fbpx

רק הימין יכול // הטור של נדב איל ב'ליברל'

0

גל הימין הפופוליסטי ששוטף את העולם לא פוסח על אף אזור, או יבשת.

קחו את הפיליפינים, לדוגמה. אומה של למעלה מ־100 מיליון בני אדם. מנהיג אותה אדם שהביטוי החביב עליו הוא "בני זונות", או כאשר רוח ההשראה חובקת אותו, "הומו בנזונה". רודריגו דוטרטה הורה, לפי כל העדויות, על אלפי הוצאות להורג ללא משפט, במדינה שנחשבה לדמוקרטיה עד עלייתו לשלטון. הוא גם הנחה להעביר את גופת הרודן פרדיננד מרקוס לחלקת גדולי האומה המקומית, בעוד צעד שנועד לחלל את הרעיון של דמוקרטיה מקומית.

תופעות דומות, אך מתונות מדוטרטה, אפשר לפגוש היום ברחבי אסיה, אפריקה, אירופה וכמובן ארה"ב. זוהי הצעדה הגדולה של פופוליזם קיצוני וימני שמנתב דרכו בחזרה אל הכוח, תוך עשיית שימוש בכלים המגוונים וההיסטוריים של התנועה הזו. אלימות, הסתה, יחסיות מוסרית והצבת האומה (או הזהות הגזעית/דתית) בראש סולם הערכים, לפני כל עניין אנושי אחר.

אל מול הימין הפופוליסטי, השמאל מצוי במבוכה קשה. השמאל מחזיק תמידית בדגל הפרוגרסיביות והמהפכה, וכאשר הימין משתלט על המשבצת הזו – משבצת הפרולטריון – קשה מאוד להשיב את הגלגל אחורה.

הימין הפופוליסטי מציע שילוב מנצח: גם פטריוטיות ריקנית וגם הטבות סוציאליות וכלכלה פרוטקציוניסטית, בסגנון מפלגות רווחה. עיינו ערך דונלד טראמפ ואיומיו להטיל מכסי מגן נגד סין או מקסיקו. זה תמהיל רעיל עבור השמאל, משום שהוא חושף את הבטן הרכה שלו, שהיא גם יתרונו המוסרי – אוניברסליות.

אל מול המצעד של עובדות אלטרנטיביות ולאומנות בוטה, השמאל יכול לבחור להיות ממסד אחראי ומתון. זהו דימוי שאיננו עומד בקנה אחד עם הסיפור הראשוני שהוא מספר לעצמו. וזהו הסיפור, למי ששכח: שמאל מאמין בממשל שעונה על צרכים משתנים של חברה, ולכן הוא במיטבו בתנועה מתמשכת. בניגוד לשמרנות, שנרתעת מכל שינוי מתוך ענווה (אם היא בריאה), או תיעוב כלפי המגזרים שמקדמים את הטבת מצבם (אם היא איננה בריאה).

ממסד אחראי ומתון פשוט לא נדבק טוב במיוחד לשמאל, וגם איננו מממש את הפוטנציאל היסודי הגלום בתוכו. האפשרות השנייה היא כמובן שאל מול ימין פופוליסטי – יציב השמאל אלטרנטיבה פופוליסטית משל עצמו, או רדיקלית ממש. הבעיה היא שהיסטורית, במשחק הזה, הרדיקליזציה של השמאל רק משחקת לטובת הימין הקיצוני. היא ממחישה את טענותיו המומצאות שהולכות ומתגשמות. שמאל שפוסע באורח רדיקלי כדי להילחם בפאשיזם ושוביניזם נגמר כרוזה לוקסמבורג. מת.
תנו מבט אחד בלייבור הבריטית, של ג'רמי קורבין; זה ימחיש לכם את הנקודה הזו היטב. אם המפלגה הדמוקרטית הייתה בוחרת החודש בקית' אליסון, חבר קונגרס מוסלמי ממינסוטה, ליו"ר הוועדה הלאומית שלה (יו"ר המנגנון המפלגתי), היא הייתה צועדת בנתיב הקורביני ומקרבנת את עצמה לדעת. היא בחרה באדם יותר מרכזי, ובחרה היטב.

ככל שהשמאל נעשה יותר רדיקלי – ככל שמאמריו של רוגל אלפר ב'הארץ' מחריפים – כך הוא משמש היטב את הטריבונים של הימין הפופוליסטי. זה לא אומר שכל מה שהשמאל אומר איננו נכון; וכמובן שאלפר, שהוא הדוגמה שלנו, מחויב לאמת שלו ואליה בלבד. אבל בהסתכלות פוליטית גרידא – להבדיל מהסתכלות מוסרית – במשחק ההקצנה יכולים לנצח בעיקר הימנים.

*******************

אז מה ינצח את טראמפ ודומיו?

אתם יודעים את התשובה. פרקטית ותיאורטית, התשובה המנצחת לימין פופוליסטי וקיצוני יכולה לבוא רק מהימין. את הרעיונות והמחאה אפשר לברוא בשמאל, אבל רק הימין – שהוא שהצמיח את הפירות האלה – יכול לכרות את העץ הזה. פרקטית, במקרה של טראמפ, הדחתו (אגב, אני לא מעריך שיודח) תתרחש רק אם הרפובליקנים יתמכו בה. תיאורטית, רק הימין יכול להתנער מטראמפ ולהמחיש לקהלי היסוד שלו שאין הרבה פטריוטיזם בתמיכה בו.

זה עניין היסטורי כמעט. אדולף היטלר היה 'סלף מייד מן', גיבור מלחמה, בן למעמד ביניים שעלה לגדולה בכוחות עצמו ובאמצעות השיטה הדמוקרטית. האדם שעצר אותו היה שמרן, בן אצילים שנולד עם כפית של כסף בפה, קיבל את מעמד הקצונה שלו בזכות פנימייה שהתקבל אליה בגלל אביו ולמרות ציוניו. התיעוב של צ'רצ'יל להיטלר היה התיעוב של השמרנות כלפי מהפכנות פופוליסטית בכלל, מימין ומשמאל. היא הייתה תמצית הרצון לשמר את האימפריה, את הקיים.

וכך ובאותה דרך מתעבים הרפובליקנים הזקנים את טראמפ. הוא חזיר יבלות שפרץ לגן האנגלי שלהם. הם רצו ורוצים בהשמדתו, אבל מפחדים וגם אינם יודעים כיצד לגרום לכך. וכאן אנו מגיעים ליסוד השמרנות; שמרנות צנועה, שאיננה רוצה בשינוי אגרסיבי של הקיים. לא כי היא רוצה לתגמל חוסר צדק, אלא בגלל הבנה עמוקה שחברות אנושיות סובלות משבריריות גדולה, ושמעורבות ממשלתית בקהילות היא דבר מסוכן, שאי אפשר לצפות את תוצאותיו.

זוהי השמרנות הזו – שמרנות בסגנון אנגלה מרקל, או אפילו תרזה מיי – שיכולה לבלום את הטראמפיזם באשר הוא. הברקזיט נראה בהתחלה כאסון, אבל בדיעבד – האם לא עדיף שהשמרנים זינקו על הגל הזה וכעת מכוונים אותו בדרכם? האם יש לכם ספק שהם ישמרו את הדמוקרטיה החוקתית שהיא בריטניה?

שמאלנים, החזיקו אצבעות לשמרנים וספקו להם את הנשק ואת הרעיונות להילחם ברע. הם התקווה האחרונה של הציוויליזציה.

צילום: Roger Viollet, Jochen Zick, Mario Tama, Imagebank

אהבתם? רוצים לקרוא עוד? למבצע מנויים חדש ואטרקטיבי לחצו כאן

למה השמאל כזה פראייר? // הטור של נדב איל

נדב איל / 6 באוגוסט 2019

איה נאפה ותחושת הצדק הישראלי (והכיבוש) // הטור של שי גולדן

שי גולדן / 7 באוגוסט 2019

בעיטה לחיבורים // הטור של איילת נחמיאס־ורבין

איילת נחמיאס-ורבין / 7 באוגוסט 2019

הבגידה הגדולה // הטור של נחמה דואק

נחמה דואק / 6 באוגוסט 2019

בואו נדבר על הבנייה הפלסטינית בשטחי C // הטור של גרשון הכהן

גרשון הכהן / 12 באוגוסט 2019

כשהמנצחים מפסידים (ולהפך) // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019
בית הדבש בסילוואן מרכז מורשת יהודי תימן צילום : אמיל סלמן

כבוד למגזר? עדיפה השפעה // טור עורך

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019