fbpx

שמאלנים חסרי כבוד // שרה ליבוביץ־דר על השנה של הקרע במרצ

0

רק לפני חמש שנים קבעה מודעת בחירות של מרצ שזו מפלגה "בלי סכסוכים, בלי לכלוכים, בלי טינופת, בלי סירחון, בלי גועל, בלי בחילה". טעם של מחלבה קטנה ומשובחת. אלא שהחלב החמיץ והריח הרע נישא למרחוק.

היכן שלא זורקים היום אבן מתחולל קרב איתנים בין המחנות השונים, שמשוכנעים שהם היחידים שיכולים להחזיר עטרה ליושנה. לשחזר את 12 המנדטים שפעם־פעם היו נחלתה של מרצ. מחנה האדומים, שבראשו אילן גילאון שהגיע ממפ"ם עם השקפת עולם סוציאליסטית; המחנה בראשות זהבה גלאון, שהגיעה מזכויות האדם, שנקרא לו מחנה הירוקים; ומחנה הסגולים של תמר זנדברג. צבע זה עיטר גם את מסע הפריימריז שלה, ולדעתה מייצג את דור הנרות, זה שמאמין במלוא התום בחלום השלום. לצד אלו המרכזיים, נמצא גם את המחנה התל אביבי של חברת מועצת העיר תל אביב, מיטל להבי, את מחנה הקיבוצים ואת המחנה של אבי דבוש. יותר מחנות מאשר מקומות בכנסת. ההערכה היא שדבוש וזנדברג יתמודדו על ההנהגה לצד גילאון וגלאון.

המחנות החדשים מגמדים את מאבקי העבר. אותם מאבקי איתנים בין מייסדת רצ, שולמית אלוני, לבין מי שעזב את מפלגת העבודה לטובת מרצ, יוסי שריד. שניהם כבר אינם איתנו. אבל כמות ההשמצות אז הייתה הרבה יותר אלגנטית ממה שקורה היום במרצ. או כפי שהגדיר זאת היטב הח"כ לשעבר אבשלום וילן: "אם בעבר המאבקים התנהלו לצלילי מוזיקה קלאסית, היום הם נערכים בראש חוצות בפול ווליום".

 

******************

מרצ הוקמה ב־1992 משילוב של שלוש מפלגות – רצ בראשות אלוני, מפ"ם שבראשה עמד יאיר צבן, ושינוי של אמנון רובינשטיין. הוויכוחים בין אנשי רצ ושינוי הליברלים לבין אנשי מפ"ם הסוציאליסטים היו אידיאולוגיים. זה מה שעמד אז במרכז החיים המפלגתיים. במוסדות המפלגה, הוועידה והנשיאות הייתה חלוקה מובהקת לעמדות המפלגתיות הישנות, וחברי ועידה נבחרו לפי המפתח המפלגתי הקודם.

בשנים האחרונות החלוקה הנושנה נעלמה. הם פועלים על פי המוטו – עולם ישן עד היסוד נחריבה. מחנאות אישית קנאית תפסה את מקומה של האידיאולוגיה. כל ניסיון להיכנס לרשימת מרצ לא כחלק מדיל מחנאי, נכשל. אייל בן ראובן, מרב מיכאלי, יוסי יונה, זוהיר בהלול, עמירם לוין ואחרים ניסו בעבר לבדוק אם יוכלו להשתלב ברשימת מרצ לכנסת. במהרה הבינו שמרצ היא חלום רחוק. את השקפת עולמם היונית לא שינו. רק מצאו אכסניה מכניסת אורחים יותר. תמצאו אותם במחנה הציוני. תשאלו כל עסקן זוטר במרצ כיצד יוכל להתקדם במפלגה הצפופה והדחוסה, והוא יתאר את המחנאות ככלי הנסיקה העיקרי.

העיתוי של המאבקים, בעיקר בין יו"ר המפלגה זהבה גלאון, שפרשה מן הכנסת כדי להתמודד על הדגל העכשווי שלה – פריימריז פתוחים שיובילו לפתיחת השורות ולפריחה – לבין ח"כ אילן גילאון, שמבקש להשאיר את השיטה הנוהגת, מעורר לא מעט אמוציות. דווקא כעת כשההתבטאויות של יו"ר העבודה, אבי גבאי, בנושא דת ומדינה והתנחלויות גורמות לעלייה בסקרים מחמישה לשמונה מנדטים, המפלגה עסוקה במריבות אינסופיות. פעילים בולטים מתלוננים: "יכולנו להגיע לעשרה מנדטים, במקום זה אנחנו מדשדשים במי אפסיים. בלהיטות של גלאון וגילאון לפגוע זה בזה, מי שנפגעת היא מרצ ואיתה מחנה השמאל כולו. הנזק הזה יחזור אלינו במהלך הבחירות הכלליות".

 –

גלאון נגד גילאון

קשה למצוא כיום בפוליטיקה הישראלית שני אנשים, חברי מפלגה אחת, הנאבקים זה בזה ביצריות כה רבה כמו זהבה גלאון ואילן גילאון. מי היה מאמין שהמפלגה הקטנה, הערכית, תתנהל בעוינות כה גדולה שפוגעת במפלגה עצמה ובשמאל הציוני. המאבקים אף הגיעו לאחרונה עד להגשת תלונה במשטרה ויצרו אווירה כה עכורה, שבמרצ יש מי שמכנים את המפלגה "קן הקוקייה". גלאון וגילאון נאבקים על כל דבר, מינויים, פניה האידיאולוגיות של המפלגה ושינוי שיטת הפריימריז, שיוכרע בוועידת המפלגה בסוף דצמבר. גלאון התומכת בפריימריז פתוחים כבר הודיעה שאם תנחל תבוסה תפרוש מהמפלגה. גילאון הבטיח להישאר במרצ בין אם יפסיד ובין אם ינצח. "זהבה גלאון חסרת אחריות בהרבה מובנים עם אגוצנטריות מוגזמת. אני בכלל לא רציתי להתמודד על ראשות המפלגה, אבל זהבה הביאה אותי לזה. לא אחת נתקלתי בהתנהלויות שאמרתי לעצמי שאני יכול לעשות את זה טוב יותר", כך גילאון.

"איך אפשר לכבוש את הלבבות בחוץ כאשר בביתנו לא שורר שלום בית", תוהה מיטל להבי. "אנחנו צריכים להיות בבואה של הערכים שלנו. אני מעריכה את זהבה גלאון, אבל מנהיג נמדד גם במידת הלכידות הפנימית, בהשראה ובתקווה שהוא מעורר".

"מה שנשאר לשמאל הציוני היום זה מרצ", אומר אבשלום וילן, בעבר חבר כנסת מטעמה, שסביר שישמח לחזור למשכן. "יש כל כך הרבה דם רע בין הצדדים, כל נושא ענייני נרקם על פי שאלה אחת: האם האדם המעלה את הנושא הוא איתנו או נגדנו. הם לא מבינים שאם מרצ לא תעבור את אחוז החסימה, נתניהו שוב יהיה ראש ממשלה".

יאיר צבן (מפ"ם), ממייסדי מרצ ולשעבר חבר כנסת ושר, מודאג וכועס. "דור ההנהגה הקודם ידע להתגבר על חילוקי הדעות ולא להפוך כל מחלוקת למלחמת עולם. בלי לשבור את הכלים. זאת הפעם הראשונה שקורה דבר כזה במרצ וחבל שזהבה, בהתנהלות כוחנית שלא מתאימה למרצ, הובילה את המפלגה לנקודה כזאת כך שהכלי נראה סדוק ומאיים להתנפץ".

 –

"קקה־פיפי"

במזנון הכנסת, משייט בין השולחנות הצפופים עם הקלנועית שלו, מדבר גילאון, בפשטות של איכר, על החשש מקריסה של מרצ. "לא מצפים מאיתנו למאבקים כאלה. אני מקווה שלא אני אשם במחנאות שנוצרה במרצ, אני שונא גרידיות, אבל זהבה מאוד ריכוזית בכוח שלה. אבי גבאי מפנה לנו את מרחב השמאל, אבל מרצ עסוקה בהתכתשויות פנימיות", הוא אומר נסער, מבלי לקחת על עצמו גרם אחריות למצב שנוצר.

יום למחרת, בבית קפה בתל אביב, היא דוחה את הטענה שהוויכוח ביניהם הוא על שיטת הבחירות.  "יש כאן קרב שעלול להסתיים במותה של מרצ. זו מלחמה, אנשים פשוט לא מוכנים לוותר על הכוח שלהם. הדיון האמיתי הוא על פתיחת השורות של המפלגה בפריימריז פתוחים, כל השאר זה קקה־פיפי. כל מה שמעניין אותם זה ג'ובים ושליטה. אני מאיימת על הסדר הישן של מרצ וכל שינוי מאיים עליהם, לכן ניסו להדיח אותי".

כמו גילאון, גם גלאון נסערת, לא מתכוונת לוותר "ולעשות פשרות רקובות". מכריזה שאם לא תצליח, לא תזקוף זאת לחובתה אלא לחובת מרצ. ה"גרנד דאם" של השמאל הציוני מורכבת מכפי שהיא ניבטת בראיונות טלוויזיוניים. על חלק מהשאלות היא מסרבת לענות, בעיקר על שאלות פרטניות הנוגעות להתנהלותה בתוך המפלגה, יותר מפעם אחת מאיימת להפסיק את השיחה, מעבירה את התחושה שאם רק הייתה רוצה – הייתה יכולה לחשוף את הנעשה במחנה המתחרה כך שהשמיים ירעדו.

לפני שבועות אחדים ניסו במחנה של גלאון לאותת על כך. מזכ"ל המפלגה, ח"כ מוסי רז, התלונן על חתימות מזויפות בטפסים של מחנה גילאון בבחירות האחרונות לוועידת מרצ. במחנה גילאון אומרים שזה סיפור זניח, לא היה כלום ולא יהיה כלום. תוהים מנגד מדוע בכירי מרצ לא התלוננו במשטרה על אירוע אלים שהתרחש לאחרונה בוועידת מרצ, אבל מיהרו להגיש תלונה על חתימות שכביכול זויפו. טוענים בלהט שכדי להכפיש את שמו של גילאון, המועדון כולו יישרף. מולם אומרים במחנה גלאון כי באמתחתם מידע רב נוסף על ההתנהלות של מחנה גילאון, שלא נחשף מפני שלא רצו להשחיר את שמה של המפלגה.

איור: יונתן פופר

רוצים לקרוא את המשך הכתבה? לפרטים על מבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – חודשיים ראשונים ב-19.90 ש"ח בלבד – לחצו כאן

איתמר בן גביר

עוצמה של איש אחד // הטור של עופר חדד

עפר חדד / 04/09/2019
ביבי נתניהו בכנס בחירות בהיכל התרבות של העיר באשר שבע

הסדום והעמורה שבדרך // הטור של רונית ורדי

רונית ורדי / 05/09/2019
איור" עמרי כהן לכתבה מאת אליק מרגלית

מסע בין פרשנים // מאת אליק מרגלית

ליברל / 05/09/2019

בדד // מאת שרה ליבוביץ־דר

שרה ליבוביץ-דר / 08/09/2019
תמונות נתניהו, ריבלין, גנץ וליברמן למדור מאת רותם דנון

מו"מ נולד // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 04/09/2019
איור: עובדיה בנישו לכתבה מאת יונתן שם אור

פחד מוות // סדרת בחירות מיוחדת מאת יונתן שם־אור, חלק ג' ואחרון

יונתן שם־אור / 08/09/2019
סבך הקרבות בימין. מאת רועי לחמנוביץ

סבך הקרבות בימין // הטור של רועי לחמנוביץ'

רועי לחמנוביץ / 05/09/2019

דברור ישיר // מאת אור הלר

אור הלר / 15/09/2019