fbpx

על בחירות ומצב ביטחוני // הטור של אור הלר

0

ספרי האגדות של מערכות הבחירות בישראל יודעים לספר על כמה אירועים ביטחוניים, או ליתר דיוק פיגועי טרור, שהיוו נקודת מפנה בקמפיין הבחירות, עד כדי הטענה לשינוי ההיסטוריה הפוליטית.

 

בתודעה של ראשי מפלגת העבודה לדורותיהם, נחשבים אירועים ביטחוניים ככאלה שכמעט תמיד הפריעו לשמאל הישראלי לחזור לשלטון אחרי המהפך הטראומטי של 77'. בנרטיב השמעון פרסי, תמיד היה צריך למצוא הסבר להפסד הצורב והמפתיע, כנגד כל הסקרים, כזה שיסביר גם הלאה מדוע אסור לעולם להיכנע, אסור לתלות את הנעליים. פרס ראה אפילו באסון הנ"ד – תאונה אווירית נוראה שהתרחשה ב־10 במאי, שבוע בלבד לפני המהפך ההיסטורי ב־77', שבמסגרתה התרסק מסוק יסעור בבקעת הירדן ו־44 הצנחנים ועשרת אנשי צוות האוויר שעליו נספו – כהסבר אפשרי לכישלון הנורא בבחירות ההיסטוריות.

 

11 שנים עברו, והנה, יום וחצי לפני הבחירות ב־1988, כאשר שמעון פרס, על פי הסקרים, עומד סוף־סוף לנצח את המועמד האפור יצחק שמיר, אחרי קדנציה מפוארת כראשון ברוטציה בממשלת האחדות, כראש הממשלה שהוציא את צה"ל מלבנון והדביר את האינפלציה – והנה, מטח של שלושה בקבוקי תבערה של חוליית מחבלים בצפון יריחו על אוטובוס אגד מטבריה לירושלים 961. זה היה פיגוע נורא. רחל וייס ושלושת ילדיה נשרפו למוות. חייל הנחל דוד דלרוזה ניסה למלט אותם מהאוטובוס הבוער שהפך לכדור אש, ומת מפצעיו גם הוא לאחר מכן. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים. פרס (שוב) הפסיד.

 

תרגום המצב הביטחוני לקמפיין פוליטי הוא עסק חמקמק. לא רק פרס זכרו לברכה ידע זאת. בזיכרונו תמיד האשים את הפיגוע ביריחו באובדן שניים עד ארבעה מנדטים לליכוד. אלא שב־88', ערב הבחירות, בעוד שראש הממשלה הוא שמיר מהליכוד, שר הביטחון הוא אחד, יצחק רבין מהמערך. וכי ראש ממשלה אינו אחראי על האינתיפאדה המשתוללת? רק שר הביטחון?

 

ארבע שנים לאחר מכן גילתה מפלגת העבודה שעם מועמד אחר לראשות הממשלה, פיגוע טרור דווקא מסייע לה פוליטית: ב־24 במאי 1992 נרצחה הנערה הלנה ראפ בטיילת בבת ים בידי מחבל פלסטיני, במה שהיה שיא בפיגועי הדקירה ששטפו אז את הרחובות. זה היה כחודש לפני הבחירות. אלפי בת־ימים ופעילי ימין יצאו לרחובות. על שמיר הם לא רצו לשמוע, אלא לתת צ'אנס לרמטכ"ל ששת הימים, והשאר היסטוריה. אבל בהמשך, פיגועי ההתאבדות הנוראים של 1996 הפילו שוב את שמעון פרס וסייעו למועמד הימין הצעיר בנימין נתניהו.

 

והנה הגענו למערכת הבחירות המוטרפת של 2019. בשטחים רצף של פיגועי טרור, ובראשם הפיגועים באריאל. בעזה מטענים על הגדר לילה אחר לילה. הירי שהוסבר כטעות של הרקטות על גוש דן, והתחממות כללית לקראת עוד קיץ מתוח בכל החזיתות. יותר מזה: מול מי שמיצב את עצמו כ"מר ביטחון" ותודה לאיראן, איראן ושוב פעם איראן, מתייצבת מפלגת רמטכ"לים עם המספר הזוכה 117. שנים של ניסיון צבאי. נכון לכתיבת שורות אלה, מערכת הבחירות הזו היא הפרעת קשב אחת גדולה. קמפיינים בעומס יתר. אפילו רקטות על תל אביב לא הזיזו בה לאף אחד. ואולי אלה קהות החושים וחוסר האמונה של הבוחר הישראלי שאפילו מהפך פוליטי יכול לשנות או לשפר את המצב הביטחוני. כן, גם עם שלושה רמטכ"לים.


צילום: זיו קורן, לע"מ


רוצים לקבל את המגזין המודפס עד הבית? לפרטים ומבצעי מנויים – השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם

רוצים לקבל את המגזין בכל חודש עד הבית? עכשיו במבצע למנויים חדשים - גיליון ראשון במתנה.
השאירו פרטים ונחזור אליכם:

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook