שיא חיובי, מציאות שלילית // נשים בפוליטיקה // מאת דפנה ליאל

0

 

יום האישה הבינלאומי, שמצוין החודש, יכול היה להיות יום חג. יכולנו להתבשם במספר הגדול של נשים שמכהנות בכנסת. שהרי, התפטרותו של יעקב פרי מיש עתיד, וכניסתה של פנינה תמנו־שטה במקומו, שברה בפעם החמישית את שיא הנשים בכנסת בקדנציה הזו, שהתחילה עם 29 נשים ומונה כעת לא פחות מ־34. לשם המחשה אציין שבבחירות 2009 נבחרו רק 21 נשים ועשור קודם לכן, בסוף שנות ה־90, היה מספר עלוב של 14 נשים בלבד בכנסת מתוך 120 נציגי העם.

לכן ממבט ראשון, מצב הנשים בפוליטיקה מעולם לא נראה טוב יותר. אלא שלמעשה בזירות המשפיעות יותר, מצבן בכי רע. לפי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה, ישראל עדיין מפגרת אחרי המדינות המפותחות שמאוגדות ב־OECD, בשיעור הייצוג הנשי בפוליטיקה בכלל ובפרלמנט בפרט. פחות מחמישית מחברי הממשלה בארץ הן נשים, יש רק ארבע שרות בממשלה ובהן רק חברת קבינט אחת וסגנית שר אחת. רק שישית מוועדות הכנסת המשמעותיות מנוהלות על ידי נשים. יש גם מפלגות שהן עדיין על טהרת הגברים בלבד והן שולטות בתחומי הדת, הבריאות והפנים. לצד זה, ואם לא סופרים את רעייתו, הכוורת של ראש הממשלה גם היא גברית כמעט לגמרי. מצער מכל, שרק אחת מתוך 50 ראשי הערים הגדולות בישראל, אלה שבאמת מנהלות את חיינו, היא אישה (מרים פיירברג).

חברות כנסת שאיתן שוחחתי בתקופה האחרונה מסבירות שרוב עמדות הכוח במשכן הכנסת עדיין נשלטות בידי גברים, כולל הנהלת הקואליציה, דבר שמשפיע על העבודה היומיומית שלהן. גברים מתחברים יותר בקלות לגברים ומפתחים קשרים אישיים, ומה לעשות שגם בכנסת הרבה דברים מתקדמים הודות ליחסים אישיים. מי שצופה בערוץ הכנסת יודע שיש שורה של חברי כנסת שעדיין לא הפנימו שב־2018 אישה צעירה מסוגלת להשפיע לא פחות מהם. זה בא לידי ביטוי בצורת ההתבטאות כלפיהן ולעיתים בשפת גוף מזלזלת. שלי יחימוביץ' מספרת על ז'רגון מיוחד, שנשלף במהירות כלפי נשים שמעזות להתנהג בדיוק כמו גברים – כשהן נחושות הן אגרסיביות, כשהן מתווכחות הן צווחניות, וכשהן שומרות על קור רוח הן קרות. עדיין שמור להן יחס שונה ולעיתים גם מאוד מבזה. סתיו שפיר מעידה שלמדה את החומר בוועדת הכספים באופן יסודי יותר מכולם, כי כל כך פחדה לטעות.

למעשה המפלגה היחידה שנשלטת על ידי נשים, והן גם הרוב אצלה, היא מרצ וגם שם, בעיקר ברשתות החברתיות, הנשים חשופות לאינסוף עלבונות על רקע מגדרי. לצערי, זה לא מקרי. במפלגות הגדולות התפיסה השלטת היא עדיין שחייבים גנרל כדי לזכות באמון הציבור ולשדר ביטחון תרתי משמע. ציפי לבני אמנם עמדה בראש מפלגה וגרפה 28 מנדטים, אבל בימים אלה, כשמחפשים כוכבים מבחוץ, רק הגנרלים מחוזרים במרץ. איש לא מעז לחשוב על אישה שתגיע מבחוץ ותרכוש את אמון הבוחרים.

שלא מול המצלמות יש גם פוליטיקאיות שמודות שהן הרבה פחות טובות בתכונות חיוניות בפוליטיקה כמו גיוס כספים, ניצול קשרים ובקשת טובות. לפעמים פשוט "לא נעים להן". זה כמובן לא חל על כולן, וגם אלה שמתעבות את זה יודעות לשנס מותנים כשחייבים. המסקנה אחת – דפוסי הפעולה המגדריים חודרים גם למקום שממנו אמורה לצאת הבשורה.

.

אהבתם? רוצים לקרוא עוד? לפרטים על מבצע מנויים – חודשיים ראשונים ב-19.90 ש"ח בלבד – לחצו כאן

.

צילום: תומר אפלבאום, הארץ

שתף