עוד לא נולד ההורה שאינו מקווה שילדיו יחזיקו בתפיסת עולם דומה לשלו. למעשה, רבים מאיתנו מוכנים לעבור את מסע ההורות המאתגר רק בשביל להביא לעולם ילדים בצלמנו ובדמותנו, המחזיקים בסט ערכים דומה ופועלים לאורו.
זו הסיבה שהורים רבים שאינם נמנים עם מצביעי הבית היהודי חששו כשנפתלי בנט קיבל את המפתחות למשרד החינוך, כשלכל ברור גם שהוא עומד להשתמש בהם כמקפצה לכיתה של הגדולים. היום, אחרי יותר משנה בתפקיד, כבר אפשר להתחיל לבחון אם לחששותיהם יש בסיס.
ראשית, בניגוד למה שמקובל לחשוב, במערכת החינוך אין הרבה שטחים שאליהם אפשר לפלוש עם הטנקים הפוליטיים. אפשר למצוא אותם בעיקר בחינוך הבלתי פורמלי ובמקצועות ההומניים בתיכון, כשהחשוב שבהם הוא מקצוע האזרחות.
אחד מצעדיו הראשונים של בנט היה למנות את ד"ר אסף מלאך ליו"ר ועדת מקצוע האזרחות. בתקשורת הוא תואר כאיש ימין בעל תפיסה אקדמית מגובשת, השוללת את זכותו של העם הפלסטיני למדינה ובכלל מטילה ספק בקיומו. כל זה לא באמת רלוונטי. את תפיסותיו הפוליטיות מלאך אינו יכול להכניס לכיתה באופן ישיר. מה שכן, הוא משנה לאט לאט את התפיסה הבסיסית שמנחה את מורי האזרחות. אם בשנים האחרונות אלומת האור כוונה יותר לדמוקרטיה אינדיבידואלית־ליברלית, ששמה את האדם ואת זכויותיו בראש סדר העדיפויות, בהכוונה החדשה היא זזה לכיוון הדמוקרטיה הרפובליקנית, שבה החברה היא בעלת ייעוד לאומי, והיחיד אינו אלא השתקפות של החברה וערכיה. מובן שכל התפיסות השונות נלמדות בכיתות, אך הפריזמה שדרכה נבחנים שלל הנושאים והמושגים הולכת ומשתנה.
אבל ההשפעה של בנט חורגת בהרבה משלל המינויים שביצע מאז שנכנס לתפקידו. במקרה של פסילת הרומן 'גדר חיה', ההחלטה התקבלה ללא ידיעת השר ובניגוד לעמדת ועדת המקצוע. מי שעוררה את העניין היא פקידה ותיקה יותר, שכנראה רצתה לקלוע לרוח המפקד. משרד החינוך אינו שונה מאף משרד אחר, שבו מנסה הפקידות לרצות את השר תוך שאיפה להתקדם, ובמקרה של בנט לא קשה לנחש לאן נושבת הרוח. במקרים אחרים, כמו בפסילת ההצגה 'הזמן המקביל', שהתבססה על כתבי המחבל וואליד דקה, פסל בנט את ההצגה באופן מתוקשר, אך במקביל העניק יותר עצמאות למוסדות חינוך בבחירת היצירות שאליהם יחשפו התלמידים במסגרת סל התרבות.
בד בבד מורים מכל רחבי הארץ מדווחים על "אפקט אדם ורטה", אותו מורה שפוטר לאחר שתלמידה התלוננה שהשמיע בכיתה דעות שמאלניות. מורים חוששים מתלונות נגדם, מהתלהמות של תלמידים ברשתות החברתיות, ואפילו מכך שמצלמים אותם. הם חוששים שבמקרה כזה גיבוי שר החינוך אינו מובטח. כלומר, בחלק מהמקרים השר כלל לא צריך להתערב, הפקידות הבכירה, ואפילו המורים, מטילים על עצמם צנזורה פנימית כחלק מהתזוזה ימינה של הציבור הישראלי וההנהגה.
אישית, אני מאמינה שלמערכת החינוך יש השפעה על תפיסות התלמידים, אך היא קטנה מבעבר. המורים אינם עוד גיבורי תרבות, והתלמידים חשופים יותר לדעות הוריהם, למדיה עשירה ולמובילי דעת קהל ברשתות החברתיות, המשתפים אותם בתכנים מטלטלים, דרמטיים וזכירים בהרבה.
מכאן שבינתיים מצליח בנט ללכת על חבל דק בלי ליפול – הוא משפיע על מערכת החינוך ומאותת לציבור שהוא מסיט את נושאת המטוסים הזו ימינה – אך רפורמות הדגל שלו חורגות מהמחנה הפוליטי שלו ונוגעות לכולם. הסייעת השנייה בגנים, צמצום מספר התלמידים בכיתות וחיזוק המתמטיקה והאנגלית הן רפורמות כל כך חשובות, שרובם המוחלט של ההורים מעוניין שיסיים את הקדנציה וישלים אותן בהצלחה.
–
- מה הסיכוי של ממשלת בנט-לפיד להצליח? [פודקאסט: עושים פוליטיקה]
- פוליטיקה, לא מה שחשבתם // מאת דפנה ליאל
