טפסו על העץ הכי גבוה שתמצאו בג'ונגל הקרוב לביתכם, השקיפו מצמרתו על העולם שבין קווי האופק ונסו למצוא דימויים, אזכורים תרבותיים, עדויות ורמזים לכך שפעם היה טרזן. הסיכוי שואף לאפס. עכשיו בקשו מהילד/אחיין/נכד להניח בצד את הסמארטפון ושאלו אותו אם הוא שמע על טרזן. גם הניסיון הזה לא אמור להניב תוצאות חיוביות.
אולי זה בגלל שאתם לא יודעים לטפס על עצים, אולי זה בגלל שאין לכם ג'ונגל ליד הבית, אבל התשובה הכי נכונה היא שטרזן פשוט לא גר פה יותר. מלך הג'ונגל נעלם ללא הכנה מוקדמת, כאילו יום אחד יצא להפסקת צהריים עם כל הגיבורים של הסרטים, הספרים וחוברות הקומיקס, וכשהם חזרו להיכל התהילה של התרבות הפופולרית, הוא גילה שאיש לא טרח לשמור לו מקום.
אבל אתם זוכרים. פעם הייתם קטנים והרופא אמר לפתוח פה גדול, כמו טרזן. פעם היו פה עצים והחבורה שלכם רצה, קפצה, נתלתה על ענפים ושאגה, כמו טרזן. זו נוסטלגיה עוקצנית במיוחד, כי לטרזן, אולי יותר מכל גיבור ילדות אחר, מתלווה ריח של פרדסים, של חופשת קיץ ארוכה, של ראשוניות, חיוניות, בתוליות ותמימות; תחושת הסיפוק של מימוש הדמיון.
טרזן היה אמור להיכלל ברשימת גיבורי העל, לקבל את המעמד הנצחי של דמויות הקומיקס הגדולות, כמו סופרמן, כמו באטמן; או לפחות להידחק למדף הספרים לצד דמויות ספרותיות פופולריות, כמו שרלוק הולמס וג'יימס בונד. אלא שבעוד סופרמן ובאטמן זכו לתהילת עולם ובונד והולמס הצליחו לדלג על מכשול הזמן ולהזדקן יפה, טרזן נדחק לפינה תחת הרושם שאין בנמצא דמות פיקטיבית שנפילתה התרבותית מהדהדת יותר מזו שלו.
.
לב המאפליה
טרזן נולד במוחו של הסופר האמריקאי אדגר רייס בורוז בתחילת שנות העשרה של המאה שעברה, תחילה בסיפורים שהופיעו במגזין 'אול סטורי' (1912) ומאוחר יותר ברומן 'טרזן מלך הקופים' (1914). בתחילת הספר הוריו של טרזן, לורד ג'ון קלייטון ואשתו ההרה ליידי אליס, שניהם צאצאים למשפחות אצולה בריטיות, מפליגים בשנת 1888 לאפריקה בשליחות חשאית שמטרתה לחקור פעולות לא אתיות שנעשות במקום על ידי מעצמה אירופית "המיודדת עם בריטניה".
בורוז שאב את ההשראה לרקע ההיסטורי של הסיפור מתקופת שלטון לאופולד השני, מלך הבלגים, בקולוניה הפרטית שהקים בקונגו בעשור הראשון של המאה ה־20. לאופולד הציג את עצמו כפילנתרופ, אך בפועל ביצע פשעים מזעזעים נגד האנושות, שהוגדרו בדיעבד כרצח עם. הוא ניצל את המקומיים לעבודת פרך של איסוף גומי במטרה להגדיל את הונו האישי, הפריד בין הגברים לנשים ובכך שלל הזדווגות וילודה, הגביל את מלאכת עבודת האדמה וליקוט המזון והביא את התושבים לתת־תזונה, כרת את ידיהם הימניות של אלו שלא עמדו במכסת הגומי השבועית והציג לראווה שבויים קונגולזים בגני חיות בבלגיה. מעשיו האכזריים הביאו לדילול האוכלוסייה המקומית בכ־10 מיליון בני אדם בין השנים 1885–1908.
בורוז, חייל לשעבר ואיש עסקים כושל סדרתי, גילה שיש לו כישרון יוצא דופן: לתרגם לספר את חלומותיו בהקיץ על מעשי גבורה והרפתקאות תוך פיצוח הקוד הסודי לכספת הרגשות של הקורא המערבי הממוצע. ממש במקביל לכתיבת סיפורי טרזן יצר בורוז את סדרת הספרים 'בארסום', שבמרכזה עומד ג'ון קרטר, איש כדור הארץ שמגיע למאדים ומקבל כוחות־על בזכות כוח הכבידה הנמוך במקום – ואחת ההשראות לדמותו של סופרמן (גם הוא מגיע מכוכב לכת בעל כוח כבידה גבוה, קריפטון, לכוכב לכת בעל כוח כבידה נמוך, כדור הארץ).
האינסטינקט הראשוני של בורוז היה לכתוב יותר דווקא על עלילותיו של ג'ון קרטר. אחרי שיצאו כמה ספרי טרזן הוא הרגיש שאין לו יותר מה לחדש על אודותיו, כך טען שוב ושוב. אבל כשהגיע הזמן לבחור בין שני בניו, היה זה הקהל שאמר את דברו והכריע לטובת טרזן. בורוז התיישב לכתוב עוד ועוד עלילות על מלך הג'ונגל, ולא קם מכיסאו עד שהותיר אחריו 24 ספרים שיצאו בחייו.
טרזן הוצג בספריו של בורוז כבעל טבע כפול – חייתי ואנושי – ונהנה מכל העולמות: בתור בנה המאומץ של הקופה קאלה הוא ניחן ביכולות חושיות על־אנושיות של ריח, שמיעה וראייה, כוח פיזי שסייע לו לגבור על בעלי חיים גדולים וחזקים ממנו, הקנה לו יכולת לדבר בשפת הקופים ולהתמודד עם סכנות הג'ונגל; ואילו בתור צאצא ללורדים בריטים, הוא ירש את יופיים, את אומץ לבם ואת האינטליגנציה האנושית שהייתה גבוהה יותר מכל חיה ומרוב בני האדם. החיבור בין שני העולמות הוא זה שלמעשה הופך את טרזן לגיבור־על לכל דבר ועניין, עוד לפני שנולדו גיבורי העל המובהקים. טרזן, שמכונה לכל אורך הסיפורים "קוף־אדם", ייצג את החזרה לימיו הקדומים של המין האנושי, כיוון שנוסף על תכונותיו האנושיות נהנה מהתכונות שהיו לאדם לפני התפתחות התרבות המכנית. ואולם, למרות נטיית המחבר לגרום לקוראיו להבין כי יתרונות עולם הג'ונגל עולים על עולמם המושחת והאכזרי של בני האדם, הוא הקפיד גם להציג את הבעייתיות בזהותו הכפולה של טרזן, שלא תמיד ידע לאיזה מהעולמות הוא שייך יותר. כך או אחרת, הקוף שהוא גם לורד התקבל כחידוש בקרב חובבי ספרות ההרפתקאות והיווה גורם מרכזי לפופולריות של טרזן.
לצד העיסוק המרובה בחייו האישיים של טרזן, מהמפגש עם ג'יין פורטר ועד התבגרותו של בנם קוראק, תיאר בורוז עלילות דמיוניות שבהן גילה טרזן ערים אבודות ומסתוריות, מצא גזע של גורילות אינטליגנטיות במיוחד ('טרזן ואריה הזהב', 1922–1923), נתקל בארץ של לוחמים זעירים בעלי כישורים טכנולוגיים מדהימים ('טרזן ואנשי הנמלה', 1924) ונחשף למלחמה אינסופיות בין שתי ערים רומיות ('טרזן והקיסרות האבודה', 1928). אבל מה שבלט יותר מכל בספרים היה הצבתו של טרזן מול איומים אנושיים ובמרכז אירועים היסטוריים שהתבססו על המציאות: טרזן נאבק בסוכנים סובייטים בשליחות סטלין ('טרזן הבלתי מנוצח', 1931; 'טרזן המנצח', 1932), מתמודד עם אנשי הארגון הקניבלי לאופרד שנהגו להתעטף בפרוות ברדלס ('טרזן ואנשי הלאופרד', 1935) ומנהל קרב בסומטרה נגד האויב היפני במלחמת העולם השנייה ('טרזן ולגיון הזרים', 1947).
ב'טרזן הבלתי מאולף' (1920), ככל הנראה הספר השנוי ביותר במחלוקת שכתב בורוז, נלחם טרזן בגרמנים שפלשו לאפריקה בימי מלחמת העולם הראשונה. בורוז, שהתקשה להסתיר את סלידתו מגרמנים באשר הם, הציג אותם כנבלים סטריאוטיפיים חסרי תקנה, ובפקודתו הרג אותם טרזן אחד־אחד בהנאה סדיסטית ובצימאון עז לדם. הספר הוביל לקול זעקה בגרמניה, שהייתה עד אז המדינה שבה נמכרו הכי הרבה עותקים של ספרי טרזן (אחרי ארה"ב), ולקריאות להחרמת הספר. בורוז ניסה למזער נזקים, שלח מכתב התנצלות והכניס לספרים הבאים דמויות גרמניות חיוביות, אך הודה בשיחות פרטיות שאם הגרמנים היו יודעים מה הוא באמת חושב עליהם – הוא לא היה מוכר שם ולו עותק אחד.
הרומן המפוקפק בין טרזן לגרמנים נמשך גם בקולנוע. בתחילת שנות ה־30 החליטו רשויות הקולנוע, בפיקוחו של גבלס, לאסור את הקרנת סרטי טרזן במדינה – פסיקה שנותרה בעינה עד תום השלטון הנאצי. הצנזורים הסבירו זאת בכך שסרט המציג קוף־אדם בעל רגשות שמסוגל לטפח זוגיות מהווה ניגוד מסוכן לאידיאולוגיה הנאצית ולמדיניות של אכלוס מחדש ו"עלול לפגוע בתחושה האצילית של עליונות הגזע". יש לציין, כמובן, שהנאצים זכרו היטב את ספרו העוין של בורוז עשור קודם לכן. ויש גם תיאוריות קונספירציה שלפיהן הסיבה האחת והיחידה להטלת הווטו נובעת מכך שג'וני וייסמילר – השחקן שגילם את טרזן ברוב סרטי הסדרה והמזוהה ביותר עם דמותו – נולד לאם יהודייה.
בסרט 'טרזן מנצח', שנכתב כשעוד היה נדמה שהאמריקאים ישקיפו מהצד על מלחמת העולם השנייה, טרזן יוצא להילחם נגד הנאצים בחוסר רצון בולט. לעומתו, בקומיקס 'טרזן נגד היטלר' של רקס מקסון ודון גארדן, שנכתב עמוק ב־1943, טרזן לא מתכוון לעבור לסדר היום על מזימתו של היטלר להחליף אותו בכפיל שישתלט עבור הנאצים על אפריקה.
.
רוצים לקרוא את הכתבה המלאה? לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית
