אופירה זו תוכנית יוצאת מהכלל. נכון שהשם ברקו מתווסף. כמו לונדון וקירשנבאום. אבל כוכב העבר שלעולם לא ייתן לכם לשכוח את זה, הוא בסך הכל סייד קיק. לעיתים נחמד, בדרך כלל סתם תוקפני וגס רוח שפולט מין אמיתות ברורות של ארצ'י באנקר משודרג. הוא לא הסיפור. תוכנית הפרה־פריים של שישי בקשת היא ההצגה הגדולה של אופירה אסייג.
היא מהירה, חכמה, מגיבה בחלקיק שנייה ולא נותנת לאף אחד לסתום לה את הפה שפועל בלי הפסקה. המרואיינים הם תפאורת רקע למונולוגים שלה, שמופרעים רק על ידי ברקוביץ'. היא אומרת בדיוק מה היא חושבת על כל אחד מהאורחים שלה והיא דואגת לשתף בתחושות שלה את הצופים, שמשתגעים עליה. עובדה. הרייטינג עובד לא רע. המקבילה ברשת מסתכלת מלמטה.
התוכנית מעולה. הבעיה היחידה היא שזו אינה באמת תוכנית טלוויזיה. זה ממזר חוקי שנולד מזיווג של ערוץ יוטיוב עם האינסטגרם. חשיפה מבוקרת ומיוחצנת של החיים האישיים, כולל הבישולים, הנסיעות לחו"ל, המסיבות, הפרידות מהבעל, החזרה אליו, החברים שבגדו, העלבונות והנקם. לאופירה יש די כריזמה כדי למגנט אליה מאות אלפים. אין בזה כל רע. הסיבה היחידה שבגללה התוכנית מופיעה כאן, בסיווג הזה, איננה בגלל ההשפעה הרעה שלה על הצופים. אלה שטויות. אבל ההצלחה של הז'אנר משפיעה על שאר תוכניות האירוח והריאיון, וכך, די במהירות, נחרב הפורמט העתיק הזה. נשארנו רק עם המראיינים, עולמם והדעות שיש להם על כל דבר. מה הפלא שהם נודדים לכנסת ברגע שפשוט בא להם. מי כבר זוכר את כל אלה שהם מארחים בתוכניות שלהם. מי מקשיב להם.
–
