fbpx

אבירמה גולן: כך האפילה האובססיה הישראלית לפריון על אסון הטבע בנפאל

0

אין לקנא במי שנקלע בשבועות האחרונים לאש הצולבת שהצית הוויכוח (הניטש בצל האסון בנפאל) בעניין הפונדקאות. פמיניסטיות (ואחרים) זעמו על השימוש לרעה בנשים חלשות בעולם השלישי, ואילו הומוסקסואלים (ואחרים) טענו שלכל אדם מגיע להקים משפחה. התקשורת, מצדה, טבעה בשמאלץ דביק של תיאורי האבות הטריים ותינוקותיהם, צילומיהם וציטוטיהם. מעל לכל ההמולה ריחפה כל העת הטענה בדבר "הזכות להורות".

איזו סצנה ישראלית אופיינית. העולם כולו עוצר את נשימתו לנוכח החורבן הנורא בנפאל, אלפי ההרוגים, מאות אלפי הפליטים במולדתם, האימה, הרעב והסבל הנורא, וכאן עוסקים בשני עניינים שלכאורה אין ביניהם קשר: המטיילים הצעירים שהמדינה עוסקת בחילוצם, והתינוקות היקרים (תרתי משמע) שנבטו ברחם של פונדקאיות הודיות, להורים ישראלים, בנפאל.

בין שני העניינים האלה מקשר חוט סמוי אבל חזק מאוד: "הילדים". סביבם כולנו מתאחדים בהתרגשות משותפת, אינטימית כמעט, מעבר לכל פרופורציה. אחרי הכול, כולם הילדים "שלנו". אלה שבטיול הגדול אחרי השירות הצבאי ואלה שנולדו לפני שעות אחדות. בכל הנוגע ל"ילדים", אנחנו נוטים להתנהג כאילו אנחנו לא חברה ולא מדינה, אלא משפחה אחת גדולה.

 

[ צילום: אוליבייה פיטוסי, הארץ ]

 

רוצים לקרוא את המאמר המלא של אבירמה גולן? הירשמו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של 'ליברל' במתנה עד הבית!

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook