fbpx

סך כל הפחדים כולם // אלון פנקס על השנה של טראמפ

0

לראשונה מאז 1967 התכנסה השנה ועדת הסנאט לדון בנוהלי סמכויות הנשיא בהפעלת נשק גרעיני. במקביל הודיע מפקד הפיקוד האסטרטגי של צבא ארה"ב, הגנרל ג'ון הייטן, כי "אסרב לכל פקודה בלתי חוקית של הנשיא לשימוש בנשק גרעיני". המהות והעיתוי הם סיכום ממצה בפני עצמו. מערכת האיזונים והבלמים שנוסחה במאה ה־18 עדיין עומדת ומתפקדת, אבל תחת הנשיא טראמפ היא תחת התקפה מתמדת.

אפשר לסכם את שנתו הראשונה של טראמפ כנשיא במילים כאוס, אנרכיה, טירוף, או קרקס ריאליטי לא משעשע. אבל כאוס הוא המושג התָקף. כאוס בתפקוד הממשל, כאוס בסדר היום הפוליטי, כאוס במדיניות ארה"ב ברחבי העולם. נשיא שמושל באמצעות ציוצי טוויטר יללניים וארסיים, נשיא שאינו מנהיג, מאחד, מאחה, מתווה נתיבות למחר האמריקאי, אלא מנהל חשבונות קטנוניים ומרירים עם כל העולם ואשתו, עם כל אמריקה ובעלה.

על טראמפ נאמר כבר הכל. הכישלונות, השקרים, האישיות הנרקיסיסטית־ילדותית, חוסר המוכנות לתפקיד, חוסר העניין בתפקיד. לא מתעניין, לא בקי, חסר סקרנות, גס רוח, נעלב ומעליב, נרגן ומתבכיין. יאמרו בתגובה: אבל הוא לא איבד מהתמיכה בו, ה"בייס" שלו איתן. נכון. אבל נחוצה פרספקטיבה. טראמפ קיבל 46% מסך קולות הבוחרים, ולמעשה הפסיד את הבחירות ב־2.86 מיליון קולות, במה שמכונה The Popular Vote. ניצחונו היה באלקטורים במדינות, על פי השיטה הנוהגת בארה"ב. לגיטימי, אבל ראוי לזכור. שנית, התמיכה בו כעת נעה סביב 35%, הנתון הנמוך ביותר מאז החלו להימדד אחוזי התמיכה האלה.

בתום שנת כהונתו הראשונה אפשר לקבוע שעל שמו רשומים שני כישלונות עצומים – הראשון, ניסיונו לשנות משמעותית או לבטל את חוק הבריאות של אובמה. דגל הבחירות שלו. השני, המלחמה הפתוחה והרעילה שהוא מנהל עם מנהיגות המפלגה הרפובליקנית בסנאט. זה בולם כל ניסיון ליוזמות חקיקה לביצוע מדיניות. לצד זה נזכיר את מדיניות ההגירה, מדיניות המיסים, גדר הגבול עם מקסיקו. להגנתו אפשר לומר שהם פשוט מהווים את התגלמות הפער בין קמפיין לנשיאות, דבר שקורה לכל נשיא.

מה הוא לא אמר וצעק מאז השבעתו בינואר? שניצח בבחירות ברוב קולות "אם מנכים מיליונים שהצביעו באופן לא חוקי"; טען כי אובמה התקין מתקני ציתות בביתו בניו יורק; פיטר את ראש האף.בי.איי ג'יימס קומי – "פיטרתי את המשוגע", הוא אומר ומיד מביא למינוי חוקר מיוחד, רוברט מוּלר שעוד ירדוף אותו; מכנה את מערכת המשפט ואכיפת החוק בארה"ב "בדיחה"; מאיים ב"אש וזעם" והשמדת קוריאה הצפונית, ואז אומר שמאמין לכל מילה שיוצאת לולדימיר פוטין מהפה.

הקמפיין של טראמפ ניזון מתחושת "אנטי" עמוקה. אנטי הממסד הפוליטי, המפלגות, התקשורת, הבנקים והמערכת הפיננסית, בתי המשפט, התאגידים, אנטי שאר העולם. כולם מרמים, וגמרו אומר להשאיר מאחור את האמריקאי הקטן. הלבן, חסר השכלה אקדמית, ששונא רב־תרבותיות, שלא מבין למה יש כל כך הרבה היספנים, למה השחורים מתלוננים ולמה לוקח לפעמים שבוע שלם עד שמאשרים לו לקנות קלצ'ניקוב.

טראמפ הוא סך כל הפחדים כולם. במקום למשול, הוא ממשיך בקמפיין נגד כל העולם, מחריף קרעים וכעסים בשם אותו אמריקאי שמשוכנע שהעולם קושר נגד המעצמה החזקה בהיסטוריה. נשיאות זו לא.

צילום: Dietsch Kevin – Pool, Getty Images Israel

למה השמאל כזה פראייר? // הטור של נדב איל

נדב איל / 6 באוגוסט 2019

איה נאפה ותחושת הצדק הישראלי (והכיבוש) // הטור של שי גולדן

שי גולדן / 7 באוגוסט 2019

בעיטה לחיבורים // הטור של איילת נחמיאס־ורבין

איילת נחמיאס-ורבין / 7 באוגוסט 2019

הבגידה הגדולה // הטור של נחמה דואק

נחמה דואק / 6 באוגוסט 2019

בואו נדבר על הבנייה הפלסטינית בשטחי C // הטור של גרשון הכהן

גרשון הכהן / 12 באוגוסט 2019

כשהמנצחים מפסידים (ולהפך) // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019
בית הדבש בסילוואן מרכז מורשת יהודי תימן צילום : אמיל סלמן

כבוד למגזר? עדיפה השפעה // טור עורך

רותם דנון / 7 באוגוסט 2019