fbpx

סיון מס: למלא את החלל של היהודי החילוני

0

קשה להיות יהודי חילוני "חיובי". מנקודת מבט דתית, עצם ההגדרה "חילוני" מלווה בקונוטציה שלילית: יספרו לך שאתה אנטי־דת, נגד המסורת ונגד אחדות ישראל. שנים רבות עסקה הציונות החילונית הישראלית בפעילות נגד הממסד הדתי, אבל אסור שזה יגדיר אותנו, החילונים, מאחר שזהות שנוצרת משורשי השלילה יוצרת ואקום. וזה מה שקרה לנו, החילונים, עד שנשארנו מיותמים מפרקטיקה יהודית: בתי הספר הממלכתיים נשארו עירומים מחגים, שולחן המשפחה בחג רוקן מתוכן, וחולשה חילונית אופיינית אפשרה לממסד הרבני הצבאי תפקיד של מנהיגות רוחנית לכלל חיילי צה"ל – לדתיים וגם לחילונים. אפילו החילונים עצמם לא אוהבים את עצם ההגדרה, המוחקת את ה"קודש" מחייהם רק בגלל שהם לא מקיימים מצוות.

אבל כיום היהדות החילונית נוטשת את דרך השלילה – כלומר התמקדות במה שהיא לא מקיימת – ומנסה להתמודד עם השאלה "מה כן": כיצד לחיות חיים משמעותיים כיהודים הומניסטים וחילונים, כלומר באיזה תוכן נבחר למלא את חיינו כך שישקף את היותנו חילונים, קרי ריבונים; את היותנו הומניסטים, קרי מאמינים בזכויות אדם; את היותנו יהודים, קרי בני התרבות היהודית. יהדות חילונית חיובית חייבת לנסח את הקשיים שרוקנו את החיים החילוניים מיהדות משמעותית ורלוונטית כאתגר, להציע מגוון פתרונות לאור אמונות הומניסטיות וחזון
ציוני כפי שנהגה הנהגת היישוב היהודי כשניסחה את מגילת העצמאות שלנו, להבין כיצד נעצב את חיינו במדינה דמוקרטית המושתתת על אמנת זכויות האדם, כיצד נגבש טקסי חג ומועד לאומיים במרחב האישי והציבורי שיהלמו את אמונתנו ההומניסטית ואת תקוותנו לאחדות עם ישראל, כיצד לצקת משמעות, למלא את החלל, לסדר את הבלבול, לחזק את תחושת הזהות היהודית־חילונית ולבנות גשר בין העולם הלימודי – שאינו מהווה תחליף לפרקטיקה של החיים – לעולם החווייתי.

ובדיוק לשם כך הקמנו לפני כעשור את "תמורה" – מכון למנהיגות יהודית חילונית הומניסטית, שמכשיר אקדמאים למנהיגות פעילה המחזירה את החוויה למשפחה, לקהילה ולמרחב הציבורי. אחד העקרונות העיקריים של "תמורה" הוא קידום מנהיגות נשית ושימת דגש על הלגיטימציה בחג הנשי. פעם רק גברים ערכו טקסים, פעם השתיקו את האישה מתחת לחופה, הצניעו את טקס לידת הבנות, לא ציינו "בת מצווה". כיום סוף־סוף חוגגים גם את הנשים ביהדות. נשים עורכות טקסי חיים וטקסי חג, מנהיגות קהילות, פועלות במישור המשפטי, שותפות לשדולות בכנסת ומקדמות פעילות חברתית, ומוסמכות לרבנות. ואני ביניהן; רב חילונית הומניסטית, דיקן "תמורה" המכשירה עשרות גברים ונשים למקצוע זה. אני אדם מסורתי, הוריי מסרו לי ידע על שורשיי המשפחתיים והתרבותיים והנחילו בי מסרים ערכיים. בלימודיי נחשפתי למסורות ולמסרים שאת חלקם בחרתי לאמץ. אבי נוהג לומר, "אני מסורתי, אבא שלי היה יהודי חילוני, אני יהודי חילוני, ילדיי ונכדיי יהודים חילונים – אני יהודי מסורתי".

אבל לא כל מסורת היא חיובית. לצערי אפליה ומידור של נשים הוטמעו במסורת, כמו המושג "טומאת האישה", או המשפט המופרך מתפילת הבוקר "ברוך שלא עשני אישה", שקשה להבין איך מישהו חושב שזו מסורת שראוי לשמר. הרי בלי נשים אין חיים – וזו סיבה להאדרה, לא להדרה. אני מאמינה שאימוץ גישה שוויונית הוא מהלך אמיץ, מאחד וראוי.

אצלנו, הרבנים החילונים ההומניסטים, נשים וגברים כאחד, חוויה יהודית היא שוויונית. אנחנו מלווים נערות ונערים עם משפחותיהם בתהליך לימוד מרתק וחווייתי שבו הם לומדים על עצמם ומשפחתם, לומדים ספרות יהודית וספרות תנ"כית, מגבשים טקס ייחודי בבית הכנסת, בטיול מדברי, באתר ארכיאולוגי, בביתם או בכל מקום אחר לבחירתם. בהולדת תינוק אנחנו כותבים עם הוריו "ברית מילים" שמוצגת בטקס חגיגי ושמח לעיני המשפחה והקהילה. וגם ברגעי עצב, כאב, אפילו אבל, מלווים הרבנים החילונים ההומניסטים את המשפחות. בימים אלה אני מלווה בנות הנפרדות מאביהן, רוקמת ביחד איתן את טקס הלוויה הצפוי כדי שתוכלנה להיפרד ממנו בכבוד, לעמוד ליד הקבר ולומר את אשר על לבן בהלימה לערכים ולאמנות שלהן. הן מאמינות בצדק, בשוויון ובחירות האישה לקבוע כיצד לחיות את חייה – וכרבנים חילונים הומניסטים עלינו לאפשר זאת, ויתרה מזאת, עלינו להחזיר את השיחה והחוויה היהודית למשפחה, לקהילה ולמרחב הציבורי באמצעות אחדות המכבדת את ייחודו של כל אדם וייחודה של כל קבוצה בהרמוניה ישראלית חדשה.

הרב סיון מס היא יו"ר "יהדות חילונית" ודיקן "תמורה – יהדות חילונית"

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook