אפשר והטוויסט המדהים והמטלטל ביותר מפרשת האורגיה המבחילה באיה נאפה שבקפריסין אינו העובדה שהנערה הבריטית בדתה את הסיפור מליבה וכי המעשים נעשו, כך מסתמן, בהסכמתה הגמורה; הטוויסט המפתיע באמת בדרך שבה התפיידה הפרשה המשונה, המגעילה ומעוררת הקבס הזו, הוא המסקנה שאליה הגיעו כנראה הנערים – ובעקבותיהם עדר של דגנרטים שנהו אחרי "הצדק" שבו זכו החארות הקטנים; והמסקנה הייתה זו: מעכשיו, אל לו לאדם לקחת חלק במעשה שכזה, אלא אם הוא מתעתד לתעדו במצלמה. צילום האקט על ידי הנערים (בסרטון, שהפך לוויראלי, רואים את אחד הנערים מצלם את עצמו במצלמה הקדמית – יעני: סלפי – מבט מטומטם, סתום, זחוח ומגעיל על פניו; שעה שבחצי האחר של המסך גבה של הנערה העירומה, רוכבת על אחד הנערים וקוראת בשמו במהלך האקט. מה אומר הנער לאישה שעמה הוא מתנה אהבים? ובכן: "זונה של _____" – וכאן הוא מזכיר את שמו. היא שואלת אותו באנגלית לפשר דבריו והוא שב ואומר: "זונה. זונה של ______". חברו מחייך חיוך גדול ואז פורץ בצחוק. סוף הסרטון), טוענים סניגוריהם מקרב אזרחי ישראל, הוא־הוא שמנע את כניסתם לכלא בעוון פשע שלא ביצעו. תעודת הביטוח היחידה בעת הזו, טענו חלק מהנערים ואוהדיהם, היא תיעוד האקט. צילום הסרטון הוא מהלך השנה בעולם הפלילי לשיטתם, ותחילתה של אסכולה מונחית היגיון חולני, אשר לשיטתם מהווה את חומת המגן היחידה בין הגבר המודרני, בעידן הסמארטפון וה'מי טו', לבין מעשה הנבלה הבלתי נמנע שזוממת כל אישה: תלונת שווא.
גברים, עולה המסר החדש מסיפור המעשה הזה, צלמו את עצמכם מזיינים נשים (כל אישה, כולל בת זוג, שכן אין לדעת מתי היא תתהפך. ולמותר לציין שכל הנשים מתהפכות בסוף. אם לא במיטה, אז כשהגבר יוצא ממנה).
–
אפשר שהיה מדובר בפרודיה חולנית, דיסטופית, שלקוחה כמו מהסדרה 'מראה שחורה', אילו לא היה מדובר במציאות עצמה. מציאות ישראלית שמצליחה למזג בין הטירוף הכאוטי שהכניסה לחיינו ההיפר־טכנולוגיה, תנועת 'מי טו' והפרנויה שהצליחה להחדיר בלבבות גברים (בעיקר עברייני מין), והדובדבן שעל הקצפת – הרוח הישראלית החדשה.
הרוח הזאת, שאינה רואה את קצה זנבה, נעדרת כל מודעות להתנהלותה וסובלת ממאפיינים כמו פסיכופתיים וסוציופתיים, אשר מעקרים כל יכולת רגשית של ישראל ושל ישראלי להכיר במעשיו, בנזק שהם גורמים לזולת ובאחריותו לעניין. כי הישראלי החדש אינו מסוגל – עניין של פתולוגיה חדשה – להכיר באופי מעשיו, לתרגם אותם לפרשנות אנושית אובייקטיבית, ואפילו להיות סתם מודע לכך שגם אם הוא צודק (לשיטתו), הוא עדיין אחראי למעשים שאין לראותם אלא כנפשעים.
אני אחרון האנשים שיכרכו בין הכיבוש לבין כל אקט שמתבצע בישראל. לא אחת ההתניה הזאת הופכת לגרוטסקה אבסורדית ואיזו אספקלריה שיש שכורכים בינה למזג האוויר, לאיכות המזון ואפילו לביצועי נבחרת ישראל בכדורגל בתחום הקישור ההתקפי. הכל מתחיל ונגמר לדידם של אלה ב"כיבוש". זו ראייה צרה ומצמצמת של המציאות הישראלית ושל הסיטואציה המורכבת שבה המדינה והעם הישראלי מצויים בה בהיבט הגיאו־פוליטי וההיסטורי. אבל הכיבוש הוא פשע. לעיתים ניתן להצדיקו, לנמקו ולהסבירו – אבל הוא עדיין פשע, מוסרי וחוקי וערכי, ומהווה כתם נורא על זהותה של ישראל. ככה זה עם פשעים – קשה מאוד להלבינם דרך האשמת הצד האחר.
והנה, בישראל של ימינו, "הכיבוש" הפך למילה מנדנדת וטרחנית, שכמעט ואסורה לשימוש, בשל זיהויה עם "הסמול" (הרדיקלי! הבוגדני! וכד'). ומכאן לשם, הוא הפך לעובדה קיימת, כמו מישור החוף, כמו הר הגלבוע, כמו הלחות במישור החוף באוגוסט; עובדה ישראלית שהכל נוהגים בה כאילו היא חוק חיים, כורח מציאות ועובדה נצחית שאין בלתה ואין לשנותה. יותר מכך – היחס כלפיה נע בין אדישות לחוסר סבלנות. משל היה מדובר במזג האוויר. מה רוצה פלוני לעשות? להתלונן על מזג האוויר? שיהיה לו לבריאות. מדובר באידיוט.
–
אבל קו ישר וישיר נמתח בין הפסיכולוגיה שעומדת מאחורי האדישות כלפי הכיבוש לבין הדרך שבה התקבל שחרורם של הנערים והפיכתם לגיבורי ישראל. הצדק, גורסת הישראליות החדשה, אינהרנטי לזכותנו ושייך לנו ורשום על שמנו בטאבו. כל ערעור של האקסיומה הזאת חותר תחת הישראליות. מכיוון שפרדיגמת הצדק מכשירה כל התנהגות וממזערת כל מטען שלילי שנלווה אליה.
אם הנערים צודקים, הרי שהם קורבנות. אם הם קורבנות, יש לנהוג בנערה הבריטית – ובדומותיה! – בדרך היחידה הראויה: משנה זהירות ומשנה תוקפנות, חליפות. כך או כך, היא ראויה לכל דבר שיושת על ראשה (כולל ביזויה, פרסום סרטון האורגיה והפיכתה לפרוצה), מכיוון שהיא בצד המאיים על הצדק הישראלי. כך גם לגבי הכיבוש – הפלסטינים הרוויחו ביושר את המחסומים ואת הפעילות הצבאית הלא מידתית של צה"ל. הם טרוריסטים, כולם, וכיבוש הוא דרך סבירה לטפל בהם. בנקודה הזאת, שבה כל הפלסטינים טרוריסטים – הכיבוש מוצדק. גם כשעיקר קורבנותיו הם אזרחים חפים מפשע. כך גם הבריטית – ראוי ומותר לצלם אותה במהלך האורגיה, ולהפיץ את הסרטונים, כי היא טרוריסטית 'מי טו' ובמלחמה – כמו במלחמה – הכל כשר.
חיבור הטכנולוגיה, הפרנויה והאדישות לרוע ולשפל מוסרי מייצר תובנות הזויות כגון זו שעמה חזרו הנערים מהאי הקפריסאי. ומי שסבור שהשילוש המפלצתי הזה אינו מרים את ראשו בעוד סיטואציות רבות כאן למכביר, אינו מבין את המרחב והמציאות שבהם הוא מתקיים. אנו ניצבים על סיפה של תהום מוסרית שקרקעיתה עמוקה מכדי חילוץ ושיקום. אחד אחרי השני מוותרים ישראלים על יושרתם, מוסריותם וחוש הצדק הטבעי האנושי והאוניברסלי, והופכים לבעלי חיים שעסוקים בדבר אחד בלבד – הכשרת תחושת הצדק האישית והפרטית והתועלתנית לקרדום לחפור בו את המעשים הנפשעים ביותר.
ישראל אינה אומה פושעת. אבל היא הופכת להיות נפשעת. נפשעת כמו לצלם נערה ללא הסכמתה, לקרוא לה "זונה" במהלך האקט, לגחך כאשר היא מתבלבלת ואז להפוך אותה למי שקרבנה את מקרבניה במעשה חמור בהרבה משלהם. זה נשמע מסובך ומפותל. אבל זה לא. זה נפשע. סתם נפשע. ואנחנו הופכים לאומה נפשעת. ולעם נפשע. לאט, אבל בטוח, כמו שעון החול של הכיבוש, כמו המהירות שבה פועלת מערכת המשפט בקפריסין להשיג צדק.
–
