fbpx

צבא העם, בע"מ // אור הלר

0

ואולי הגענו לזמנים טובים, זמנים נפלאים אפילו, לביטחון הלאומי ב־2016. שנה שבה עסקנו פחות ב־M16 וב־F16. שנה שבה חילופי הרב הצבאי הראשי היו יותר חשובים מאלה של מח"ט גולני. חמאס בעזה מורתע, גבול עזה במצב שקט, והשיח השתנה ממנהרות ורקטות לזקנים וגילוח. חזבאללה בלבנון מורתע, ומתבוסס בבוץ ובדם בסוריה, והשיח השתנה ל'אישה שבטנק תנצח'. גל הטרור בשטחים, שבשלהי 2015 התלבטנו אם לסגרו כאנתיפאדה השלישית, הלך ודעך מול התנהלות שקולה ואחראית של צה"ל, אל מול ההתלהמות הטוקבקיסטית של שרי הממשלה. כן, אלופי העולם בכיבוש, כפי שכינה אותנו השנה האלוף במיל' גדי שמני, קנו עוד זמן עבור הפוליטיקאים שבו יוכלו לא להחליט על עתיד השטחים.

רק ירייה אחת בראשו של מחבל מנוטרל בחברון מ־2016, עודנה מהדהדת לתוך 2017, שתיפתח בהכרעת דינו של חייל אחד, שאליה יישאו עיניים כולם. מהרמטכ"ל ועד אחרון החיילים, הפוליטיקאים, והאינטרסנטים הרבים שהתעלקו על האירוע העגום הזה. גדי איזנקוט מאמין שבסיכום השנה הבאה, אלאור אזריה יהיה פרט טריוויה לא מזיק ושהשפעתו על צה"ל אינה כה דרמטית. נקווה שהוא צודק.

אפילו מקרב ראשון גלוי בין גולני למחבלי דאעש בגבול הגולן סירבנו להתרגש מי יודע מה, נוכח הטרגדיה האיומה של העם הסורי, שלמרבה הזוועה המשיכה ב־2016 לשרת היטב את הביטחון הלאומי הישראלי. ומי שמע על איראן? זוכרים שהיה דבר כזה? השנה העדפנו לנפץ את כל בעיות החברה הישראלית על צה"ל: שמאל וימין; הדתה מול ניסיון הרמטכ"ל להחזיק את סכר הממלכתיות באצבעו, בניסיון להחזיר את צה"ל לאתוס צבא העם הבן גוריוני; פערים חברתיים ותרבותיים, וניסיון כמעט נואש להיאחז במאחד במקום במפריד.

כשהגיע הרמטכ"ל לסקירתו הקבועה בוועדת חוץ וביטחון ביולי, הוא דיבר על סכנה שאינה ביטחונית: אובדן אמון הציבור בצה"ל. "האיום הגדול ביותר", כהגדרתו. "גורמים פוליטיים מתערבים בסוגיות פנימיות בצה"ל ועושים בהן שימוש לצרכיהם האישיים".

בימין העמוק ובציונות הדתית התהוותה השנה תזה מסוכנת על הפיקוד הבכיר של צה"ל: רוח רעה ומחטיאה השתלטה על הפיקוד הבכיר. במקום להרוג ערבים הם עוסקים במוסר. סגן הרמטכ"ל יאיר גולן, מטובי המפקדים, הפך ברגע לעוכר ישראל בעקבות נאום 'זיהוי התהליכים' שנשא. במקום התפיסה שחייל אמוני הוא חייל טוב יותר, כפי שהודיע הרבצ"ר הקודם אביחי רונצקי מאיתמר, במקום לצאת למלחמות דת נגד מנאצי שם השם, כפי שסבר מח"ט גבעתי הקודם עופר וינטר – השתלטה חונטה של סמולנים מוסרניים, צדקנים, נרפים ורופסים על המטכ"ל, שמעדיפה להקריב את אלאור הגיבור לבצלם, לקצוץ זקנים כפי שעשו ליהודים בזמנים אפלים, ואפילו שומו שמיים, להגביר גיוס ושילוב חיילות, אפילו דתיות רחמנא ליצלן, בגדודי חי"ר מעורבים, ב־669 ואפילו בשריון. התבטאויות מביכות, מופרכות וחרמניות הגיעו מקצינים בכירים במילואים – על הקונדומים הנחטפים בשק"ם, או על הטנקיסט שייוולד אחרי תשעה חודשים משירות משותף, כפי שהתבטא רב צבאי לשעבר.

כן, כאשר המזרח התיכון המשיך השנה לקרוס לתוך עצמו ולהעסיק את האויבים החיצוניים של ישראל, צה"ל מצא עצמו השנה מול אויבים חדשים ומאתגרים: כאלה המבקשים להחליף את המפקדים בניסוח הוראות הפתיחה באש, או ללבות מהומות על כלום; כמו במקרה שינוי ארגוני של הוצאת מחלקת תודעה יהודית מהרבנות.

אירוע מלחמתי משמעותי אחד ב־2017, וכל מלחמות התרבות שהתפוצצו ברעש גדול על ראשו של צה"ל ב־2016 יידחקו ברגע אחד הצדה. אבל למה בכלל להתאמץ להרוג את האויב החיצוני – אם הכרסום הפנימי מוליך אותך להיות כמוהו בדיוק.

.

צילום: אוליבייה פיטוסי, הארץ

.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook