מסע מקיף בין דפיה הישנים של עיתונות הרכילות בישראל – מהעיתון הוותיק שפרסם כותרות שערורייתיות בחרוזים ועד 'וואלה! סלבס'. מי היה הסלבריטאי העברי הראשון, איך שינו אורי אבנרי והמגזין 'העולם הזה' את חוקי המשחק, איך נקבעו גיבורי הרכילות בתקופות השונות, איך המציאו גיל ריבה ו'ציפורה' שפה חדשה ולמה בעשור האחרון העיתונאים והקוראים כל כך אובססיביים לגבי נינט.
המרחק בין פיו של אדם לאוזנו של משנהו מעולם לא היה קצר יותר. אם פעם העברת מידע הייתה שבוית מכבשי הדפוס, בין העיתון של היום לזה של מחר, והתממשה תחילה בשיחות סלון או קפה ואחר כך סביב מדורת השבט הטלוויזיונית, הרי שדור האינטרנט שינה הכול. השיח המהיר, העדכני והנגיש ביטל את כבידת הזמן והמרחק. גבולות העיקר והטפל, ובעיקר הטוב והרע, היטשטשו והתרפסו מול התנאי הקדום שלפיו ידע שווה כוח. קו ההפרדה הרצוף שבעבר ניצב איתן ומבוצר כמו קיר בטון בפרסומת למניעת תאונות דרכים, נעשה מקווקו, כמו מאפשר בכוונה תחילה את סטייתו של האוחז בהגה אל השוליים, או גרוע מכך, לעבר המסלול הנגדי, המסוכן, של האוטוסטרדה. כיום סיפור רודף סיפור, פיסת מידע נסחרת בפיסת מידע טרייה יותר; מטבוליזם מילולי שפולט במהירות את הפסולת ולו בשביל לפנות מקום לפסולת חדשה מאותו הסוג. רב־סרן שמועתי, הארכאי והממסדי, נפל בעת מילוי תפקידו והותיר אחריו את כס העצר לגנרל וואטסאפ, החדשני והפרוץ. המידע הנחוץ, המשנה סדרי עולם, ניצב כעת באותו מדרג לצד המידע השולי, שעיקר מטרתו להשביע את יצר הסקרנות והמציצנות. המאביס והמפוטם, שניהם חוברים משני צדי המתרס של מכשיר הטלפון – החכם טכנולוגית והטיפש היררכית – כדי לתת ולקבל עוד מהצהוב הצהוב הזה. וכל הצהבת הזו לא הייתה מתקיימת אלמלא מושא האייטם – לרוב אדם מוכר, על שמו, פניו ותוארו – ולכן, לפני שמתחילים לדבר על ה"מה" וה"איך", יש לדבר על ה"מי".
רוצים לקרוא את כתבתם המלאה של עדי הניג ופיני אסקל? הירשמו לקבלת גליון מתנה עד הבית
איור// נועה שפינט
