fbpx

רפי מן ורוביק רוזנטל: קונטקסט ושפה

0

רפי מן

"שלום", החלום וטביעתו  

"  'שלום' – בעלת השם הסמלי – תהיה אוניית הדגל של המדינה!", התמוגג ביולי 1962 כתב  מעריב. "כשתפליג בים הגדול, מבטיחה 'שלום' להיות כליל שלמות. 1,071 נוסעים יפליגו בה בפאר ובבטחה מחיפה לניו יורק וחזרה. תאים דה־לוקס, מחלקה ראשונה ומחלקת תיירים, בריכות שחייה, מגרש טניס, תיאטרון ויצירות אמנות מקוריות. 'שלום' נועדה להזניק את חברת 'צים' ואת ישראל לצמרת מפעילי הספינות בקו הטרנס־אטלנטי". זה היה פרויקט שלגאווה ישראלית. כל פרט חדש דווח בהתלהבות ."מעריב" פרסם שהנשיא יצחק בן צבי היה מאוכזב: הוא המליץ שתיקרא "המלך שלמה", אבל צים רצתה "שלום". כמיטב הטרגדיה הישראלית, שלום לא היה שם. האונייה טרם יצאה מהמספנה וכבר הזהיר "דבר" כצופה בלב ים: "סערה מתקרבת לאונייה שלום". בתוך זמן קצר התחלף סגנון הדיווח ועבר לתיאור הקרב הפוליטי, על דרישת צים להפעיל על סיפון "שלום" לא מטבח אחד – אלא שניים. אחד כשר, השני טרף, לתיירים זרים, שאמורים היו להיות מרבית הנוסעים בספינה. הרבנות הראשית הטילה וטו. "הכשרות היא הדגל הלאומי של כל אונייה ישראלית" צוטט בצמבר 1962 הרב אפרתי, מנהל מחלקת הכשרות. שיקולים כלכליים? "הקדוש ברוך הוא אינו מקבל ואינו מתחשב בהסברים כאלה", אמר.

רוביק רוזנטל

עולמו של יורד הים העברי 

הים הוא גבולנו המערבי, וכך הפך לשמו הנרדף של המערב: המזרח הוא מקום זריחת השמש, הים הוא מקום השקיעה. הים הוא הגבול הפתוח, שאליו יוצאים בדרך לעולם הרחב. הים נוכח בכל מקום בארץ הקטנה הזו, היום כמו בימי התנ"ך. הוא נזכר בגבולות ההבטחה: "עד הים האחרון יהיה גבולכם". הים ההוא, הים התיכון, היה האחרון בהחלט, ואחריו, העולם האחר, שאיש אינו יודע מה הוא צופן. היה אפילו שבט של ספנים, שבט זבולון, שעליו נאמר בברכת יעקב "זבולון לחוף ימים ישכון, והוא לחוף אוניות וירכתו על צידון", ומסבירים לנו שהוא היה יוצא בדרכי הים ל"פרקמטיא" כדי לפרנס את יששכר, חמור הגרם הרובץ בין המשפתיים ולומד תורה. ובכל זאת, העם היהודי לא הפך עם של אנשי ים, ועל מי שבחר בעיסוק הזה הסתכלו בעין עקומה: פרש מן הציבור, מן הארץ וגם ממשפחתו, והלך למה שקראו פעם "מדינות הים", ולחלופין "איי הים". בתנ"ך קראו לאנשים האלה "יורדי ים", כי אל הים תמיד "יורדים", כפי  יורדים אל המדינות שמעבר לו, גם אם הם מדינות הרים.

רוצים לקרוא עוד מהמדור קונטקסט ושפה? הירשמו לקבלת מגזין מתנה 

 

למה השמאל כזה פראייר? // הטור של נדב איל

נדב איל / 6 באוגוסט 2019

איה נאפה ותחושת הצדק הישראלי (והכיבוש) // הטור של שי גולדן

שי גולדן / 7 באוגוסט 2019

בעיטה לחיבורים // הטור של איילת נחמיאס־ורבין

איילת נחמיאס-ורבין / 7 באוגוסט 2019

הבגידה הגדולה // הטור של נחמה דואק

נחמה דואק / 6 באוגוסט 2019

בואו נדבר על הבנייה הפלסטינית בשטחי C // הטור של גרשון הכהן

גרשון הכהן / 12 באוגוסט 2019

כשהמנצחים מפסידים (ולהפך) // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019
בית הדבש בסילוואן מרכז מורשת יהודי תימן צילום : אמיל סלמן

כבוד למגזר? עדיפה השפעה // טור עורך

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019