במרכזה של המערכת הפוליטית הדמוקרטית עומדות הבחירות – המנגנון שמאפשר לציבור לקבוע מי יהיו נציגיו הפוליטיים. אחת לארבע שנים אנחנו ניגשים אל מאחורי הפרגוד ובוחרים את המפלגה שתשמיע את קולנו בכנסת, ואנחנו עושים את הבחירה הכה חשובה הזו בהנחה שהבחירות מתנהלות באופן הוגן ושוויוני. אנחנו מניחים ומאמינים שלכל המפלגות ניתנת הזדמנות שווה והוגנת לזכות בתמיכת הבוחרים ולקבל את קולם.
אך מה אם כללי המשחק הדמוקרטיים הללו מופרים בשל התערבות של מדינה זרה לטובת מפלגה או מועמד – התערבות המקנה יתרון בלתי הוגן? ההתערבות הרוסית לטובת דונלד טראמפ בבחירות בארה"ב ב־2016 ממחישה את הסכנה ואת ההשלכות מרחיקות הלכת של התערבות זרה בבחירות. דוגמה זו מציבה תמרור אזהרה בפני כל הדמוקרטיות בעולם – כולל ישראל.
היסטוריה של התערבות
תהיה זו טעות לראות את ההתערבות הזרה בבחירות כתופעה מודרנית. ממחקריו של החוקר האמריקאי דב לוין עולה כי מדינות התערבו במערכות בחירות של מדינות אחרות כמעט מאז החלו להתקיים בחירות דמוקרטיות במאה ה־18. הרקורד ההיסטורי מראה כי המעצמות הגדולות, ארה"ב וברית המועצות/רוסיה, הן המתערבות התכופות ביותר, אולם גם מדינות נוספות כגון איראן, לוב וונצואלה ניסו להשפיע על תוצאות הבחירות מחוץ לגבולותיהן.
במרוצת השנים התרבו והשתכללו שיטות ההתערבות, חלקן נעשות בגלוי וחלקן באופן סמוי. בין היתר, אפשר לזהות התערבות זרה בסיוע כספי לקמפיין הבחירות של הצד המועדף או בסיוע אחר כגון עזרה בתכנון הקמפיין.
שיטה נוספת שנוקטות מדינות היא שימוש ב"טריקים מלוכלכים", ומטרתה לפגוע במועמד או במפלגה בצד השני. בשיטה זו נכללים צעדים כגון הפצת מידע מביך או שקרי על המועמד היריב, פגיעה פיזית באותו מועמד וריגול אחר הקמפיין שלו. סט אחר של טריקים כולל סיוע למועמד המועדף באמצעות זיוף תוצאות הבחירות כגון יצירת "בוחרים" שאינם קיימים.
מרבית שיטות ההתערבות הרוסית בבחירות 2016, כמו גניבת מסמכים של המפלגה הדמוקרטית והדלפתם וכן הפצה של תעמולה ופייק ניוז ברשתות החברתיות – משתייכים לקטגוריה האחרונה.
שיטה נוספת כוללת מתן דבר בעל ערך למדינה שהיא יעד להתערבות (כגון כספי סיוע, הלוואות או הסכם סחר), שלילת דבר בעל ערך מאותה מדינה או איום לפגוע במדינה בדרך כלשהי בעתיד.
לאור תכיפות התופעה והיקפה, נשאלת השאלה אם התערבות זרה משיגה את האפקטים שלהם מייחלת המדינה המתערבת. אחד מהם הוא, כאמור, הטיית תוצאות הבחירות.
המחקר מראה כי התערבות זרה יכולה להגדיל את נתח הקולות של המועמד המועדף ב־3% אחוזים בממוצע, עלייה ניכרת שיכולה לקבוע את זהות המנצח בבחירות צמודות. ניתוחים של תוצאות הבחירות בארה"ב ב־2016 מראים כי הפייק הניוז הרוסי אכן השפיע בצורה ניכרת על תוצאות הבחירות לטובת טראמפ.
עוד עולה מהמחקר כי באופן רחב יותר התערבות זרה בבחירות עלולה לפגוע במשטר הדמוקרטי במדינה שהיא היעד להתערבות. צמד החוקרים מייקל טומז וג'סיקה ויקס מצאו כי התערבות של גורם זר בבחירות עלולה לשחוק את אמון הציבור בהגינות הבחירות, להפחית את נכונות האזרחים להצביע בבחירות הבאות ולהחליש את האמון בדמוקרטיה באופן כללי.
נוסף על כך, יש הטוענים כי מדינות שחוו התערבות בבחירות שלהן נמצאות בסיכון מוגבר לחוסר יציבות ואף לאלימות פוליטית. ההתערבות עלולה ליצור את התחושה שהמשחק הפוליטי הנורמלי איבד ממשמעותו וכי אלימות היא כעת אמצעי השפעה לגיטימי.
וכאן אצלנו?
ישראל היא יעד מפתה להתערבות זרה בבחירות. לגורמים שונים יש עניין בהשפעה על הפוליטיקה והמדיניות הישראלית, והתיקו הפוליטי בין הגושים מגביר עוד יותר את האטרקטיביות של התערבות: הזזת מספר קטן יחסית של קולות עשויה לקבוע את התוצאה.
כפי שהראו הבחירות האחרונות, במצב שבו כמה מפלגות מתנדנדות סביב אחוז החסימה, דחיפת מפלגה מעבר לאחוז החסימה או מתחתיו יכולה לשנות דרמטית את חלוקת המנדטים. יתרה מכך, בעידן הטכנולוגיה החדשנית והרשתות החברתיות, קל עוד יותר למדינה המתערבת לנהל קמפיין נרחב וחשאי כדי להשפיע על תוצאות הבחירות מבלי שתיתפס או מבלי שיהיה אפשר לייחס לה אחריות באופן ודאי.
הקושי לזהות בוודאות את ההתערבות הזרה והקושי במניעתה מעצימים את האיום על הוגנות הבחירות בישראל. התרחישים האפשריים מגוונים, וכוללים, למשל, קמפיין ויראלי המפיץ טענות על זיוף התוצאות, ניסיונות לדיכוי ההצבעה בקרב הציבור הערבי, ובאופן כללי יצירת כאוס ברשתות החברתיות.
התערבות של גורמים זרים בבחירות בישראל כבר אינה בגדר איום תיאורטי, אלא מציאות. קריסת האתר הרשמי של הכנסת שבוע לפני הבחירות האחרונות היא דוגמה מוחשית ביותר ומפחידה. כבר בינואר 2019, ערב סבב הבחירות הראשון מבין חמישה, הזהיר ראש השב"כ הקודם נדב ארגמן מפני התערבות של מדינה זרה בבחירות, כאשר כוונתו הייתה לרוסיה. השב"כ אף הזהיר את הרוסים מפני התערבות בבחירות האחרונות.
במציאות מורכבת זו ניסינו במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן לברר מה חושב הציבור בישראל על האפשרות של התערבות גורמים זרים כגון רוסיה או איראן בבחירות. לאור הלקחים שהופקו מההתערבות הרוסית בבחירות בארה"ב, בדקנו אם הציבור הישראלי שותף לתחושת האיום. ובכן, את גישת הציבור אפשר לסכם במילה אחת: שאננות. כך עולה מסקר שערכנו בשבוע שלפני הבחירות האחרונות, בהשתתפות מדגם מייצג של 1,507 משיבים.
מניתוח התוצאות עולה כי 60% מהנשאלים אינם חוששים כלל מפני התערבות גורמים זרים במטרה להשפיע על תוצאות הבחירות או חוששים במידה מעטה בלבד. רק 12% מבין הנשאלים דיווחו כי הם חוששים במידה רבה או רבה מאוד. תוצאה זו מעידה כי בניגוד לגופי הביטחון, רוב הציבור הישראלי אינו תופס התערבות זרה בבחירות כאיום משמעותי ואינו מוטרד מפני הטיית תוצאות הבחירות בשל התערבות כזו.
כיצד ייתכן שרוב הציבור אינו חושש מהתערבות זרה בבחירות, חרף הראיות הברורות בנוגע לחומרתו של האיום? ביקשנו את הערכת הנשאלים על היכולת של הרשויות בישראל למנוע או לנטרל התערבות זרה בבחירות. 52% מהם השיבו כי יש להם ביטחון רב או רב מאוד ביכולת של ישראל לסכל התערבות בבחירות; רק 13% מבין הנשאלים סברו כי ישראל כלל אינה יכולה להתמודד עם איום זה או יכולה במידה מועטה בלבד. אם כן, מידת הביטחון הגבוהה ביכולת הרשויות עשויה להסביר מדוע מרבית הנשאלים אינם מזהים כאן איום משמעותי.
ניסינו להבין את הנושא גם ברמה הפרקטית, וביקשנו את חוות דעתם של הנשאלים על אמצעים ספציפיים לסיכול התערבות זרה בבחירות – אמצעים הכרוכים בהגבלת חופש הביטוי כגון הסרת תכנים בעייתיים מהרשתות החברתיות או חשיפת זהותם של המפרסמים ברשתות החברתיות. גם בנושא זה מצאנו כי הציבור הישראלי אינו רואה בהתערבות זרה איום משמעותי: 46% מהנשאלים סברו כי אין זה ראוי להגביל את חופש הביטוי כדי למנוע התערבות זרה בבחירות, ורק 16% מהנשאלים הביעו תמיכה ברורה בהגבלת חופש הביטוי.
שאננותו של הציבור עלולה להקשות על ישראל להתמודד עם איום ההתערבות הזרה בבחירות. ההתמודדות עם האיום מחייבת גילוי ערנות ואחריות מצד הציבור ושיפור יכולת האזרחים להבחין בין מידע אמיתי ושקרי, בין אינפורמציה ודיסאינפורמציה. אם הציבור אינו חושש מפני השפעה זרה על הבחירות, יהיה קשה לסמוך על ערנותו. בד בבד, גם רגולציה של הרשתות החברתיות עלולה להיתקל בקשיים, אם הציבור אינו מזהה צורך ברגולציה כזו למניעת התערבות בבחירות.
באופן רחב יותר, כאשר הציבור אינו מזהה בעיה, יש לפוליטיקאים פחות עניין לעסוק בה ולהתמודד איתה. קשה להעריך את המחיר שתשלם הדמוקרטיה הישראלית בגין התערבות זרה בבחירות, אך הוא עלול להיות גבוה בהרבה מכפי שחושב הציבור.
**
פרופ' אסיף אפרת הוא פרופסור־חבר ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן.
