fbpx

תהליכים של שחיקה // מה הפך את יאיר גולן, בינתיים, להבטחה פוליטית גדולה אבל לא ממומשת? מאת: שרה ליבוביץ־דר

0

יאיר גולן היה השם החם שאמור היה להרים את מחנה השמאל לגבהים מחודשים. בינתיים זה לא קורה. המפלגה שניסה לרקוח לא מתרוממת, החיבור עם מרצ מייצר עוינות בחלק מהמקומות, והוא עצמו מנסה לחשב מסלול מחדש.

וגם: מה גרם לביטחוניסטים הבכירים להפוך מסחורה פוליטית חמה, למותג חבוט וכושל ברוב המקרים. השחקנים שהיו ועזבו, ואלה שעדיין בזירה, מנסים לנתח

יאיר גולן ישמח להיות ראש ממשלה. "אני מקווה שאפשר לבנות בצורה סדורה כוח יותר עוצמתי ממרצ. זו שאלה של הנהגה, הכל אפשרי", הוא אומר ל'ליברל'. בינתיים, מי שנתפס כתקווה הגדולה של השמאל הישראלי עוד מחפש את מקומו. הוא מנדט בודד, המסופח למרצ אחרי קונסטרוקציות האיחודים שחווינו במערכות הבחירות האחרונות. במרצ נשמעים קולות רמים המתנגדים לדרכו. הניסיונות האחרונים להקים מפלגת שמאל ציוני חדשה לא צלחו. הביטחוניסט הבכיר של השמאל הישראלי, מי שנתניהו רצה כרמטכ"ל, עדיין לא מצא כיוון. כמו רבים מהביטחוניסטים שנכנסו לפוליטיקה בשנים האחרונות, גם הוא רחוק מהפסגה שאליה הורגל בשירותו הצבאי.

נאום התהליכים, 2016 // צילום: אסף שילה, ישראל סאן

נאום התהליכים, 2016 // צילום: אסף שילה, ישראל סאן

ביטחוניסטים הם כבר לא השוס של הפוליטיקה כבעבר. הכוכבים פחות מנצנצים, החיזורים פחות נמרצים. חלקם נכשלים פוליטית בצמרת (כחול לבן), חלקם מחממים ספסלים אחוריים. אחרים כלל לא הצליחו להשתלב. עד לא מכבר, כמעט כל אלוף שעבר את תקופת הצינון קיבל הצעות פוליטיות. היום הם מקבלים בעיקר קללות של ביביסטים בהפגנות בבלפור. כן, חלקם מוותרים על פוליטיקה ממסדית אבל מפגינים במרץ נגד ראש הממשלה. כל הדרגות נמצאות שם. מהרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, דרך אלופים וראשי שב"כ ומוסד, וכלה במפקדי ספינות בחיל הים, שהם ראשי חץ משמעותיים בהפגנות.

"גבי אשכנזי ובני גנץ, שני רמטכ"לים לשעבר, עשו לנו שירות לא טוב, שחקו את המותג", אומר ח"כ רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם), לשעבר סגן ראש המוסד. ב־2015, שבה הושבעו בכנסת יותר עיתונאים מפוליטיקאים, שיוועו לחזרת הביטחוניסטים (תא"לים ומעלה, בעדיפות לאלופים בולטים, רמטכ"לים, ניצבים, ראשי שב"כ ומוסד) לזירה. אבל דברים השתנו. נראה שהימין מוותר על הביטחוניסטים בלי למצמץ. לליכוד, עם 36 מנדטים, שלושה כאלה בלבד. בימינה ובישראל ביתנו כלום. יש עתיד, מפלגה שמהותה אזרחית, היא המשופעת ביותר בהם. שישה מתוך 14 הח"כים. בבחירות הקודמות היו שם רק שלושה. מקרי לגמרי, אומר ח"כ המפלגה והניצב בדימוס מיקי לוי.

גולן, סגן הרמטכ"ל, מפקד פיקוד הצפון ובאופן כללי קצין נערץ לכל אורך דרכו, מסרב להתרגש. "רוב אנשי הצבא לא הצליחו בפוליטיקה, התואר 'איש צבא לשעבר' לא מוסיף נקודות. אבל אפשר לחשוב שעורכי דין או עיתונאים או רואי חשבון הם שוס אדיר. זה לא מעניין אותי. גם בצבא לא היינו דומים אחד לשני, גם בפוליטיקה אנחנו לא דומים. הרבה אומרים לי, שמע אתה לא נורמלי, זה נאמר בחצי פליאה, מה אתה צריך את הזבל הזה. לאנשי צבא יש סולם ערכים, ניקיון כפיים. הפוליטיקה שונה. היא הדבר הכי קרוב למלחמה. לא מקבלים אותך בזרועות פתוחות".

שנה וקצת אחרי שנכנס לכנסת, מנסה גולן להעביר את מה שלמד בשדות הקרב אל השדה הפוליטי. מלחמה כוללת. בחודשים האחרונים ניסה להקים מפלגה חדשה. נפגש עם כל מי שיכול לענות על ההגדרה "שמאל ציוני". אנשי העבודה לשעבר, ח"כים מכחול לבן, רון חולדאי. יוק. המיזם לא זז. "הבנתי שאתה לא יכול לסמוך על אחרים. המצב בשמאל הישראלי לא טוב, אנשים לא ממהרים להתארגן, מחכים לבחירות. אנחנו צריכים להתייחס אל עצמנו כאל מחנה. נוצר ואקום בכנסת אבל לא ברחוב".

בינתיים הוא מחובר עם מרצ, סוג של ברירת מחדל. "אולי הכי נכון לקחת את מרצ ולצאת איתה לדרך כי זה לא הולך במקומות אחרים". יש לו מפלגת מדף, 'הבחירה הדמוקרטית', והסכם איחוד עם מרצ. הוא יושב עם הנהלת מרצ, אבל לא מתפקד למפלגה שיחד איתה נבחר. "הזהות שלי היא במפלגת העבודה, זה לא אומר שמרצ לא יכולה לאמץ זהות אחרת".

"בן אדם צריך להחליט: או שהוא ח"כ של מרצ, ואז הוא אחד מכולם, או שלא", אומר מזכ"ל מרצ לשעבר מוסי רז. "אם הוא לא חבר מפלגה, אז שלא ייחס לעצמו את המותג מרצ. יש אצלו כל הזמן פלרטוט עם מרצ. אולי אנחנו מקובעים אבל זה מצב מוזר".

"גולן הוא שיקוף לחולשה של מרצ", אומר אבי דבוש, מנכ"ל שומרי משפט, רבנים למען זכויות אדם, שעזב לאחרונה את מרצ והיה בין המתנגדים לצירוף גולן. "מרצ כל כך נואשת שהיא נאחזת בכל קש. זו בכלל תופעה מאוד מעניינת שהשמאל בישראל פותח לאנשי צבא את הדלת, פורש להם שטיחים אדומים. זה רע, זה לא הביא את השלטון. התפיסה של השמאל היא קודם כל אזרחית, לא מיליטריסטית. זו אנומליה ישראלית", אבל, הוא מוסיף, "גולן אדם טוב". 

צילום: תומר אפלבאום, ׳הארץ׳

צילום: תומר אפלבאום, ׳הארץ׳

עזבו אותנו מגנרלים

תקציר הפרקים הקודמים. לקראת בחירות סבב ב' (ספטמבר 2019) הקים אהוד ברק רשימה: ישראל דמוקרטית. הוא הביא את סתיו שפיר, שלקחה כפלטפורמה את 'הרשימה הירוקה', וחבר למרצ. גולן שובץ מטעמו במקום השלישי. הרשימה קיבלה חמישה מנדטים בלבד. בסבב הבחירות הבא (מארס 2020) ברק כבר עזב. מרצ, העבודה וגשר רצו ברשימה אחת. גולן העניק את הארומה הביטחונית, שובץ במקום השביעי, האחרון שנכנס. "היה ברור לי שהפוליטיקה המפלגתית איבדה את מקומה. היום הכל פרסונלי", אומר חבר לשעבר בישראל דמוקרטית. "למרצ היה נוח לשלב בשורותיה גנרל. אני, למשל, לא יכולתי להתברג במפלגה. מרצ בוחרת את אנשיה במנגנון משומן היטב, זו מערכת שמזינה את עצמה. ככה עובד השמאל הישראלי".

מאז גולן שם, קשור בעבותות של הסכמים פוליטיים, אך מנותק מהמפלגה. ועידת מרצ הצביעה ברוב גדול בעד שיבוצו ברשימה באותו הסכם משולש, אף שהשיבוץ דחק החוצה אנשים כעיסאווי פריג' ואילן גילאון. השטח בעבע אז, וממשיך כעת. דבוש: "למרצ יש נכס של אינטגריטי, בין היחידים שנשארו לה. הקשר עם אהוד ברק והשיבוץ של יאיר גולן פגעו באינטגריטי. גם בדעותיו גולן פחות מתאים לנו. הוא שמאל קלאסי מיושן. יש לו מקום במרצ אבל הוא לא המושיע. התחושה הייתה של חוסר ברירה, שבלעדיהם לא נעבור את אחוז החסימה".

"אם היינו מתחברים קודם למפלגת העבודה ורק אחר כך ליאיר גולן, סביר להניח שעיסאווי היה במקום ריאלי ברשימה וגולן היה נדחק למקום ה־11, המקום של עיסאווי בנסיבות שנוצרו", אומרת ח"כ תמר זנדברג. "נוצר מצב שגולן שלא התמודד וקיבל שריון נמצא בכנסת, ועיסאווי שעבד במשך שנים נשאר בחוץ. היו כאלה שנותרו עם תחושה קשה של העדפת גנרל על פני ערבי". מוסי רז תוהה "מה יש בגולן שאין בעיסאווי או בגילאון, הח"כים הוותיקים שזזו לאחור ופינו לו את מקומם. השירות הצבאי שלו אינו התשובה הנכונה. הם אמנם לא היו סגני רמטכ"ל, אבל הם עשו לא פחות מגולן לטובת החברה הישראלית. הוא איש טוב, חרוץ, ישר, פופולרי בקרב חברי מרצ וגם בקהלים אחרים. אם ינסה להתמודד ברשימת מרצ, אני מניח שיגיע למקום גבוה. יש לו בהחלט סיכוי גם לעמוד בראש מרצ, אם כי אנשים לא אוהבים טרמפיסטים.

"חלק מאנשי מרצ עברו להצביע למפלגות אחרות. התקשרו אליי היום ממכון מחקר ושאלו אותי למי אצביע בבחירות הבאות בלי לדעת שאני חבר מרצ. עניתי להם שאצביע למרצ אבל היססתי לפני שנתתי את התשובה. אחרים כבר לא מהססים".

יפעת סולל, חברת הנהלת מרצ, הייתה בין המתנגדות לשיבוץ גולן. "אני מעדיפה רשימה שלא יהיו בה מוצנחים, בפרט לא איש מרכז שמוצנח למפלגת שמאל. אני רואה רק חסרונות במצב הזה. במיוחד שהמוצנח הוא איש צבא על כל המשמעויות ההרסניות של המהלך. יכול להיות שהם אלקטורליים, לא לטעמי. בעיניי אין להם יתרונות, בוודאי לא במפלגות שמאל. פעם אחר פעם ניסו להביא לשמאל גנרלים וזה עבד רק פעם אחת, עם אהוד ברק, גם זה באופן חלקי. ברק נבחר לראש ממשלה, אבל מחנה השלום התרסק".

עיסאווי פריג' עתר לבית הדין של המפלגה נגד השריון. "כל אלוף נתפס כמושיע", הוא אומר ל'ליברל'. "ניצן הורוביץ ראה בגולן את השכפ"ץ שיסייע לו לעבור את אחוז החסימה, לדעתי זה חוסר מנהיגות. בשביל גולן, מרצ היא כרטיס הכניסה לכנסת. הדלת היחידה שנפתחה לו הייתה במרצ. אנחנו במרצ לא הכרנו את הדעות שלו ולא ידענו מיהו. היום אנחנו מבינים שבינו לבין השמאל יש תהום. חשוב לו להחליף את ביבי, לנו יש אג'נדה פוליטית. הוא נמצא במקום אחר לחלוטין מאיתנו. הוא לא מה שרצינו וחשבנו עליו. חלקנו מאמינים בשיתוף פעולה ערבי־יהודי. אם אין ברשימה ח"כ ערבי, שיתוף הפעולה הזה לא יתקדם. בבחירות האחרונות מספר התומכים הערבים שלנו ירד בעשרות אלפים. מצד שני, גולן הביא קולות, הוא אלוף במילואים, אישיות. התחושה היא שהשמאל מוקצה, הצטרפות של איש צבא בכיר נותנת לנו לגיטימציה בציבור". 

מבחן כפר קאסם

גולן אכן קשה לבליעה לחלק מאנשי מרצ. הוא שמאל קלאסי, ביטחוני, דוגל בפתרון שתי המדינות אבל עם התניות ברורות. אמר בעבר כי "אי אפשר לחזור לקווי 67'" ו"לא ניתן לפנות את הערים ביהודה ושומרון… אני לא חושב שמעשה ההתנחלות המתחדשת שלנו בארץ ישראל הוא מעשה מגונה". במרצ גם כעסו כשנעדר מההצבעה על הצעת חוק להנצחת קורבנות הטבח בכפר קאסם. התגובה של גולן הכעיסה את חלקם אפילו יותר מההיעדרות. במכתב תשובה שעלה בקבוצת הווטסאפ של חברי הנהלת מרצ, גולן כינה את החוק זוטי זוטות. "בני משפחתי הטבוחים אינם זוטי זוטות", כתב פריג' בתשובה.

"בעת הזאת לא צריך להתעסק בדברים האלה", אומר לנו גולן. "לימדתי דורות של חיילים את פרשת כפר קאסם, אני מכיר את זה טוב יותר ממבקריי, אבל זו לא העת להתעסק עם הפרשה. עכשיו זה הזמן להילחם בממשלה. אנחנו צריכים לדבר כמו מפלגת שלטון ולא כמו אנשים שעוסקים בזוטות. ואני לא חושב שפרשת כפר קאסם היא זוטות. כשנהיה בשלטון נתעסק עם זה".

גם עברו הקרבי הקשוח בשטחים, כולל שימוש ב'נוהל שכן' באופן תדיר, הוא לצנינים בעיני שמאלני מרצ. "זה נעשה רק באותם מקומות שהבנתי ששימוש בקרוב משפחה ירגיע את האירוע בלי לסכן את הפלסטינים ואת החיילים", הוא אומר. "באחד המקרים המבוקש סירב לצאת ממתחם בקסבה של שכם. יכולנו להרוס את המתחם, מה שהיה מביא למותם של רבים, או לבקש מאמו של המבוקש שתדבר איתו במגאפון. חשבתי שצריך לעשות שימוש באמא". גבי אשכנזי, אז הרמטכ"ל, חשב אחרת, נזף בגולן שהיה מפקד אוגדת איו"ש ועיכב במעט את קידומו. אביחי מנדלבליט, אז הפרקליט הצבאי הראשי, החליט להסתפק בהעמדתו לדין פיקודי בפני הרמטכ"ל. "הוא נהג בי בכפפות של משי".

במרצ יש מי שמקווים שגולן יחבור למפלגה חדשה, אולי זו שרוקח רון חולדאי. האחרון ממשיך לחזר, מצידו, אחרי הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט. אחרים חוששים שגולן ישוב ויקבל שריון. יש מי שבטוחים כי ינסה ללכת על כל הקופה ויתמודד על ראשות מרצ.

גולן נמנע בינתיים מלהכריז על כוונה כזו. "אני לא עוסק בסידור הרשימה. אני וניצן עובדים טוב ביחד. נוצרו קשרים טובים ביני לבינו ותמי זנדברג. עבדנו יפה ביחד. בסופו של דבר, מה שחשוב זה הקשרים בין בני האדם. המפתח הוא לא בהעברת אנשים".

בפועל, גולן שופע תוכניות שמעידות על רצונו לעמוד בראש המפלגה. "אפשר יהיה לייצר שינוי דרך במרצ, לאמץ דרך שיש בה פוטנציאל גדילה. כרגע הכי פרקטי להוביל את מרצ למקום אחר. לא מפלגה שמתנדנדת קרוב לאחוז החסימה. מרצ צריכה לפתוח שורות, להיות סובלנית יותר לניואנסים בתוך השמאל. יש אנשים שחושבים כמוני ויש פוסט־ציונים, זה לא הזמן לדקדוקי עניות. מי שתומך בישראל דמוקרטית צריך לומר שהבדלי הדעות הם עניין שאפשר לגשר עליו בקלות. אין היום מקום למפלגת מרכז־שמאל ועל ידה מפלגת שמאל. הרבה שנים מרצ אמרה שהיא הסמן השמאלי. כשרבין קיבל 44 מנדטים ומרצ קיבלה 12, זה היה רלוונטי. היום המציאות השתנתה וגם מרצ צריכה להשתנות. אם אתה אומר שתפקידך לשלוט, אתה מראש מרכך את קווי המתאר. השמאל הציוני כולו צריך להתאחד. גם יש עתיד. אנחנו צריכים להתארגן מהר. בינתיים הפעילות מנומנמת. צריך לצאת לרחובות, להראות נוכחות מוגברת יותר במחאה, בתקשורת, ברשתות החברתיות, בכנסת".

"אני כאן, לא מתכוון לפרוש מתפקידי, יכול להיות שיהיו מתמודדים נוספים אבל אני ממשיך", אומר ניצן הורוביץ ל'ליברל'. "זו אשליה לחשוב שטראח, יגיע מנהיג כוכב והשמאל יחזור לשלטון. הפוליטיקה איננה עולם העסקים, הצבא או המשפט. הדרך ארוכה. זה לא עובד אינסטנט". הורוביץ סבור שגולן הוא האדם הנכון במקום הנכון. "בבחירות האחרונות, אחרי פרישת ברק, ניסינו לשמור על הרשימה, לא הייתה סיבה להחליף דווקא את גולן. הוא בסדר גמור. הגון. נחמד. גם העבר הצבאי שלו מוסיף למרצ. לחלק מהציבור זה בטח מדבר. הוא מעורה בחיי המדינה, מסתובב בכל הארץ, נפגש עם קהלים מגוונים, קצת שונה מהפוליטיקאי הרגיל, משקיע באנשים הקטנים. פוליטיקאים בכירים פחות ממנו לא עושים את זה, אני לא חושב שבני גנץ עושה את זה. הוא נפגש עם אנשים בכל מיני יישובים, יש לו סבלנות לשמוע את כולם".

טוב, לא לגמרי את כולם. גנץ ואשכנזי הם סדין אדום. בסביבת גולן אומרים שהוא מתעב את השניים, שישבו איתו שנים בפורום מטכ"ל. הוא מכיר אותם היטב. גולן היה סמג"ד של גנץ בגדוד 890, היה מפקד אוגדה כשגנץ היה אלוף פיקוד הצפון, היה אלוף פיקוד הצפון כשגנץ היה הרמטכ"ל. עם אשכנזי נלחם יחד, היה תחת פיקודו. "יש לו הרבה דברים טובים וראויים וגם הרבה פחות", אומר גולן בעדינות המתבקשת.

המפגש המחודש עמם בפוליטיקה לא העיד על מה שיתחולל בהמשך. לפני בחירות מועד ב', גולן נפגש עם גנץ ואשכנזי בניסיון לתאם אסטרטגיית בחירות. בנגמ"ש אכן לא היו יריות. חצי שנה אחר כך הפרו גנץ ואשכנזי את הבטחת הבחירות החשובה ביותר שלהם וחברו לנתניהו. מאז גולן, כנראה הפוליטיקאי שמכיר אותם הכי טוב, לא בוחל בהתבטאויות.

הקמת ממשלת האחדות של הליכוד וכחול לבן // צילום: אוהד צויגנברג, ׳הארץ׳

הקמת ממשלת האחדות של הליכוד וכחול לבן // צילום: אוהד צויגנברג, ׳הארץ׳

"הם עשו מעשה שלא ייעשה. לקחת את בסיס הכוח הפוליטי שלך ולהתנדב לפרק אותו עוד בטרם יש לך הסכם חתום עם הליכוד זה מטורף. ואז הקימו ממשלה מנופחת. ההסכם שגנץ חתם עליו מושחת. באת לתקן והפכת לשותף. איפה אתה חי? עם מי אתה עושה עסקים? מה עשיתם? גנץ בגד בבוחריו. יש דברים שלא עושים. זה חמור כי המסר שהם מעבירים הוא שאסור לסמוך על נבחרי ציבור. כולם מושחתים. לא אמרתי את זה לגנץ באופן אישי. אנחנו ביחסים אישיים פחות טובים. אשכנזי, אגב, אשם באותה מידה". לאחרונה אמר שאשכנזי נותן לנתניהו להשפיל את גנץ כדי לסלול את המעבר שלו לליכוד. 

הרמטכ"ל הבא לשעבר

היחסים שלו עם נתניהו מורכבים. גולן היה מועמד מוביל במרוץ לרמטכ"לות. נתניהו רצה אותו. השניים ניהלו שיחה ארוכה טרם המינוי. "שלוש שעות". נתניהו העדיף את גולן ("מהקצינים המנוסים והמוכשרים שלנו") על פני איזנקוט. משה יעלון, אז שר הביטחון, דחף את איזנקוט. יעלון חושב שנתניהו היה סבור שגולן יהיה נאמן לו אישית. גולן סבר שלמרות הכל יצליח לעבוד עם נתניהו. היום, כמובן, הכל נראה אחרת. אחר כך כבר בא נאום ה"תהליכים" והשאר היסטוריה. "נתניהו לא איש נטול כישרונות. איש נבון, יודע לדבר, מניפולטור פוליטי מהמעלה הכי גבוהה, לוקח את היכולות שלו בשביל מדיניות של שימור כוח, זגזגנות, בלי חזון אמיתי. יש פה הובלה בכחש של מדינת ישראל. לא ייחסתי כוונות אפלות לממשלותיהם של שמיר, שרון ורבין. החל מ־2015 ראיתי שהשיקולים הפוליטיים גוברים. ענייני ביטחון המדינה מזוהמים בפוליטיקה עלובה. ובכל זאת חשבתי שאוכל להיות רמטכ"ל כשנתניהו הוא ראש הממשלה. הייתי בטוח שאהיה טוב לצה"ל ואצליח לנהל את המתח ביני לבין ראש הממשלה. היו רמטכ"לים שהתנגדו למדיניות הממשלה. כל חיי הבוגרים כאיש צבא קיימתי מדיניות שלא הסכמתי עליה".

כעת הם משני צידיה של תהום. רה"מ הכריז ש"גולן ירד מהפסים", גולן תוקף את נתניהו בחריפות. "לא יציב", "מסוכן לעתיד ישראל", "איבד את שיקול הדעת הביטחוני". לעיתים הוא חורג למתקפות שבשמאל החלבי לא רגילים אליהן, כמו בהתבטאות: "אופיר אקוניס… מאשים את בוגי ואותי בהידרדרות השיח הציבורי בישראל. אילו היה מוציא, אפילו לרגע, את ראשו מישבנו של נתניהו, ייתכן והיה מגלה מי המסית הלאומי האמיתי". אחרי כמה דקות החליף את "ישבנו" בצמד המילים "מקום מוצנע". הכוונה לא השתנתה.

התיעוב מוחשי ממש. במשרדו של גולן בכנסת ניצב תצלומו המבעית של נתניהו בבית המשפט כשמאחוריו בכירי הליכוד במסכות. על קיר סמוך תצלומים מהשירות הצבאי, לצד הפסוק המאחל לאויבים תבוסה ("ייתן ה' את אויביך הקמים עליך ניגפים לפניך. בדרך אחת יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך"). ההקשר משתמע.

אחרי כשנה בכנסת גולן מבין לאן נקלע. "אני נתקל בתמונה מגוונת. יש פה אנשים עם סט ערכים, משרתי ציבור, גם אם הם לא מאמינים בערכים שלי, אבל מצאתי גם אגו מניאקים שעסוקים בקידום אישי. אני לא סומך על כולם מבחינת המניעים. כאיש צבא נהגתי להופיע בפני ועדת חוץ וביטחון. לא באתי כאדם תמים, לכן אני לא מאוכזב. אני אפילו נהנה מהקונפליקטים. זה מזרים את האדרנלין".

והקונפליקטים בוערים. גולן נלחם בפעילי ימינה, יורד עד לרמת השטח הכי שולי. פה פעילה שמתנגדת למצעד הגאווה, שם ביטויים גזעניים של אחרת ("קול לבנט הוא קול להכחשת מדע, לרדיפת חילונים, לגזענות כלפי ערבים ולטיפולי המרה, ראו הוזהרתם").

גם הצעות החוק שלו עוסקות בנושאים צדדיים. הוא משתדל להצטיין. שיחה איתו בכנסת נקטעת לעיתים תכופות, גולן עולה להצביע על הצעות שונות. "זה חשוב". בין ההצעות שיזם או הצטרף אליהן: תיקון לחוק החסינות, חובת גילוי מסחר בניירות ערך. צירוף החלת הריבונות לחוק משאל עם, הצעת חוק שיפוט בתי הדין הרבניים, נישואים בנציגויות זרות בשטח ישראל.

ברק, הורוביץ ושפיר, בחירות 2019 סבב ב' // צילום: מגד גוזני, ׳הארץ׳

ברק, הורוביץ ושפיר, בחירות 2019 סבב ב' // צילום: מגד גוזני, ׳הארץ׳

התהליכים הפרטיים

הוא בן 58, גדל בראשון לציון, דור חמישי בארץ מצד אמו, מקימי נחלת יהודה הסמוכה. "בבית הקברות של ראשון יש קברי משפחה מ־1894". אביו הגיע ב־35' מגרמניה. "גרו בבית סוכנות, חיו בעוני מרוד, אבי גדל בתת־תזונה. רק כשהתגייס לצבא התחיל לגבוה, מפני ששם זכה לראשונה לאוכל מזין". את השירות הצבאי סיים האב, גרשון גולן, בדרגת אל"מ בחיל הקשר.

ילד אמצעי מבין שלושה. אחיו, ארנון, פרופסור לגיאוגרפיה. אחותו רוני, מורה לחינוך מיוחד. התגייס ב־1980. ידע לאן הוא רוצה להגיע. "אחי שירת בצנחנים, גדוד 202. כילד הייתי מנקה לו את הנשק כשהגיע לחופשות. עברתי מבדקים לטיס, אבל החלטתי ללכת לצנחנים". 38 שנים שירת בצבא, עבר הכל, מפקד פלוגה בנח"ל המוצנח, מפקד פלוגת עורב, מפקד אוגדת יו"ש במהלך פינוי עמונה, אלוף פיקוד העורף, מפקד פיקוד הצפון, סגן הרמטכ"ל. נחשב למפקד דרוך, איש צבא קלאסי, אולד סקול, רואה את העולם מבעד לקנה. ישיר מאוד, לא מעגל פינות. חכם מאוד אבל בוטה ומחוספס. מה שרואים עכשיו, היה כבר שם.

כקצין צעיר, 1982 // צילום: אוסף משפחתי

כקצין צעיר, 1982 // צילום: אוסף משפחתי

מכל תפקידיו הצבאיים, אומר גולן, הוא אהב במיוחד את התקופה שבה פיקד על הגזרה המזרחית בדרום לבנון. 1996–1998. "לא היה שבוע שלא ירו עליי, פה פצמ"ר, שם אר־פי־ג'י. תמיד היה משהו. תקופה סוערת. נהניתי לפקד על חטיבת הנח"ל. היו לנו 21 מבצעים חטיבתיים, כולל 'חומת מגן', נלחמתי בכל הערים הפלסטיניות למעט יריחו. אנחנו אנשי מלחמה. יש אנשי צבא שאוהבים את הפוזיציה, את הפיקוד על אחרים. יש כאלה, ואני ביניהם, שאוהבים את המקצוע. להילחם. זו לא סטייה. זו בחירה. הבנתי את זה כשהייתי סמ"פ. אני מסוג האנשים שפיקוד צבאי הכי מתאים להם. אף פעם, בשום תפקיד, לא הרגשתי שבזבזתי את זמני".

הפוליטיקה הייתה רחוקה ממנו. "לא היה לי רל"ש נצחי שהלך איתי שנים, לא הייתה לי חבורה, בחרתי אנשים על פי יכולותיהם ולא על פי נאמנות אליי. אני לא טיפוס פוליטי, לא חושד באנשים. עשר שנים הייתי חבר במטכ"ל, וגם שם התרחקתי מהפוליטיקה הפנימית. אפילו בתקופה של אשכנזי כרמטכ"ל וגלנט כמפקד פיקוד דרום, כשהיה ברור שהיחסים ביניהם לא טובים, עליי זה לא השפיע, לא הייתי מעורב".

חבריו הטובים אינם משכבת הרוחב הצבאית שלו. לא אלופים ורמטכ"לים, אלא חברי ילדות ובחרות, חברים לצוות הצבא הראשון שלו, מפקדי גדודים של החטיבות שעליהן פיקד.

בסיום קורס קצינים עם רפול, 1981 // צילום: אוסף משפחתי

בסיום קורס קצינים עם רפול, 1981 // צילום: אוסף משפחתי

הרמטכ"לות הייתה משאת נפש. עשרות שנות לחימה כוונו לשם. רגע אחד בערב יום השואה גדע את החלום, עם אותו נאום מעורר מחלוקת במכון משואה בקיבוץ תל יצחק. "אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט לפני 70 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו היום". נתניהו דרש הבהרה וגינה את גולן בפתח ישיבת הממשלה. יעלון הסתייג, טען שגולן "לוחם ומפקד מוערך". גם אביגדור ליברמן ואבי גבאי גיבו את האלוף. יממה אחר כך לחץ נתניהו את ידו של גולן ("סיפור הנאום מאחורינו") ופתח במתקפה על יעלון, בדרך לסיום תפקידו במשרד הביטחון.

סיפור הנאום הפך לכרטיס הזיהוי שלו. הוא גמר לו את הקריירה הצבאית. היו כתבים ופרשנים שאמרו שהוא עשה את זה ביודעין והעדיף להישאר במקום השני. זהו. שלא. "יכולתי להיות רמטכ"ל מצוין. נאמר לי שלא התמניתי בגלל הנאום ההוא. גם להיות מספר שתיים זה טוב. אני לא חי בתחושת החמצה. אני מבין היטב שגזרתי את גורלי, למרות שלא הבנתי את זה אז. לא חשבתי שדבריי יזכו לכזאת תהודה, התייחסתי לזה כאל אירוע צדדי. מכון משואה הוא לא יד ושם או קיבוץ לוחמי הגטאות, חשבתי שזה עוד טקס. גנץ יצר מסורת שסגן הרמטכ"ל נואם שם בערב יום השואה אז הגעתי. בנט היה הדובר הפוליטי, מיד צייץ על זה, ואחרי שהמילים יצאו לא הייתה לי שליטה עליהן. לא אמרתי שאנחנו נאצים. אמרתי שיש תהליכים שאנחנו צריכים להיות מוטרדים מהם".

מהם התהליכים?

"ביטויים של גזענות, הרס המערכת הציבורית, פוליטיקאים ששוברים כל נורמה ממלכתית למען רווחים פוליטיים, לאומנות משתלחת שהמיטה כבר אסונות. היכן בעולם מנהיגות פופוליסטית כמו זו שלנו הצליחה? בהונגריה? ברומניה? באיטליה? בספרד של פרנקו?".

במארס 2018 יצא לחופשת שחרור של שנה. בדק אפשרויות, ניסה את כוחו בייעוץ, נתן הרצאות, "הכסף הכי קל שהרווחתי אי פעם". שנה אחר כך החליט להצטרף לפוליטיקה. הכוונה נבטה עוד בצבא. "מבצע 'צוק איתן' התרחש בגלל שיקולים פוליטיים. נתניהו רצה להוכיח שהוא ימינה מהימין. שניים מבניי נלחמו בעזה, אני הייתי אלוף פיקוד הצפון. אמרתי לעצמי אוי ואבוי. הסתובבתי עם בטן מלאה על ההרס, ההרג, השכול והפוליטיקה. בדיוק לפני חמש שנים התחילה אינתיפאדת הסכינים. הייתי סגן הרמטכ"ל וראיתי איך הדרג המדיני יוצר היסטריה במקום להפגין כושר עמידה. השיא היה בפרשת אלאור אזריה. האירוע עצמו היה קשקוש, כבר היו פרשות קשות יותר. במבצע ליטני היה קצין שהוציא להורג מחבלים פלסטינים. התגובות של הדרג הפוליטי היו מטורללות. במקום לשבת בשקט ולתת לצבא לעבוד, החלה אורגיה של הגנה על 'הילד של כולנו'. בנט יצא בקריאות מתלהמות, זה השפיע על החיילים. כשראיתי את זה אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שזה קורה לנו".

העדיפות הראשונה הייתה מפלגת העבודה. "אותה תפיסה, גם במובן האידיאולוגי וגם במובן של מפלגת שלטון. חשבתי שבמקום לנסות להקים מפלגה אכנס למקום מסודר". במהרה גילה שהעבודה איננה מקום מסודר. הוא נפגש עם אבי גבאי ובכירי המפלגה. "התחושה שלי הייתה שזו יחידה הרוסה. האופן שבו אנשים מדברים אחד על השני ומתייחסים לעצמם הבהיר לי שיש שם חברה שצריך לסגור אותה ולפתוח מחדש". בהמשך גבאי פרש. עמיר פרץ טען שחיבור עם גולן נדחה על הסף בעקבות דרישה לשריון ארבעה מקומות. גבאי מסביר שהמחסום בתקופתו היה טכני, בשל תקופת הצינון שעוד חלה בבחירות אפריל 2019.

דרך קצרה ארוכה

החיבור עם אהוד ברק נראה נכון יותר. ברק הציע לגולן מקום בולט בישראל דמוקרטית. "גולן איש רציני, ישר, אמיץ, דמוקרט, חושב לעומק ולא מפחד מכלום. איש עם ניסיון עשיר ועם כישרון ביצוע מהיותר טובים שיש לנו", אומר ברק ל'ליברל'.

גולן: "אנחנו מכירים שנים, עוד כשהייתי מ"פ בצנחנים והוא אלוף פיקוד המרכז. עשיתי מבצע בלבנון לפני 34 שנים והוא קרא לי לדווח על זה. אחרי שהיה לי אסון בפלוגה הוא התקשר ותמך. לכל אורך השנים הוא הרים טלפון. בהיבט האישי תמיד קיבלתי ממנו יחס טוב. חשבתי שלכניסתו לפוליטיקה יש סיכוי. התלהבות, משהו שיהיה יותר קל להתחבר אליו. האמנתי שיש אפשרות להקים מפלגת שמאל ציוני חדש שתכניס זריקת מרץ לשמאל הישראלי".

ברק הביא לרשימה את פרופ' יפעת ביטון, גולן את יאיא פינק, לשעבר מקורבה של שלי יחימוביץ'. ברק נפגש עם עמיר פרץ, ניסה לשכנע אותו להתאחד עם המפלגה החדשה. גולן נפגש עם אנשי מרצ, ועם איציק שמולי ומרב מיכאלי מהעבודה. "האמנו במהלך. חשבנו שאיחוד של מרצ, העבודה וישראל דמוקרטית היה מביא בין עשרה ל־15 מנדטים". פרץ אמר לא. סתיו שפיר פרשה והתאחדה עם היוזמה החדשה. "בין ברק לפרץ יש דם רע מהעבר. בסופו של דבר פרץ העדיף את הרגש, את העוינות עתיקת הימים לברק. פוליטיקה, כמו מלחמה, עושים מתוך שכל, לא רגש".

החיבור בין פרץ לאורלי לוי הפתיע את גולן. "פרץ עשה משחקים עד הדקה ה־90. ידעתי שהמו"מ עם העבודה יהיה קשה, לכן רציתי שנסגור קודם עם מרצ ואז פרץ יבוא כמו פרימדונה, אבל זה לא הלך. אני זוכר את הרגע שהבנתי שהעסק התפוצץ. הייתי בבית בשעת לילה. הייתי בהלם. אמרתי שפרץ מטורף פוליטית. איזה באזז היה אם ברק, פרץ וניצן הורוביץ היו הולכים ביחד".

מערכת הבחירות הראשונה של גולן במחנה הדמוקרטי הייתה שיעור בפוליטיקה. הוא נותר יחסית מאחורי הקלעים. ברק הזיז את עצמו, לאור אנטגוניזם מצד מרצ, למקום העשירי לטובת האיחוד. אבל הוא היה בשלטי החוצות, עם שפיר והורוביץ. "לא הייתי שבע רצון מזה, אבל ידעתי מראש שהדרך תהיה קשה". אכן קשה. הסקרים הבטיחו בתחילה עשרה מנדטים, הקלפי העניקה חמישה. "רק במהלך מערכת הבחירות הבנתי שברק לא אלקטורלי. גיליתי שלצד יכולותיו הוא אדם לא אהוד, בחלקו קורבן הסתה נגד המחנה וגם בתוך המחנה. הנטייה של השמאל היא להשמצות ולפלגנות, מיד הסכינים נשלפות. אם כי גם ברק עשה שגיאות. הוא הצטרף לממשלת נתניהו ב־2009, עשה עסקים וכסף, ולא נתפס כאיש שמחבק את ההמון".

המחנה הדמוקרטי התפוגג, וגם המרכיב שייסד אותו, ישראל דמוקרטית, שבו היו בין השאר קובי ריכטר ונועה רוטמן. מרצ התאחדה עם העבודה־גשר. סתיו שפיר התבקשה להישאר ברשימה במקום גולן. היא סירבה. "כשהוצע לי לתפוס את מקומו של יאיר גולן חשבתי שזה לא הוגן, צריכים לשמור על המחנה הדמוקרטי. מרצ סובבו את ההצעה לגולן, שקיבל אותה", אומרת שפיר. גולן שובץ במקום השביעי. "לא העליתי על דעתי שהמקום השמיני לא ייכנס לכנסת", אומר אילן גילאון שמשבח את גולן: "אדם הגון וישר, אבל יש לו עוד מה ללמוד, הוא צריך להשתפשף בכנסת. העבר הצבאי נותן יתרון, אבל הוא צריך להתבשל כפוליטיקאי".

גולן מוכן להתבשל. "אני לא קם בבוקר ושואל את עצמי איזה כיף היה בעבר, איך יכולתי להזיז אוגדות, והיום אני בקושי מניע דובר. הדרך לפסגה ארוכה וקשה. יש לי סבלנות וזמן. כולנו היינו במבוכה מסוימת בחודשים האחרונים. באתי לפוליטיקה עם כוונות טובות. התהליכים שהתרחשו היו מחוץ לתחום השפעתי, לא היו בשליטתי. נעבוד על הרגעים העתידיים. אני מתכוון לרוץ מרתון, לא ספרינט".

אלופים בכישלונות // כך נשחק המותג הביטחוני בזירה הפוליטית

אחד־אחד הם נופלים בשדה הקרב הפוליטי. הגנרלים המהוללים, שראו את הלבן בעיני האויבים, ניגפים בפני אחרוני העסקנים המפלגתיים. ביטחוניסטים ספורים ניצחו את השיטה, הצליחו להעפיל לפסגה. מתוך 51 רבי־אלופים, אלופים ותתי־אלופים שנכנסו לפוליטיקה, רק שלושה היו ראשי ממשלה. יצחק רבין, אהוד ברק ואריאל שרון. רובם הגיעו למשרות מיניסטריאליות זוטרות, שבעה הצליחו להגיע למשרד הביטחון. מתוך 19 מפכ"לי המשטרה, רק אחד נכנס לפוליטיקה – ונכשל. חלקם הצליחו יותר בפוליטיקה המקומית. רוני אלשיך נחשב בעבר לסחורה חמה, אבל הוא איש ימין בתקופה שבה הימין מוסת על ידי מנהיגו נגד המפכ"ל לשעבר.

מבין 13 ראשי השב"כ רק ארבעה נכנסו לפוליטיקה. איש מהם לא התקרב לאיזושהי פסגה. שלושה מ־12 ראשי המוסד הגיעו לפוליטיקה. גם הם לא הותירו חותם. יוסי כהן, ראש המוסד הנוכחי, מדובר כהבא בתור. "הוא מוכן להחליף את נתניהו כבר אתמול", אומר לנו אחד ממכריו.

במחצית מ־30 השנים האחרונות נשלטה הפוליטיקה על ידי נתניהו, שלא השאיר הרבה מקום לאחרים, אומר עוזי ארד, שהיה היועץ המדיני של נתניהו, ראש המל"ל ובכיר במוסד. "לולא אורך כהונתו, הפוליטיקה – גם בהקשרה הביטחוניסטי – הייתה נראית אחרת. לזה אפשר להוסיף את העובדה שאין לנו יותר גיבורי מלחמה. רבין היה הרמטכ"ל במלחמת ששת הימים, לשרון הייתה הילה צבאית, ברק נחשב לגנרל מבריק, קצין מעוטר. משה דיין היה גנרל כריזמטי. היום בכירי הצבא לא מוכרים, שמות אנונימיים, חסרי ברק, אפורים, הנוף מאכזב, ההילה הצבאית פחתה ואיתה ההילה הפוליטית".

"ההזדמנות שניתנה לגבי אשכנזי ולבני גנץ והמהלך שהם ביצעו פגעו באמינות של אנשי הביטחון", אומר אמנון רשף, מייסד 'מפקדים למען ביטחון ישראל'. "אם כי הפיחות התחיל מאז מלחמת יום הכיפורים, עם שרשרת של מחדלים צבאיים לאורך השנים, מלחמת לבנון והשהייה בבוץ הלבנוני, התמשכות 'צוק איתן' ועוד".

רמטכ"לים של נייר

בשנים האחרונות זה בולט במיוחד. ביטחוניסטים בכירים, כובשי ג'בלאות מהוללים, תועים במסדרונות הפוליטיקה כמו תלמידים אומללים. או במילותיו של גנץ: "לפעמים אני קם בבוקר ואומר לאשתי שאני לא רוצה ללכת לבית הספר".

הפליק פלאק של גנץ ואשכנזי היה נקודת השבר שנגעה לתדמית הקצינים בפוליטיקה בכללותה. כחול לבן מתרסקת בסקרים. השניים מושפלים על ידי נתניהו ושליחיו. רוב הציבור שבחר בהם חש אליהם בוז. טרגדיה פוליטית. "תמיד האמינו לביטחוניסטים", אומר מיקי לוי, "עד שכחול לבן הגיעה. הם לא עומדים באף סיכום. הם הובילו צבא שלם אבל נשברים מול כל גחמה פוליטית הכי קטנה. עזבי שהם הרסו את המותג הכי מצליח שהיה כאן בשנים האחרונות, אנשים בורחים לבנט. אחרי מה שהם עוללו בפוליטיקה אין יותר מותג של ביטחוניסטים".

משה (בוגי) יעלון, הרמטכ"ל השלישי בכנסת ה־23, לא ממש עושה חיים משוגעים בפוליטיקה. הוא נבעט ממשרד הביטחון, עזב את הליכוד אל שממה וכוח אלקטורלי אפסי. הצטרף לכחול לבן עם ארבעה מקומות נוספים ברשימה, אותם חילק בנדיבות לצבי האוזר וליועז הנדל, רק כדי לגלות שהשניים לוקחים את המנדט מבלי להביט לאחור. גם גדי יברקן שהביא יעלון התגלה כאופורטוניסט ציני, וגם מיכל קוטלר־וונש עזבה אותו לטובת גנץ. ארבעה מארבעה. חתיכת הישג. הישרדותו הפוליטית תלויה ביאיר לפיד. הרמטכ"ל שחלם על ראשות הממשלה, לא תיאר לעצמו תסריט כזה.

רב־אלוף אחר, גדי איזנקוט, מתחמם על הקווים. הסקרים לא מציגים אותו כשובר שוויון. מפלגה אפשרית שלו עם חולדאי זוכה למספר חד־ספרתי בסקרים. בנט מחזר אחריו. איזנקוט הוא מתנגד נתניהו, חרד מדרכיו. איש מרכז ממלכתי. הוא זוכה להצעות ממפלגות נוספות כולל לפיד שנפגש איתו לא פעם.

איזנקוט // צילום: מוטי מילרוד, ׳הארץ׳

איזנקוט // צילום: מוטי מילרוד, ׳הארץ׳

רוב הרמטכ"לים שנכנסו לפוליטיקה נחלו כישלונות. 13 מתוך 21 הצטרפו לפוליטיקה. שניים הפכו ראשי ממשלה, ברק ורבין. משה דיין, ראשון הרמטכ"לים בפוליטיקה, נגע בפסגה אבל התרסק לבסוף. שאול מופז ריסק את קדימה. אחרים הסתפקו בתפקידי שרים, לעיתים אף זוטרים. מופז עצמו מחוזר על ידי חלק מהמפה. רוצים שיחזור. הוא לא רוצה לשמוע על זה אפילו.

רפאל איתן, רפול, הביא את צומת להישג של שמונה ח"כים. המפלגה ונבחריה התבררו כבדיחה ברובם המכריע. אמנון ליפקין־שחק, הנערץ על המרכז־שמאל והמדובר כראש ממשלה עתידי, חווה אפיזודה קצרה וכושלת עם מפלגת המרכז.

אכזבות האלופים

גם במורדות ההר בחורינו המצוינים נופלים לכל בור אפשרי. טל רוסו, מפקד פיקוד דרום וגנרל נערץ, נענה לחיזורי אבי גבאי ושוריין במקום השני במפלגת העבודה. המפלגה נכשלה בבחירות. רוסו הסתובב קצת במסדרונות הכנסת, תרם את משכורתו ופרש במהרה. רוסו מבכר לא להרחיב את הדיבור על ההרפתקה הפוליטית: "החלטתי שזה לא מתאים. דווקא היו לי פידבקים מצוינים אבל הפלטפורמה לא התאימה לי. אנשים בעבודה לא ראו את הדברים עין בעין כמוני". ומה באשר למותג הביטחוני? "הוא אכן נשחק. היו כמה הצלחות והיו כמה דברים שהצליחו פחות. זה לא מכת מוות, אבל המותג אכן בעייתי".

יום טוב סמיה, גם הוא אלוף פיקוד דרום, הצטרף לאותה מפלגה. במהרה עזב אותה, הקים מפלגה, אבל פרש לפני מבחן הקלפי. הוא דווקא חסיד של תקופת הצינון: "הפגיעה במותג נעשית כאשר אנשי צבא קופצים בן־לילה מהחממה הביטחונית לג'ונגל הפוליטי". הוא עצמו הגיח לפוליטיקה 15 שנים אחרי שחרורו מהצבא. "בחבירה נכונה הייתי מצליח. רציתי להתחבר לכולנו של כחלון. הסקרים הראו שיחד אנחנו מביאים שמונה מנדטים".

עמירם לוין, בעבר מפקד סיירת מטכ"ל, מפקד פיקוד הצפון והמשנה לראש המוסד, ניסה לשווא להשתלב במפלגת העבודה. הוא פרש מהתמודדות בפריימריז לראשותה ב־2017. בהמשך עזב את המפלגה. "הבנתי שאני לא מתאים ולא בנוי לזה. עזבתי בדיוק על הדברים שקורים בכחול לבן. ההתנהגות של כחול לבן בהנהגת שני הרמטכ"לים דפקה את המותג. בעבר לצבא ולמפקדים הבכירים הייתה רמת אמינות מאוד גבוהה. פתאום בכחול לבן הפרו הבטחות, במיוחד כשטענו שלא יישבו בממשלה עם נאשם. יש מהם אכזבה גדולה מאוד, גם במהות וגם בהתנהגות. הציבור רוצה לראות את אנשי הביטחון עם חוט שדרה. ועדיין הם יותר אמינים מהפוליטיקאי הממוצע".

עוזי דיין, אחד משלושת הביטחוניסטים של הליכוד, לצד יואב גלנט ואבי דיכטר, בעבר מפקד סיירת מטכ"ל וסגן הרמטכ"ל, נחשב להבטחה גדולה. במקום זה הוא נכשל שוב ושוב, עד שנכנס לכנסת. בדרך תגמל אותו נתניהו בתפקיד יו"ר מפעל הפיס, אולי הכרת תודה על פעילותו של דיין עבור האופוזיציונר נתניהו בימי ממשלת אולמרט. הוא כבר לא נחשב להבטחה, אבל מתגאה בהיותו "הביטחוניסט הכי ותיק בליכוד". דיין מודה כי "בסך הכל זה כוח מבוזבז אבל זו הדמוקרטיה והפוליטיקה. ידעתי שאני לא רוצה להיות סוחר נשק או חוקר במכון אסטרטגי, מקומות שאליהם מגיעים בכירי הצבא הפורשים. בכנסת אני לפחות עוסק בנושאים שקשורים לחינוך".

אורנה ברביבאי, האלופה הראשונה בצבא, נבחרה מטעם יש עתיד. היא מתוודה בגילוי לב שאכן היא איננה מגשימה את יכולותיה. "הפוליטיקה היום היא פופוליסטית, תחרות על תשומת לב, זה קשה יותר לאנשי ביטחון. אמנם באופוזיציה אני מרגישה שנשארתי נאמנה לבוחרים, בניגוד לגנץ ולאשכנזי שהתחפשו למי שהם הכי התנגדו לו, אבל אני מרגישה שהייתי אשת צבא טובה יותר מאשר פוליטיקאית. בעבר יכולתי לבצע, היום הרבה פחות. הפוליטיקה לא מאפשרת לי להביא את המיטב שבי. המערכת מעודדת לסוג של התנהלות שאני מסרבת להיות חלק ממנה, ובכל זאת אני קמה לעמל יומי מפני שזה אחד המקומות היחידים שבהם אפשר לבצע שינוי מהותי".

ברביבאי // צילום: תומר אפלבאום, ׳הארץ׳

ברביבאי // צילום: תומר אפלבאום, ׳הארץ׳

יואב גלנט, מפקד שייטת 13 ואלוף פיקוד דרום, דווקא מצליח בליכוד, שאליה נדד מכולנו של כחלון. קיבל את משרד החינוך מן ההפקר, לאחר שימינה לא נכנסה לממשלה, והשתדרג פוליטית. בניגוד לרבים, הוא אינו מפחד מפריימריז לרשימה אם יהיו בחירות לכנסת, ופניו להתמודדות על ראשות הליכוד, אם כי ההערכה היא שסיכוייו נמוכים מאוד.

האם ירידת קרנם של הביטחוניסטים היא שלילית בהכרח? עוזי ארד סבור ששחיקת המותג מבשרת טובות. "לא בריא שתפקיד הרמטכ"ל הוא קרש קפיצה לראשות הממשלה. מצב כזה משחית את הרמטכ"לות. אחד הרמטכ"לים האחרונים תפקד לא רע בשנתיים הראשונות לכהונתו, אבל בשנתיים האחרונות היה עסוק ביחסי ציבור פוליטיים, בתקשורת להמונים. זה היה כל כך שקוף שהוא מתכונן לתפקיד פוליטי. הצבא זקוק לרמטכ"ל ולא לפוליטיקאי בהתהוות. כמו כן, ראשי הממשלה עלולים לראות ברמטכ"לים פוטנציאל של יריבות ולמנות רמטכ"לים חלשים, כאלה שלא יאיימו עליהם באזרחות. רק אחרי שנתניהו ייעלם מהזירה הפוליטית נדע אם הביטחוניסטים אכן נעלמו לתמיד מהפוליטיקה או אם יחזרו. אביב כוכבי יכול להיות השם החם הבא, יכול להיות שמי שמינה אותו כבר חשב על אפשרות פוליטית. גם הרצי הלוי, סגן הרמטכ"ל הבא, ואייל זמיר, הנוכחי, יהיו מחוזרים. דברים כאלה, אגב, לא קורים באף מדינה מערבית. רק בישראל המתוסבכת, ביטחוניסטים נחשבים לדמויות פוליטיות לגיטימיות. אצלנו הכל הפך להיות בזאר פרסי של קידומים ופוזיציות, ולא של אידיאולוגיות".

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook