fbpx

שלום, קוסם // מה דמבלדור היה אומר לכם אם היה רואה אתכם עכשיו? // הטור של תם אהרון

המציאות הישראלית על פי הארי פוטר

0

אני יודע שלא כל מי שנמצא בסלית'רין הוא אוכל מוות. אני אגיד אפילו יותר מזה – יש הרבה מאוד קוסמים שלומדים בסלית'רין ומזדעזעים מאוכלי המוות, מגנים את אוכלי המוות, והם בחיים לא ירימו יד על מוגלגים. הייתי אומר אפילו שרוב מי שלומד בסלית'רין הוא לא כזה.

אבל אי אפשר להתעלם מדברים מסוימים. אי אפשר להתעלם מכך שכל אוכלי המוות, ללא יוצא מן הכלל, יצאו מסלית'רין. ואי אפשר להתעלם מכך שבסיס האידיאולוגיה של טוהר הדם, שחרוט על דגלו של בית סלית'רין, הוא זה שמתיר לאוכלי המוות לפעול נגד המוגלגים באלימות חסרת אבחנה.

בהתחלה, כשהופיע הסימן האפל מעל למוסדות מוגלגים ובתי מוגלגים, אמרו שזה "רק גרפיטי" ו"אין מה לעשות עניין". משרד הקסמים ויחידת ההילאים לא עשו כלום כדי לתפוס את האחראים. כשהסימן האפל הופיע מעל לבית מוגלגים שרוף, זה כבר היה מאוחר מדי.

ואני מבין שקהילת הקוסמים כולה, בצדק מסוים, לא סומכת על המוגלגים. המוגלגים רדפו אותנו במשך מאות שנים, העלו אותנו על המוקד, סקלו אותנו באבנים והטביעו אותנו בים. באותם ימים הייתה קהילת הקוסמים מפוזרת בעולם, היינו מיעוט נרדף שזכויותיו וכוחו נשללים ממנו על בסיס שנאה ופחד.

אבל די. אנחנו לא במקום הזה. יש לנו כוח אדיר, חסר תקדים לעומת כל תקופה אחרת בהיסטוריה שלנו. הימים בהם היינו צריכים ללמוד לחשים במרתף, בסתר, נמצאים מאחורינו. נכון, קשה להשתחרר מהפחד, אבל די. אי אפשר לתת לתאבי כוח בשני הצדדים לנצל את הפחדים האלה לטובתם כדי לבסס את השליטה שלהם ולקדם אידיאולוגיה של שנאה.

אני יודע מה תגידו עכשיו. "מה אתה יודע על הרדיפה. עם כל הכבוד, אתה ממוצא מוגלגי. סבא וסבתא שלך לא נרדפו על ידי המוגלגים. מה אתה מבין". אז נכון, אני בוצדם. אבל אני באמת מאמין שדווקא אנחנו הבוצדמים, שחולקים כל כך הרבה במשותף עם המוגלגים, ויש לנו מרכיב תרבותי דומה (מרכיב שאותו אתם, טהורי הדם, לא מפסיקים לנסות למחוק מהזהות שלנו), דווקא אנחנו יכולים להיות אלה שיביאו לקץ את סכסוך הדמים הזה.

הבעיה היא שאף פעם לא נתתם לנו צ'אנס. הרי בכל ההיסטוריה שלנו לא מונה אפילו פעם אחת (!) שר קסמים ממוצא מוגלגי. ודוגרי, אני לא רואה את זה קורה בשנים הקרובות. וחבל, כי אני יודע שאנחנו יכולים.

ואני יודע גם שבית גריפינדור חייב להתעורר. מאז שדמבלדור מת לא נמצא מנהיג אחד שיצליח לסחוף ולקדם את הערכים האמיתיים של גריפינדור.

אין ספק שהרצח היה מכה קשה. ברור. יש כאלה שיגידו שלוולדמורט היה חלק בזה, גם אם הוא לא זה שמלמל את הלחש. אני לא יודע אם זה נכון, אבל כולנו זוכרים איך לפני הרצח הוא ניהל מסע הסתה חסר תקדים בעוצמתו נגד "בוגד הדם דמבלדור".

כך או כך, העובדה היא שהשלטון של וולדמורט נותר פחות או יותר יציב מאז, והאווירה שהוא משליט פה, בקרב הקוסמים, מתמלאת ביותר ויותר שנאה וייאוש.

אבל הרצח היה מזמן. והשלטון של וולדמורט הוא עכשיו. והוא ודאי יותר מאי פעם. וולדמורט חילק את הנשמה שלו לשבעה חלקים, שבעה הורקרוקסים. חמישה מהם הוא טמן במשרדי ראש הממשלה, התקשורת, החוץ, הכלכלה והפיתוח האזורי. חלקיק נוסף הוא טמן אצל הכלבה קאיה, שההתנהגות שלה חורגת מזו של כל כלב רגיל. ואת החלקיק השביעי והאחרון הוא טמן בעיתון היומי, שללא ספק מכיל מידה מבהילה מהאישיות שלו (הוכחה נוספת ניתן למצוא בשמו של מו"ל העיתון, שלדון אדלסון, שִׂיכול אותיות של "שד נולד לאסון").

את העיתון הזה קוראים בכל יום מאות אלפי קוסמים, והוא גורר אותנו לשיח אלים וקיצוני שמפחיד אותי יותר ויותר.

ואל מול השיח האלים הזה, גריפינדור מגמגמים. הם כושלים בלהציב אלטרנטיבה שלטונית, כושלים בלהציג חזון ותקווה, מתחנפים לפחדים של הקוסמים ובעיקר לא מנסים לשכנע את הקהילה שעדיף למוגלגים ולקוסמים לחיות בשלום, זה לצד זה.

על רקע הגמגום הזה של גריפינדור, מה הפלא שכל כך הרבה קוסמים מוצאים את עצמם בהפלפאף, הבית שהוא "לא פה ולא שם"? מה הפלא שכל כך הרבה קוסמים מסרבים לקחת צד בוויכוח התהומי הזה שאי אפשר באמת להתעלם ממנו? מה הפלא שכל כך הרבה קוסמים הולכים אחרי גילדרוי לוקהרט השרמנטי והרהוט שבנה את כל הקריירה שלו על השימוש בלחשי זיכרון שישכיחו את השקרים שסיפר שלוש דקות לפני?

בית גריפינדור חייב להתעורר.

פעם אחר פעם, מאז שדמבלדור מת, חשבו מנהיגי גריפינדור שהם יצליחו לנצח עם חנפנות והתחזות, לשקר כדי להגיע לשלטון, לשחק אותה יותר וולדמורט מוולדמורט, כדי שמתוך מוקד הכוח הם יוכלו לקדם את האידיאולוגיה שלהם.

יש לי חדשות בשבילכם: זה לא עובד, וזה לא יעבוד. אם יש לכם אידיאולוגיה, רוצו איתה. אחרת אתם נתפסים כמי שרוצים לשלוט רק כדי לשלוט – והציבור לא קונה את זה.

וזו, חברים, בטח לא מורשת דמבלדור שאתם כל כך אוהבים להתפאר בה. זוכרים מי היה דמבלדור? זוכרים למען מה הוא לחם? זוכרים בשם מה הוא נרצח?

מה דמבלדור היה אומר לכם אם הוא היה רואה אתכם עכשיו?

הוא כנראה היה אומר לכם בדיוק את מה שאמר פעם לנער אמיץ ששאל שאלות דומות: "זה דבר מוזר, הארי, אבל אולי אלה שמתאימים ביותר לתפוס עמדות של כוח הם אלה שמעולם לא שאפו לו" ('אוצרות המוות', עמ' 647).

עוד טורים של תם אהרון במגזין ליברל:

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook