fbpx

עמית סגל // הלך הילד, נשאר הפלא

אפשר להגיע לעמדות השפעה, לחבוש כיפה ולהישאר בחיים, להחזיק בדעות ימניות ולהיות עיתונאי מוביל

0

לפני כ־15 שנים התכנס מרכז המפד"ל בבית החייל בתל אביב. אם זיכרון הח"מ אינו בוגד בה, היה זה על רקע תוכנית ההתנתקות שבדרך.

באולם היו ראשי המפלגה, זבולון אורלב, יצחק לוי, אפי איתם ופעילים רבים. גם אז היה ריח בחירות באוויר. הייתי שם בתפקיד הכתבת הפוליטית של 'ידיעות אחרונות'. בזווית העין ראיתי כתב גל"צ צעיר, חובש כיפה ועם פני ילד, מנסה למצוא היכן לחבר את הציוד שלו. ניגשתי ושאלתי לשמו. עמית סגל, ענה. הצעתי את עזרתי בכל עניין באותו כינוס. כבר אז ניכר היה שהוא מרגיש באלמנט שלו. לא תודה, ענה, אני מסתדר. והוא אכן הסתדר.

תוך זמן קצר הפך לשם נרדף לכתב פוליטי מצטיין בגל"צ; משם לחדשות 2, שהפכו לחדשות 12. כפרשן־על בערוץ הנצפה ביותר הוא אינו חושש מלהביע דעה, לאוורר דעות ולשמש איפכא מסתברא ועוגן מאזן, למשל לאמנון אברמוביץ'.

הידענות שלו, זיכרונו המופלא וקצב הדיבור הפכו אותו למכונה משוכללת, רבת־מניירות ורבת־השפעה. לאחרונה נכחתי בהרצאה שלו בהאנגר 11 בתל אביב. למעלה מ־1,000 איש שתו בצמא את דבריו. מכאן, שהשפעתו חורגת כבר מתחום עיסוקו בתקשורת, בדומה לסיון רהב־מאיר.

אבל תפקידו המרכזי והחשוב ביותר של סגל, שהעיד על עצמו שמי שסלל לו את הדרך היה אורי אורבך ז"ל, בכך שהפך ומשמש מודל חיקוי לצעירים רבים במגזר הדתי־לאומי, שראו שאפשר. אפשר להגיע לעמדות השפעה בתקשורת. אפשר לחבוש כיפה ולהישאר בחיים. אפשר להחזיק בדעות ימניות, ולהיות עיתונאי מוביל.

 


זו שעת עדנה לפרשנים ולכתבים בתחום, בעידן שבו מזג האוויר הפוליטי אינו מעונן חלקית, אלא סוער או רותח תמידית. יום סופה, יום חמסין, אין באמצע. הפרשנים והכתבים זוכים בשל כך ליותר אינצ'ים בעיתונים ודקות שידור במהדורות הטלוויזיה והרדיו.

אמנון אברמוביץ' המשיך לבלוט כפרשן הבכיר בחדשות 12, עם שורת חשיפות ובצידן התובנות השנונות הידועות, והיכולת הנדירה לחבר את כל הזירות, המדינית, הביטחונית, הפוליטית והמשפטית, לידי מארג אחד ולנתח את כולו. בערוץ ממול המשיך רביב דרוקר בעבודה מקצועית, נטולת פניות והישגית, למרות היותו על הכוונת של הבית בבלפור ואוהדיו; וגם איילה חסון פרשנה רבות לצד ההגשה ועבודת המגזין.

יוסי ורטר, ב'הארץ', שמכונה על ידי כמה מהקולגות "הפרשן של הפרשנים", הוא העיתונאי הפופולרי והנקרא ביותר בעיתונו, עם יכולת מושחזת להביא מידע משובח ותובנות מחכימות, ארוזים יחד בשפה שאין שנייה לה. בן כספית, ב'מעריב', ממשיך להיות העוגן של העיתון, עם פרשנות שיודעת לשחק על כל המגרשים החשובים; וב'ידיעות אחרונות', לצד סימה קדמון הפופולרית, נחום ברנע חזר לתת תפוקה מרשימה, בסגנון הייחודי לו, בשתי מערכות הבחירות.

ספי עובדיה, בחדשות 13, חתום השנה על מגוון רחב של חשיפות, המסעירות שמהן באודיו, וחוצות כמובן את כל הזירה הפוליטית, מחדרי החדרים של גנץ ועד נתניהו.

דפנה ליאל בחדשות 12 היא מהחרוצות והאיכותיות בתחום, עם יכולת נדירה ללקט סיפורים ולחבר את הנקודות הנכונות.

חיים לוינסון ב'הארץ' היה חתום גם הוא על מגוון גדול של חשיפות וסיפורים מצוינים. וכך גם הקולגות (קצרה היריעה וגו') יובל קרני, עקיבא נוביק, טל שלו, מורן אזולאי, טל שניידר, יואב קרקובסקי, מיכאל שמש ועקיבא נוביק.

 

 

רוצים לקבל את המגזין בכל חודש עד הבית? עכשיו במבצע למנויים חדשים - גיליון ראשון במתנה.
השאירו פרטים ונחזור אליכם:

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook