו לסדר היום, ועוד עשרות דוגמאות גדולות כקטנות. "יש את ביבי שלפני בנט ואת ביבי שאחרי בנט", בנט אומר בשיחותיו. "ביבי של לפני בנט היה כמו דן מרידור, התנגד לחוק ההסדרה ולא גינה את בית המשפט העליון. אחר כך הובלתי קו של 'לא להתנצל', ופתאום ביבי נעמד מול מערכת המשפט, עצר שחרורי מחבלים. ביבי נלחם רק בי. הוא לא נלחם באנשי שמאל אלא בנפתלי בנט. הוא לא רוצה לתת לי מרחב בידול. כשאני הולך ימינה, הוא הולך ימינה. אני גם המלבין שלו. בדומא גיביתי את השב"כ, עשר דקות אחר כך הוא גיבה את השב"כ".

תכנית חלופית כבר נרקמה למקרה שנתניהו לא יתמודד בבחירות הבאות, בין אם יחליט מרצונו לפרוש מהפוליטיקה או שייאלץ לעשות זאת בעקבות הגשת כתב אישום. בנט לא שולל את האפשרות השנייה. במקרה כזה, אומר בנט ל'ליברל' כי "היעד הוא להיות ראש ממשלה". ללשכת ראש הממשלה, על פי התכנית, הוא יגיע מתוך גוש ימין גדול. כל האפשרויות פתוחות, הצטרפות למפלגה אחרת, אפילו לליכוד, או בניית הכוח של הבית היהודי וחיבור לגוש ימין שיכלול גם את החרדים. את הקשר שלו עם יעקב ליצמן מיהדות התורה מגדיר בנט כטוב מאוד; עם אריה דרעי, הוא אומר, היחסים שלו מצוינים. "בנט רוקם ברית עם החרדים", הוא מציין בשיחותיו. בשלב מסוים של השיחה עבר בנט לדבר על עצמו בגוף שלישי, "ממילא תכתבי עליי בגוף שלישי, אני רוצה להקל עלייך", הסביר בחיוך. "הדרך לראשות הממשלה עוברת דרך החרדים", הוא אומר. לפני הבחירות האחרונות אף חלק עם ש"ס את יועץ התקשורת ארי גלהר. לפני כשנה מונה גלהר ליועץ של המחוז החרדי במשרד החינוך.

בחוגי הפוליטיקה החרדית אומרים שכלפי בנט עדיין ישנה חשדנות. שהדרך לברית אמיתית עוד לא חלקה. פרשנים שם מציינים בפנינו כי דווקא שקד היא זו שעושה עבודה מועילה בתחום, ושבכל מקרה – הנתיב לאיחוד כוחות שישים את בנט במשרד ראש הממשלה אינו מובהק עדיין.

בנט ישמח לצרף לגוש הימין שבראשו יעמוד את משה כחלון. "הקשר בינינו טוב. אם נאמרו דברים קשים זה היה בסערת מערכת הבחירות". הקשר עם אביגדור ליברמן בעייתי יותר. בנט מגדיר אותו כ"קורקטי". ליברמן עקץ את בנט בעבר לא אחת; וכך גם בנט את ליברמן: "נשקול לסגור את מכינת עלי כשהנייה יחוסל", למשל, בהתייחסו לאמירתו המפורסמת של שר הביטחון טרם מינויו.

גדעון סער, ישראל כ"ץ או כל מי שיחליף את נתניהו יכול להיות שותף טבעי, "אני רואה את עצמי כאוהל מאוד רחב, אשתף פעולה עם כל מי שבמרכז־ימין". בעבר תקפו בנט וסער זה את זה, לאחרונה התקרבו. ישראל כ"ץ לא ימהר להצטרף לגוש ימין שבראשו עומד בנט ("בנט מוכן לגרור למלחמה בשביל רווח פוליטי"). בוגי יעלון, גדול אויבי בנט, בוודאי לא יצטרף אליו. הקשרים של בנט עם יאיר לפיד מורכבים, אחרי שהיו אחים, נפרדו ותקפו זה את זה ("אנחנו לא דיקטטורה כמו יש עתיד. לא אשב בממשלה תחת לפיד, הוא לא ימין"), הם נפגשו בחשאי. אמנם איש מהם לא יסכים לוותר על הבכורה, אבל בהחלט ייתכן שרוטציה, אם המציאות תגיע לזה, תהיה פתרון של פשרה. רמטכ"לים לשעבר, כמו בני גנץ וגבי אשכנזי, אינם אופציה. הם רחוקים רעיונית. "אין לי רב־אלוף", בנט נוהג לומר בשיחות פרטיות.

ממשלת הצללים

הרבה אמביציה נדחסת למתחם של שר החינוך בירושלים. תנו לבנט כמה דקות והוא מיד מפליג בסיפורי גבורה פוליטיים. איך הגיע עם תום מלחמת לבנון השנייה לאחד מחברי הקבינט כדי לספר לו על כשלי המלחמה. בנט היה אז סרן במילואים, מפקד כוח שראה במו עיניו שתכנית המלחמה "דפוקה". איך שינה את המערכת הפוליטית מהקצה לקצה, הגביר את כוחה של הציונות הדתית וגרם לנתניהו לנהות אחריו. בעבר התנצלנו, היום אנחנו לא מתנצלים, הוא אומר. "השפעתנו על המדינה גדולה מכפי מספרנו".

בבית היהודי האווירה לא תמיד נלהבת באותה מידה. ישנם חברי כנסת של המפלגה שמכנים את בנט דיקטטור מאחורי גבו. יונתן ברנסקי, שהתמודד מולו על ראשות המפלגה, מתאר תחושות של פחד. "רבנים סירבו להצטלם איתי מחשש שיבולע להם". באסיפה אחת של בנט בצפון הארץ מספר המשתתפים היה זעום, עד שאפילו יריביו באזור הביעו את מבוכתם. כמה רבנים יצאו נגד בנט, ותיקי מפד"ל נטשו את המפלגה. פעילי עבר והווה מקוננים על מפלגה שהשטח שלה מת. שסניפיה נקברו בערימות הפייסבוק והטוויטר. לפני ארבע שנים היו לבית היהודי 70 אלף מתפקדים, היום פחות ממחצית הכמות. כיסי התנגדות בירושלים, בחדרה, בצפת, בנתניה ובמקומות נוספים מבעבעים. חלקם מבקרים את התרחקותו של בנט מתכנים דתיים, אחרים סבורים שאישיותו תכשיל את המפלגה ואת הציונות הדתית. פעילים רבים בבית היהודי לא מתלהבים מהעימותים בין בנט לנתניהו וסבורים שבנט אמנם מצליח להשיג כותרות אבל פוגע בציונות הדתית. "אנחנו רק כלי לסיפוק הגחמות הפוליטיות של בנט", אומר אחד מיריביו במפלגה.

מיד נעסוק בסכסוכים הפנימיים במפלגה בהרחבה. בנט מכיר את הקולות, אם כי מכחיש שבגינם החליט להקדים את הפריימריז לראשות המפלגה. "ב־2007 אמרתי לנתניהו, בוא נעשה עכשיו פריימריז. זה כמו גיוס כסף לסטארט־אפ, אתה עושה את זה מתי שאתה יכול, לא מתי שאתה צריך. החלטתי לקבל את העצה שנתתי לנתניהו. זה זמן טוב".

בינתיים בנט משתף פעולה עם חבורה של ביטחוניסטים, אנשי עסקים ואנשי חינוך, לא כולם חובשי כיפה. הם מעין ממשלת צללים. בנט נפגש איתם אחת לכמה שבועות ומנסה לגבש מדיניות מתוך מגוון הדעות שנחשפות במפגשים. בדרך ל־20 המנדטים הוא הולך בצעדיו של יאיר לפיד אם כי בכיוון ההפוך, יאיר לפיד נוטה ימינה – ואילו בנט פונה למרכז, מייצב את עצמו כביטחוניסט ואדם ליברלי, הדואג לכלל האינטרסים הלאומיים של כולם. הוא מדגיש את עברו כקצין קרבי. בכל הזדמנות יזכיר את העובדה שכפה על ראש הממשלה את ייעול עבודת חברי הקבינט. את דו"ח מבקר המדינה על 'צוק איתן' שקבע כי בנט היה היחיד שהעלה לדיונים את נושא המנהרות. והנה הוא מצטלם במצעד החיים בפולין לצידו של הרמטכ"ל גדי איזנקוט ("בשנתיים האחרונות זכיתי להכיר לעומק את הרמטכ"ל"), מנסה להעביר את התחושה שהוא מתון ומשודרג הרבה מעבר לממדים הצרים של מפלגת נישה דתית; המפלגה שנכבשה בסערה לפני ארבע שנים אבל נעשתה קטנה מדי לשאיפותיו, ממש כפי שישראל ביתנו צרה לאמביציות של ליברמן.

עם הפנים למרכז

ניקח לדוגמה את המסע של בנט לארה"ב לפני חג הפסח, שם חשף בקליפת אגוז את מטרותיו. בנט גדל בארה"ב ובישראל, רוב תורמיו אמריקאים. באמריקה הוא מרגיש כמו דג במים. הוא השתתף בוועידת איפא"ק, הצטלם עם יצחק הרצוג והעלה לטוויטר תמונה משותפת של שניהם תחת הכותרת "אהבה בשחקים". הכיתוב לתצלום שלו עם ציפי לבני, "אז מי אמר שאי אפשר להגיע לשלום במזרח התיכון?", נכתב בבדיחות, אבל יכול להעיד גם הוא על מגמה. והיה גם את הזגזוג בעניין אלאור אזריה. בנט דיבר על שחרורו, ואחר כך אמר דווקא שאם יתברר ששגה, עליו לתת את הדין.

והנה עוד תמונה, לצידו של מרטין אינדיק, תחת הכותרת "משנים כיוון". באותו ביקור נפגש בבית הלבן עם יועצו של טראמפ ג'ייסון גרינבלט, והודיע שהשניים שוחחו על שיתופי פעולה ואינטרסים משותפים במספר נושאים הקשורים לאזור. בנט, כזכור, הוא שר החינוך. לא רק יאיר לפיד יודע להצטייר כמדינאי.

השיא היה בהרמת כוסית של הבית היהודי לפני חג הפסח, שנערכה במוזיאון תל אביב. חברי הכנסת של המפלגה ופעיליה צפו בסרט המדובר 'בן־גוריון: אפילוג', שכולו הערצה למייסד המדינה הסוציאליסט והחילוני. מה לבנט ולבן־גוריון? זה ההסבר שהוא נותן לבני שיחו: "אני מעריץ שלו, הוא המנהיג הגדול של העידן המודרני. זו מנהיגות מכוננת אל מול מנהיגות מתנהלת, כמו זו של נתניהו. הוא קיבל החלטות גדולות כמו צבא חובה, חינוך ממלכתי, סטטוס קוו עם הדתיים. אני מעריץ את האומץ ואת הראייה למרחוק שלו".

ולא רק זאת. המאבקים של בנט עם חברי הכנסת שלו מאלצים אותו להביע דעות שבנסיבות אחרות היו יכולות להיחשב ככאלו שאינן מתיישבות עם מי שמכנה את עצמו מנהיג הימין העתידי. כשמוטי יוגב השתלח בבית המשפט העליון ("צריך להרים כף די־9 עליו") מיהר בנט להכריז שבית המשפט העליון איננו אויב וכי יש לכבד את החלטותיו. בעקבות הציוץ של סמוטריץ', לפיו יולדות יהודיות רוצות לנוח ולא להיות חשופות לחאפלות המוניות של ערבים, הצהיר בנט פומבית: "חביב אדם שנברא בצלם. כל אדם. יהודי או ערבי". הוא גם התנער מקריאת סמוטריץ' לסרב להתגייס לצבא עד לשינוי פקודת השירות המשותף ("צה"ל זה אנחנו, ואנחנו לא מאיימים על עצמנו"). אחרי הרצח בדומא, בעקבות הגינוי של סמוטריץ' ואורי אריאל כלפי המחלקה היהודית בשב"כ, העניק בנט גיבוי לשב"כ. אל מול ההשתלחויות של סמוטריץ' בלהט"בים, גינה בנט את ההתקפות עליהם. על כך אומר פעיל ותיק הנטוע בצד היותר ימני, בפרפראזה על דברי מירי רגב על התאגיד: "מה ייצא לנו אם בנט יישב במשרד ראש הממשלה אם הוא ממילא לא מתכוון ליישם את עמדותינו".

בתקומה חוששים מהגט

התנודה בין מה שראוי לומר לבין מה שצריך, יצרה עוד זגזוגים. כך הצביע בנט בקבינט בעד ריסון הבנייה בשטחים, וכמה ימים אחר כך צייץ בטוויטר שזו החמצה היסטורית. בעבר תמך בתפילה יהודית על הר הבית ואחר כך התנגד. ל'ליברל' הוא אומר שהוא עצמו לא מתפלל על הר הבית, הוא לא חש צורך לעשות זאת, אבל צריך להתיר ליהודים להתפלל שם. הוא תמך בתאגיד השידור, יצא נגד נתניהו כשהחליט לדחות את עלייתו, אבל גם הכריז כי לא מפילים ממשלה על עניין כזה ואף תיווך באופן כלשהו לקראת הפשרה בין נתניהו וכחלון בעניין. לאחרונה קולו כבר לא נשמע בנושא, עדיף לו לברוח ממנו. בזמן שכל התקשורת עסקה בתאגיד, בנט העלה לטוויטר תמונות שלו מביקורי פתע בבתי ספר ברחבי הארץ. כמי שמתכוון ללכת על כל הקופה, עדיף להסתתר מאחורי השכפ"ץ של כחלון.

"הסערה סביב התאגיד הייתה מיותרת", אומר בנט, "אבל זכותו של נתניהו לעשות את זה. זה לא נושא ליבה ואנחנו חתומים על הסכם קואליציוני שמאפשר לנתניהו יד חופשית בתחום התקשורת".

כחלק מהניסיון להתנער מהדימוי הימני־קיצוני ("הדימוי שלי הוא שאני רוצה להחזיר בתשובה את כל מדינת ישראל, אבל אני אדם מאוד פתוח, מאמין בגיוון מחשבתי"), בנט משרטט מתווה אפשרי שבו ייפרד מתקומה־האיחוד הלאומי ומחברי הכנסת שלה סמוטריץ' ואריאל. שריון ברשימה לא יהיה בכל מקרה. אבל הם כן יוכלו להירשם ולהתמודד בפריימריז של הבית היהודי. במפלגה יש מי שחוששים שהתנתקות מתקומה תפחית את מספר המנדטים של המפלגה. ודאי אם אריאל יחבור לאלי ישי, שמפלגתו 'יחד' כבר הייתה קרובה לעבור את אחוז החסימה בבחירות האחרונות.

אריאל וסמוטריץ' לא הגיעו להרמת הכוסית של הבית היהודי במוזיאון תל אביב. אריאל ובנט מתעבים זה את זה, על פי מקורבים. בעבר מתח אריאל ביקורת גלויה על מנהיג הרשימה, כמו במקרה העימות של בנט ונתניהו סביב עבודת הקבינט ("כל הדיאליזות בעולם לא ינקו את הדם הרע ביניכם. מה הושג? לעשות כותרת?") וגם הביע מורת רוח מהבטחות לציבור הדתי שלא קוימו. לאחרונה אריאל מרכך את הטון ואומר בפומבי כי הם בהחלט ירוצו יחד. סמוטריץ', מעשי יותר, פקד כמה מבני משפחתו לבית היהודי. אריאל עדיין מתלונן על המיזוג שבנט דחה בין מפלגותיהם; וסמוטריץ' – שמאתגר את בנט באמירותיו כמעט מדי יום – מנסה מהצד השני להתקרב פומבית לראש הבית היהודי. בשיחה עם 'ליברל' סמוטריץ' עושה הכל כדי להניא את בנט מלסלק אותו מהרשימה, כולל קילוסים מובלטים: "חבל יהיה לפגוע בסיעה שעושה עבודה נהדרת ביחד הודות לשר בנט שמוביל את זה. ההליכה המשותפת הוכיחה את עצמה מצוין. יש אצלנו בסיעה המון כבוד והערכה. הציבור שלנו לא ישמח להיפרדות ורוצה את ההמשך. אוי ואבוי אם לכל שפיץ תהיה מפלגה. אני שומע את החריקות, אבל אפשר לפתור אותן וככה יהיה. ברמה האישית אני קרוב לנפתלי. אנחנו עובדים צמוד ברמה היומיומית. זו תהיה שגיאה להיפטר ממני. אני מייצג ציבורים רחבים. רוב הציונות הדתית תמכה בדברים שלי על היולדות. אני לא מחוץ לטווח הלגיטימי. פיצולים כאלה מתאימים לבית מדרש, לא לפוליטיקה".

שקד עדיין תומכת

בכל מקרה, לבנט תהיה השפעה רבה על הרשימה של המפלגה לכנסת. בעבר שונתה חוקת המפלגה כדי לאפשר לבנט לשריין שני מועמדים בכל עשירייה. במפלגה התקוממו. בנט מתכנן כנראה מהלך, שנובע גם מכוחו בפריימריז האחרונים, שבו יינתנו לו יותר שריונים. הוא מייעד אותם כאמור לאנשי עסקים מובילים, ויש לו כבר כמה שמות, לביטחוניסט או שניים, אולי לספורטאי.

ולא שהוא נחל הצלחה מיוחדת עד עכשיו עם השריונים, או באופן כללי עם חברי הסיעה. ינון מגל הופרש מהמפלגה אחרי שנחשפו טענות נגדו על הטרדות מיניות. התיקים אמנם נסגרו, אבל מגל כבר לא היה שם. נגד ניסן סלומינסקי מתנהלת חקירה בחשד להטרדות מיניות. לאחרונה זכה ללעג ברשתות החברתיות כשוועדת החוקה שהוא עומד בראשה אישרה הצעת חוק להגביל את חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה. יוני שטבון, חבר בכנסת הקודמת, תקף את בנט בכל הזדמנות ("הבית היהודי אינה פלטפורמה עסקית או מיזם סטראטאפיסטי") ועזב למפלגתו של אלי ישי. דני דיין, שרצה להיות חבר כנסת של הבית היהודי אבל נכשל בשיבוצים, החליט לעזוב את המפלגה ("לא באתי לפוליטיקה כדי שישתמשו בי"). כיום הוא קונסול בניו יורק.

חברי הכנסת המכהנים מתעמתים לעתים עם בנט. ולא רק הם. עו"ד משה חניא, חבר הבית היהודי מצפת, בדק את חוקת הבית היהודי לעומת חוקותיהם של העבודה והליכוד. המסקנה שלו היא ש"בנט ניכס את המפלגה לעצמו". כך למשל הליך מינוי המנכ"ל, שממנה בתורו את הגזבר. באמצעות אלה יש לבנט שליטה על הכספים. הוא גם ממנה שלושה מתוך חברי ועדת הבחירות, ביניהם את היו"ר. כך גם ממנה בנט שלושה מתוך שמונת חברי מזכירות המפלגה. מאחר שאין לתנועה מבקר ולא בית דין פעיל, המפלגה כולה נתונה לחסדיו של בנט.

הסיעה הכי יציבה ומגובשת בכנסת, כתב בטוויטר עמיחי סיבוני, היועץ הפוליטי של בנט. אבל בניגוד ליש עתיד או לכולנו (ברובה), מפלגות המיישרות קו עם לפיד ועם כחלון בהתאמה, בבית היהודי רק שולי מועלם נחשבת לעושת דברו של בנט. איילת שקד היא בת בריתו של בנט והכוח הפוליטי החזק ביותר לצידו, אך לאחרונה, מדווחים פעילים, חלה התרחקות מסוימת בין השניים. שקד נחשבת לפופולרית יותר מבנט בלא מעט ציבורים, וגם קרובה לשטח לא פחות ממנו. בנט מזכיר את ההישג של שקד, מינוי ארבעה שופטים שמרנים לבית המשפט העליון; מדגיש בכל הזדמנות כי הוא רוצה ברשימה עוד "שלוש־ארבע איילת שקד. כשהבאתי את שקד התנגחו בי, הוכחנו שאפשר לעשות את זה וצריך להתמיד בעניין הזה". ההתמדה, מתברר, עבדה טוב מדי. סקר שערך אחד ממתנגדיו של בנט בבית היהודי גילה שעם איילת שקד בראש המפלגה היא תזכה לשלושה מנדטים נוספים.

שקד לא תתמודד מול בנט, אין חיה כזאת, אמר אורי אריאל וקומם עליו רבים בגלל הסגנון הבוטה, אבל לשקד אכן אין כוונה כזו. "התמודדות שלי מול בנט לא תשרת אף אחד מאיתנו וגם לא את המפלגה", היא אומרת ל'ליברל'. "אם בנט היה חושב שאני אתמודד מולו, הוא לא היה נלחם כדי שאקבל את משרד המשפטים. פוליטיקאים לא מצמיחים מישהי חזקה על ידם. יש לנו שותפות אידיאולוגית. בנט מתאים להיות ראש ממשלה אחרי נתניהו. מלכתחילה המטרה שלנו הייתה לגדול למפלגת שלטון".

בפריימריז האחרונים היא נרתמה לסייע לבנט. השתתפה בחוג בית בשומרון, התקשרה לפעילים מרכזיים כדי לשכנע אותם והביעה בו תמיכה מוחלטת. לא ברור עד מתי תימשך האידיליה. בממשלה הבאה, אם נתניהו יעמוד בראשה, שקד הייתה רוצה להמשיך להיות שרת המשפטים לצד בנט כשר ביטחון. היא עדיין לא יודעת היכן תהיה בעידן שאחרי נתניהו, אם כי גם לה ברור שיהיה על הבית היהודי להשתנות או להתמזג עם מפלגה אחרת.

געגועים לקסטל

בעוד שקד מקפידה לשמור על נאמנות ציבורית, חברי כנסת של הבית היהודי מתלוננים על השליטה של בנט. רובם לא אהבו את הקדמת הפריימריז ואת העובדה שבנט מחלק, לבדו, את הכספים הקואליציוניים, חלקם אף טרחו לומר זאת. ניסן סלומינסקי מציג חזית תומכת, "ברצוני לברך את בנט על החלטתו להקדים את הבחירות המקדימות", כתב בעמוד הפייסבוק שלו, "אני מביע תמיכתי בהמשך כהונתו כיו"ר המפלגה, ולאחר עידן נתניהו כראש ממשלת ישראל". אך בשיחות פרטיות הזמירות שונות לגמרי. דם רע זורם בין השניים כבר שנים.

מוטי יוגב שב והביע את התנגדותו לחוקת המפלגה המעניקה כוח רב מדי ליו"ר. בשיחות פרטיות הוא מדבר על נטישה המונית של מתפקדים ועל אובדן דרך. כדי שבנט יהיה ראש ממשלה הוא צריך לתקן את הקשב והשותפות, אי אפשר להתחפש למי שמפגין אכפתיות אמיתית לשטח, צריך להיות אדם כזה באמת, נשמע אומר לחבריו. אלי בן דהן אמר לאחרונה ש"כרגע בנט לא מתאים להיות ראש ממשלה. גם בנט מודע לכך".

מודע או לא מודע, בדרך לפסגה "מגוון" היא המילה האהובה ביותר בסביבתו של בנט. ארבע שנים אחרי שכבש את המפד"ל בסערה, בנט מנסה לעשות כל מה שהוא יכול כדי להתרחק מהדימוי המפד"לניקי. כמעט כל שיחה איתו מתחילה בהעלאת זיכרונות. מזכיר שנולד חילוני, בצבא שירת עם חילונים, בחברת ההיי־טק שלו עבדו בעיקר חילונים. פעם היינו המפד"ל, הוא אומר לכל מי שמוכן לשמוע, היום אנחנו הבית היהודי. אלא שרבים מתגעגעים למפד"ל הישנה, זאת שבנט לועג לה. חלקם זוכרים ביקורים במטה המפלגה, בית הקסטל בתל אביב, שנמכר בשנות ה־90 אבל עדיין חי בלבבות. רבים מתרפקים בערגה נוסטלגית על דמויות כמו זבולון המר ז"ל, זבולון אורלב ושאול יהלום.

חלק מוותיקי המפלגה עזבו את הפעילות אחרי ניצחונו של בנט בפריימריז לפני ארבע שנים. זבולון אורלב שהובס על ידו כבר לא שם. צבי הנדל עבר לישראל ביתנו. הם מודעים להישגים העלובים בקלפי לקראת סוף הדרך הישנה, ולקפיצה מאז שהגיע בנט; אבל מבכים את המחיר. בניסיון לברוח מתדמית מפד"לניקית מיושנת, הם אומרים, בנט מתעלם מהעובדה שהבית היהודי היא קודם כל מפלגה דתית. בנט, לטענתם, לא הביע מחאה כשהמכינה הקדם־צבאית הדתית אור עציון נסגרה. הוא לא התנגד להעברת ענף התודעה היהודית בצבא מהרבנות הצבאית לאגף כוח האדם. "אצלנו זה לא היה קורה", אומר אחד מוותיקי המפלגה. הם מתרעמים על כך שבנט לא נכנס לעימות חריף יותר סביב איומו של ליברמן לסגור את המכינה בעלי בעקבות דבריו של הרב יגאל לוינשטיין על שירות נשים. "אצלנו זה לא היה עובר, אנחנו היינו עושים משבר על זה שהשר מציע לסגור את אם כל המכינות".

רבנים, לא אצלי

הרשימה ארוכה. מבחינת חלקם בנט, שקשה לפקפק בימניותו, הוא יונה צחורה שהורסת בשיטתיות את הציונות הדתית. הם מתנגדים לשירות משותף של גברים ונשים בצבא ומלינים על בנט שלא מוחה בתקיפות נגד הרעיון, הם מתנגדים למתווה שמתיר לרפורמים להתפלל בכותל, הם סבורים שבנט לא מטפל בהפרטת הכשרות, שהוא לא יוצא נגד הניסיונות לפגוע בשמירת השבת. חלקם סבורים שבנט לא דואג להכניס תכנים יהודיים למשרד החינוך. ואכן, בנט מתגאה בהישגים כמו סייעת שלישית לגני הילדים, הגברת לימודי המתמטיקה וועדת ביטון. "אבל מה עם דמותה הדתית של המדינה?", הם תוהים. גדעון סער מהליכוד ניסה להחדיר נושאי מורשת יותר מבנט, טוענים במפלגה. סער, כזכור, הוציא תלמידים לביקורים באתרי מורשת בשטחים ובירושלים, ודאג להכניס תכנים דומים למערכת השיעורים. בנט אמנם פעל חלקית בתחום, כמו הרחבת לימודי הזהות היהודית, או תקרית פסילת הספר 'גדר חיה' של דורית רביניאן, אבל אצל חלק מהבית היהודי זה נחשב למעט מדי.

רבים תוהים מדוע דווקא שמואל אבואב, לשעבר איש מפלגת העבודה, התמנה למנכ"ל משרד החינוך. "בציונות הדתית יש מחנכים דגולים, למה לקחת דווקא את אבואב. אצלנו כולם משתגעים מזה שבנט השאיר את חנה כהן ואחר כך מינה את אבואב, אבל אף אחד לא מדבר. בנט הוא טפלון. אנשים עוברים לסדר היום על כל מה שהוא עושה", אומר אחד מוותיקי המפלגה. "מה עשינו בבית היהודי בשביל היהודיות?", תהה הרב ישראל רוזן במאמר באתר כיפה. בנט בתגובה: "אני לא אתנצל על זה שאני ממלכתי. אנחנו לא הגבאים של הדתיים. גם בהתנחלויות רואים כמה המגוון חשוב. יישובים דתיים נשארו קטנים בעוד ערים מעורבות צמחו".

הרבנים מתקוממים לא רק על הדרך, אלא גם על הדרתם מהשיח המפלגתי. בנט, בניגוד לקודמיו ולחברי הכנסת של תקומה, הרבה פחות שש להתייעץ עם רבנים. באתר כיפה עלתה לאחרונה הסוגיה: "לאחרונה יש זלזול ברבנים נורא מחפיר. בנט מצפצף על הרבנים ללא לאות, ורק בשעת בחירות הוא פונה אליהם ואחר כך נוטשם". באתרים דתיים תוקפים את בנט על כך שהתעלם מעצות הרבנים, ותמך ברב המתון דוד סתיו לתפקיד הרב הראשי. זה הובס, כזכור, על ידי הרב דוד לאו.

והיו עוד: לפני כשנה וחצי שלושה רבנים בולטים – דוד לאו, שמואל אליהו ויעקב אריאל – מתחו ביקורת על ביקורו של בנט בבית ספר קונסרבטיבי בארה"ב. אליהו, רבה של צפת שנחשב לקיצוני במיוחד, והביע בעבר התנגדות לסטודנטים ערבים במכללת צפת, דרש מבנט להתנצל בפני הרב יגאל לוינשטיין אחרי שבנט הסתייג מלוינשטיין שכינה את הלהט"בים סוטים ("אתה לא יכול להצטרף לשמאל. זו זריקת רימון על כולנו").

בנט, מצידו, לא מתרגש מהקולות האלה. ביום הבחירות לראשות המפלגה הוא התריע מפני הכוחות החרד"ליים הרוצים לכבוש אותה. יש לו כל כוונה להתרחק מהקיצונים שבאלה. שילכו לאלי ישי.

ערב עם המואזין

עמונה היא פרשת דרכים ביחסם של המתנחלים לבנט. בתחילת דרכו הפוליטית היה בנט חביב מתיישבי יש"ע. בנט אמנם התיר לחברי מפלגתו להגיש את הצעת חוק ההסדרה למרות בקשתו של נתניהו לדחות את העברת החוק, מה שזיכה אותו במחמאה של הרצוג: "חוק ההסדרה מכתיר את בנט לראש הימין בישראל"; אולם בנט הסכים להעביר את חוק ההסדרה ללא הסעיף הנוגע ליישוב עמונה אחרי שנתניהו ביצע מחטף והקדים את בנט בהעלאת החוק לקריאה שנייה ושלישית. בתגובה הצטלמו בני ישיבות ובנות אולפנה עם שלט: "בנט, אכזבת בגדול". "ציפינו מהמפלגה ומהליכוד למנוע את נפילת היישוב", אומר אביחי בוארון ממטה המאבק בעמונה, "אבל זה דבר שלא קרה, והיישוב נמחה מעל פני האדמה. האחריות לכך היא של הליכוד ושל הבית היהודי, האחות הקטנה של הליכוד הממוקדת בתחום ההתיישבות". בבית היהודי אומרים שהם מלכתחילה הבהירו למתיישבי עמונה כי זה המרב שיוכלו להשיג עבורם וכי מעולם לא הוליכו אותם שולל לחשוב שיקבלו יותר.

באירוע הרמת הכוסית של הבית היהודי בירושלים לפני חג הפסח, הובעה התנגדות למדיניותו. זו שעת בין ערביים חמה בעיר דוד, ימים ספורים לפני ליל הסדר. בראש השנה בוטלה הרמת הכוסית בסניף בשל ויכוח פנימי במפלגה, בפסח האירוע התקיים. הסניף הירושלמי הוא הגדול ביותר של הבית היהודי, וכנראה גם המיליטנטי מבין כל הסניפים ביחסו לבנט. "כיפה קטנה", יש מי שמכנים שם את יו"ר המפלגה. בבחירות המוניציפליות האחרונות התפצלו חברי הסניף בין שתי רשימות: האחת, ירושלים מאוחדת, הכניסה שני חברים למועצת העיר. רשימת הבית היהודי זכתה רק במקום אחד במועצה, מה שהגביר את הטינה בין הסניף לבין הנהגת המפלגה.

מוטי יוגב הגיע בין הראשונים והתקבל באהדה רבה. הוא נחשב לאיש השטח בבית היהודי לצד אלי בן דהן. רק שעה אחרי תחילת הכינוס זרמו הפעילים לעיר דוד. בבית היהודי לא ממהרים. השמש שוקעת על ירושלים, קול מואזין נשמע בסביבה. יוגב אומר שבשעות הערב אין לו בעיה עם המואזין. תושבי המקום ממהרים לבתיהם, כינוסים המוניים של יהודים עלולים להיות נפיצים. ניידת משטרה חונה בסמוך, כמה ימים לפני ליל הסדר הכותל הומה אדם. ההמולה אינה מורגשת בעיר דוד, מתחם מנותק ומבודד. צריך להכיר היטב את הנפשות הפועלות, את הזרמים והטינות, כדי להבין עד כמה השקט מטעה.

בין תפילת מנחה לשיחות ערות על פירורי חמץ אחרונים ולסיור עם דוד בארי מעמותת אלע"ד, זוכה פרס ישראל השנה, כמעט כולם מדברים על בנט. קשה למצוא כאן תומכים נלהבים ביו"ר. אברהם צימרינג, פעיל מרכזי בסניף שמכונה במפלגה "יו"ר האופוזיציה", אחרי שהגיש כמה תביעות נגד בנט בנושאים מנהליים שונים, מרכז סביבו כמה פעילים. "בנט לוקח את הבית היהודי ומנסה להפוך אותו לליכוד ב'", הוא אומר.

הרב אריה שטרן קרא להתעקש על שירות כשר בצבא, וזאת בניגוד לדעתו של בנט. שטרן נבחר לרב הראשי בירושלים הודות לפעלתנותו הנמרצת של טל גן־צבי, עוזרו הצמוד של בנט, מה שלא הפריע לו למתוח ביקורת על המדיניות של בנט.

רגע משעשע, או שלא, סיפק יונתן ברנסקי שהתמודד על ראשות המפלגה. ברנסקי ניסה לשוחח עם בנט, וטפח על כתפו כדי לעורר את תשומת ליבו. בנט, נדמה, התעלם. ימים אחר כך הפעילים הירושלמים געשו ורעשו, רואים בכך סימן לחוסר היכולת של בנט ליצור קשר עם השטח, לניתוק שלו, להתנכרות. חצי שנה אני חורש את השטח, אומר ברנסקי, "ובכל מקום אני שומע שהמפלגה התנתקה מהשטח. לא תיארתי לעצמי שהשטח כל כך ממורמר".

חוששים למתוח ביקורת

פעילים רבים בכל רחבי הארץ אומרים שסניפי המפלגה מתים, לבד מכמה בודדים שנותרו פעילים באמת. תנו לפעיל ותיק לדבר והוא מיד נזכר איך זבולון המר הזמין אותו לפגישה אחת לחודש והכיר את כל הפעילים בסניף. איך מטה המפלגה בקסטל המה אדם, ואיך בנט, לעומת הוותיקים, הרבה פחות נגיש. "צריך לעבור אלף חסימות כדי להגיע אליו" היא טענה רווחת. או: "גם כשהוא מגיע לביקורים בעיר שלי, הוא לא נפגש עם הפעילים של המפלגה, החיילים שלו, אלה שהביאו לו את הניצחון".

"המנהיגים שלנו בעבר היו יותר מחוברים לשטח", מקונן אחד הפעילים הבולטים בירושלים, "לצערנו זה לא קורה אצל בנט. הוא מגיע לאירועים שלנו אבל לא יוזם כינוסים בעצמו. הוא עוסק בעניינים ברומו של עולם, הוא אומר לנו שהוא בדרך להנהיג את המדינה. בינתיים הוא שוכח אותנו".

"אין שמחות משותפות, אין פיקנטריה, אין סניף", אומר פעיל ותיק ממרכז הארץ. "בעבר מועצת הסניף התכנסה כל חודש, היום זה לא קיים יותר. בסוכות הייתי באירוע של הליכוד. ישבתי שם אחוז קנאה, שרים בכירים ישבו בסוכה עם פעילים זוטרים, הזמינו אותם למשרדיהם, ריכלו על ראש הממשלה. אצלנו זה לא קיים. פעם כל ראשי המפלגה היו מגיעים לאירועים שלי".

הפעיל שמבקש לשמור על עילום שם אינו יחיד. בנט יושב על תקציבים גדולים, אומר אחד הפעילים, הוא עלול לנתק אותי מהשפע הזה אם אצא נגדו בפומבי. ברנסקי אומר שחוג בית שתוכנן ביישוב במרכז הארץ בוטל אחרי שבעל הבית החליט שלא להתעמת עם בנט. אחד מחברי המרכז מתח ביקורת על בנט בקבוצת וואטסאפ גדולה. שאר חברי הקבוצה נאלמו דום. חלקם כתבו לו מסרים פרטיים שהסבירו שהם פוחדים לצאת נגדו. "רבנים אומרים לי שהם איתי, אבל מעדיפים לא להגיד את זה בפומבי מחשש שהישיבות שלהם ייפגעו".

המתמודד שלא היה

קמפיין הפריימריז היה קצר אבל בוטה. ברנסקי נפגש עם פעילים בכל הארץ. כמה קבלני קולות ופעילים מרכזיים תמכו בו. בנט הסתובב בין הסניפים, פעילי מפלגה שלא הצליחו ליצור איתו קשר במשך חודשים ארוכים קיבלו שיחות טלפון מפתיעות מהיו"ר. פגישה של פעילים נערכה במשרד החינוך בתל אביב, בנט אף הופיע בכמה חוגי בית. הזזת חגיגות ל"ג בעומר כדי שיתאימו לשומרי שבת מתכתבת עם הביקורת הקשה נגדו במפלגה. לכל אורך הקמפיין הפגין ביטחון בניצחונו. את הח"מ שאל בבדיחות מי שאר המתמודדים.

על המתמודד יעקב לפידות בנט בהחלט שמע. כחודש לפני הבחירות התפרסם שיעקב (יקי) לפידות, סגן אלוף במילואים, יוצא סיירת מטכ"ל, חוזר בתשובה, יתמודד נגד בנט. וכבר עלו שלטי חוצות עם הסלוגן "משהו חדש באמת מתחיל". עיתונאים שניסו לגלות מיהו לפידות, אני ביניהם, לא העלו דבר. כמה ימים אחר כך נחשף באתר סרוגים שלפידות הוא דמות פיקטיבית. בבית היהודי יש מי שמשוכנעים בקונספירציה שבמטה בנט הגו את לפידות, כדי לפצל את ההתנגדות לבנט. בנט, כמובן, מכחיש. בסופו של דבר, ולמרות שמעט הזיע ביום הבחירות לאור אחוזי הצבעה נמוכים, בנט ניצח ברוב אדיר של 80%.

אנחנו נפגשים בלשכת שר החינוך בירושלים. מתחם קטן וצפוף בקצה בניין אבן יפהפה סמוך לשכונת מאה שערים. יום אחרי חג פסח השכונה החרדית חוזרת לשגרה, עם שלטים הקוראים להתלבש בצניעות בתחומי השכונה ומודעות בתחנות האוטובוסים המבהירות שקווי האוטובוס לכותל נחשבים לקווי מהדרין, גברים מקדימה, הנשים מאחור.

לשכת בנט מנוהלת ביד רמה על ידי טל גן־צבי. בן 34, תושב צורים שבגוש עציון, אב לארבעה. הוא יליד חיפה, שירת בסיירת אגוז, למד כלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת בר־אילן, ניהל את קמפיין השטח של ניר ברקת והיה עוזרו. לפני כחמש שנים עבר לעבוד עם בנט ומאז הוא יד ימינו ואיש סודו, משוכנע שיצליח להביא את בנט למשרד ראש הממשלה כפי שסייע לו לכבוש את המפד"ל. הוא התמנה לראש המטה של בנט אחרי ששלום שלמה עזב את התפקיד (אבל נשאר גם הוא מקורב לבנט). פעילים רבים סבורים שגן־צבי הוא זה שמרחיק את בנט מהשטח, שומר עליו שלא ימעד, ובדרך מרחיק אותו מהמפלגה. בבית היהודי משווים בין גן־צבי לשוקי זוהר, העוזר המיתולוגי של זבולון אורלב, שהכיר באופן אישי את אחרוני העסקנים ועטף אותם בחיבה מפד"לניקית מתוקה.

רוב עוזריו של בנט הם חובשי כיפה, ביניהם עמיחי סיבוני, היועץ הפוליטי, תושב אשקלון, בוגר ישיבת אור עציון שזכה לשיימינג ברשתות החברתיות לפני כשנה כשפרסם בפייסבוק פוסט עם צילום פרסומת דוחה במיוחד לאתר היכרויות והוסיף כיתוב מבודח חסר טעם למדי. לצידו בלשכה גם עופר האן, שהיה ראש המטה של שי פירון. הוא בנו של אריה האן שהיה מזכיר הכנסת. גם כאן היו מי שהתרעמו על כך שבנט השאיר בלשכה את האן במקום להעסיק אדם ממקורביו. בנט מצידו העדיף שכל ישר וזיכרון מערכתי.

העלבון של מוזס

אבל מי צריך פעילים כשיש תקשורת. בנט הוא אשף תקשורתי. שולט בכל מדיום. הוא נגיש לעיתונאים, נפגש כמעט עם כל מי שמבקש, נהנה מהילה של מי שהגיח לפוליטיקה על תקן של הייטקיסט והצליח איפה שאחרים במעמדו, כמו ניר ברקת ואראל מרגלית, עדיין מנסים לכבוש את מקומם. גם החיקוי שלו ב'ארץ נהדרת' מקבע את מעמדו ככוכב פוליטי.

אולם למגינת ליבו של בנט, האפשרויות מעט הצטמצמו. 'מקור ראשון', שהיה עיתון הבית של הבית היהודי בימי שלמה בן צבי, נקנה על ידי שלדון אדלסון. מאז בנט כבר לא מקבל יחס מפנק כבעבר.

'הארץ' מתנגד לבנט באופן עקבי, אבל זה כמובן לא מפריע לו. למעשה, נדמה שנתניהו, בנט ולפיד מתחרים על יחס שלילי מהעיתון המזוהה עם השמאל. בנט משתדל להתייחס לביקורת בהומור. "בוקר ללא מאמר מערכת נגדי זה פשוט לא בוקר", כתב בפייסבוק, מודע לכוח של מאבק ב'הארץ'; אבל מעדיף תקשורת טובה על פני מאבקים כאלה. לאחרונה התנער מפרסום ב'הארץ' שהציג ספר לימוד עם תכנים פוגעניים כלפי חילונים. בנט חשף כי הספר אושר בעת כהונתה של יולי תמיר כשרת חינוך. מעבר לעלבון ולעיוות המציאות ("זה פייק ניוז"), בנט ממש לא רוצה להיתפס ככזה, כאמור.

עם 'ידיעות אחרונות' הסיפור מורכב יותר. בנט היה נסיך התפנוקים של העיתון. גם בגלל שהוא פוליטיקאי שיכול להחליף את נתניהו, וגם לנוכח העובדה שמשרד החינוך מנהל קשרים פוריים, נאמר כך, עם העיתון מבית מוזס. בנט ניסה בעבר לשכנע את מוזס לקנות את 'מקור ראשון'. אבל לאחרונה התברר שמוזס, לכאורה, תקע לבנט סכין בגב. מחקירותיו של מו"ל 'ידיעות אחרונות' במשטרה בתיק 2000 עולה כי מוזס היה מוכן להקריב את בנט כדי לרצות את ראש הממשלה. ואכן בערך באותם ימים שבהם נפגש מוזס עם נתניהו פורסמה ב־ynet ידיעה שבנט כשר כלכלה התחייב להקים 900 מעונות יום לגיל הרך אבל בפועל הוקמו רק 39 מעונות. בנט נעלב ("לא נעים להבין שראש ממשלה מבקש שיעשו נגדך כתבות"), אך לא יצא חזיתית נגד מוזס. בקרב על ראשות הממשלה הוא עוד יזדקק לו.

אתרי האינטרנט של הציונות הדתית עדיין עם בנט. באתר סרוגים, למשל, נכתב אחרי הרמת הכוסית בירושלים ש"היה נראה כי דווקא ברנסקי זוכה לתמיכה גדולה יותר בין הפעילים". כמה שעות אחר כך המשפט הזה הוסר מהאתר באופן תמוה.

בנט, כאמור, לא מתכוון להגיע למשרד ראש הממשלה בעזרת 'סרוגים'. הוא מודד בזהירות את המתח בין הבסיס שלו בציונות הדתית לבין היכולת שלו להתרחב מעבר אליה. הוא משוכנע שמומנטום מנצח ישאיר אצלו גם את הגרעין הקשה של תומכי המפלגה, שיריחו הישגים ויירתמו בכל מקרה לסוס המנצח. אבל בדרך לשם, החישובים אינם פשוטים. לא האלקטורליים, וגם לא אלה של החיבורים הפוליטיים שהוא ייאלץ להוכיח כי הצליח לעשות.

סקר 'ליברל' ומכון רותם: עד כמה נפתלי בנט מתאים לכהן כראש ממשלה? > 

–

• משפיעים 2020 | נפתלי בנט | ראש הממשלה הבא?
• המהנדסת: השיטתיות של איילת שקד // פרופיל פוליטי
• המנכ"ל // על דמותו המסכית של נפתלי בנט // מאת גדי להב
• ימי נתניהו // הטור של רותם דנון