fbpx

קואליציית גנץ־חרדים? // הטור של דוב גרינבוים

0

הימים ימי אביב 79'. אל בית האבלים בקיבוץ החרדי קוממיות נכנס מושבניק מבוגר, ניצול שואה, ובפיו סיפור מעניין על רבה של היישוב הרב בנימין מנדלזון ז"ל שזה עתה הלך לעולמו. לאיש קוראים נחום גנץ. הוא נולד בטרנסילבניה להורים אדוקים ועלה ארצה באוניית המעפילים 'ארלוזורוב'. כאן בישראל נמנה עם מקימי כפר אחים, שבו התאחדו יוצאי הונגריה ורומניה כשהוא – המפא"יניק ומראשי תנועת המושבים – משמש להם כ"תוקע" בראש השנה.

 

נחום גנץ יושב מול האבלים ומספר כי המנוח ביקש ממנו שהיות והוא אחראי על משחקי הכדורגל ביישובים, שידאג לצמצם את חילולי השבת ככל הניתן. גנץ הבטיח לנסות לא לפני שהתנה זאת בכך שלאחר פטירתו הוא יזמן את רבו של קוממיות להעיד לטובתו בפני בית דין של מעלה.

 

גנץ האב בהחלט היה שייך לדור המאמינים. בנו לעומתו, רא"ל במיל' בני גנץ, אמנם אינו משמש כתוקע ואינו מכיר את רבו של קוממיות – עם זאת, היהדות והמסורת קרובות לליבו. ביום שהכריז על כניסתו לפוליטיקה, נסע לבית הכנסת שבו התפלל כנער וכצעיר לצד אביו, עלה לתורה ונשא תפילה להצלחתו.

 

הרבה לפני ההכרזה נפגשנו אי שם במרתף יין באזור ירושלים, קבוצת אנשי תקשורת חרדים, עם מי שהיה הרמטכ"ל ה־20 של מדינת ישראל. השיחה כולה הייתה שלא לציטוט לבקשתו, אבל היה חשוב לו להבהיר לאורחיו כי הוא מקיים אורח חיים קרוב למסורת ורואה בישראל קודם מדינה יהודית.

 

מתברר שגנץ והחרדים ככפפה ליד. הבעיה היא החיבור הגס עם מי שנתפס ובצדק כאויב הדתיים הגדול, יאיר לפיד. עדיין זכור לַכל מעמד "הפגנת המיליון" (או חצי המיליון, תלוי את מי שואלים) כנגד לפיד וחוק הגיוס שניסה להעביר. הפצעים עדיין לא הגלידו, וברכת "ברוך שפטרנו" בקול רועם ליוותה את מפלתו של היהיר ואת מעברו לאופוזיציה.

 

קשה לנחש מה יקרה בסיומה של המערכה, אם לפיד עדיין ייחשב מוקצה או שהמפלגות החרדיות יידעו להבדיל בין גנץ ללפיד ויואילו להעניק את המנדט לגנץ. כמובן בכפוף לכך שנתניהו לא מצליח להרכיב ממשלה. האינסטינקט החרדי הראשון יהיה לתת לביבי שוב את ההזדמנות לפני כל ניסיון לחבור למי שחולק הנהגה עם אחד מאויביו המושבעים של הציבור החרדי.

 

מי שקידש מאבק מול לפיד הוא סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. התקרית שבה ליצמן מנער את שולי חליפתו לאחר שלפיד טפח עליה לא נשכחת במסדרונות הכנסת. אבל, מתחת לשטח, יש דעות אחרות בתוככי יהדות התורה, כמו גם במפלגת האחות השותפה ש"ס, שרואות בלפיד עוד פוליטיקאי, וברגע האמת יש סיכוי שיצדדו בעד חבירה לממשלת גנץ, גם אם לפיד חלק ממנה. "זה רק בלוק טכני", הם כבר אומרים עכשיו בשיחות סגורות.

 

וישנה גם עומר ינקלביץ', מועמדת מספר 23 במפלגת כחול לבן, המסתמנת להיות הח"כית החרדית הראשונה. לא, החרדים לא אוהבים את זה, היא בהחלט שוברת את ההגמוניה החרדית, אבל במקרה שלה היא לא באה בהתרסה, לא פעלה כנגד המפלגות החרדיות ולא הייתה שותפה לשדולות הנשים שפנו לבית המשפט בתביעה להכרה. ינקלביץ' בהחלט יכולה להיות גשר נוסף בין החרדים לגנץ בלי לפיד.

הטור פורסם בגיליון מרץ 2019 של ליברל.
חלק קטן מהכתבות והטורים במגזין זמין ברשת.
רוצים לקבל את המגזין המודפס עם הכתבות המלאות וכל הטורים עד הבית? השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם

 

צילום: דובר צה"ל

למה השמאל כזה פראייר? // הטור של נדב איל

נדב איל / 6 באוגוסט 2019

איה נאפה ותחושת הצדק הישראלי (והכיבוש) // הטור של שי גולדן

שי גולדן / 7 באוגוסט 2019

בעיטה לחיבורים // הטור של איילת נחמיאס־ורבין

איילת נחמיאס-ורבין / 7 באוגוסט 2019

הבגידה הגדולה // הטור של נחמה דואק

נחמה דואק / 6 באוגוסט 2019

בואו נדבר על הבנייה הפלסטינית בשטחי C // הטור של גרשון הכהן

גרשון הכהן / 12 באוגוסט 2019

כשהמנצחים מפסידים (ולהפך) // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019
בית הדבש בסילוואן מרכז מורשת יהודי תימן צילום : אמיל סלמן

כבוד למגזר? עדיפה השפעה // טור עורך

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019