fbpx

"סטארט־אפ ניישן" לכל אזרחיה / דנה ויס

0

"פצצת זמן", "איום דמוגרפי", "כיבוש של הנגב". אלה רק חלק מהסופרלטיבים שמלווים את השיח סביב האוכלוסייה הבדואית. האירועים באום אל־חיראן היו רק שיא קשה אחד, אחרי שנים שמפחידים אותנו שהאוכלוסייה הזו מכפילה את עצמה מדי עשור, שהיא איום של ממש על אופייה היהודי של ישראל, ושאורח חייהם הפרוע של בניה מאיים על חיי היום וביטחונם של שכניהם בנגב.

אבל הרשו לי להציע לכם עוד פרספקטיבה: אוכלוסייה שמתפתחת בקצב מהיר, כמעט מחצית ממנה מתחת לגיל 18, עם שיעורי השתתפות נמוכים בשוק העבודה, במיוחד של נשים, עם רצון למוביליות חברתית וחשיפה לטכנולוגיה שמשנה את דפוסי החיים. במונחים כלכליים יבשים, בניכוי הפוליטיקה והמרכיב הזהותי־לאומני, מדובר בפוטנציאל אדיר עבור משק שחייב להמשיך להתפתח כדי לשמור על יתרונו היחסי. משק נטול (כמעט) אוצרות טבע, זולת המשאב האנושי. משק שהצליח להבדיל את עצמו מהאזור שבו הוא נטוע ולהתברג בצמרת הקִדמה; להיות שני רק לעמק הסיליקון במספר חברות ההזנק שצומחות בו. ה־Start-Up Nation.

בחשיבה כלכלית נקייה, כדי לוודא שהקטר הזה יישאר על הפסים, הרכבת זקוקה לכמה שיותר נוסעים – לא משנה מאיזה שבט וצבע, ללא חשיבות מה הצביעו בקלפי ולמי הם מתפללים. הרי אנחנו דוהרים לעבר הצומת: בצד אחד מדינת עולם שלישי, ובשני כלכלה מתקדמת שתאפשר למדינה לממן את צורכי הביטחון האדירים ולהמשיך לקיים את המפעל הזה במזרח התיכון, כאי של סדר וצמיחה בתוך הבלגן שמסביב. אם תוסיפו לכך את העובדה שבחברה שלנו כבר אין רוב ומיעוט, אלא כמה שבטים החיים ביחד, ברור למה כדאי ורצוי לשנות את נקודת המבט, לרענן אותה. כך שאפילו הבדואים יכולים להפוך מ"איום" – לנכס.

בדיוק כמו הציבור הערבי או החרדי, אנחנו צריכים את כולם על הרכבת, ולא יכולים להרשות לעצמנו להשאיר מאחור אוכלוסיות שלא זכו לקבל כרטיס נסיעה הכרוך בהזדהות עם הרעיון הציוני ועם הרוב היהודי. כשהערבים והחרדים היו מיעוט, זה עבד. אבל המספרים משרטטים עתיד אחר, כשבקרוב שתי הקבוצות האלה יהיו כמעט מחצית מכלל אזרחי המדינה.

ולכן הגיעה העת לחזון משותף חדש לשבטים שגרים כאן, לכל הפחות כדי שנוכל להמשיך לתחזק את הבית. חזון שיכול להתעלות על פוליטיקת הזהויות המפלגת ומאפשר לכולם להתארגן סביב רעיון פרגמטי, כזה ששם את התועלת לפני הזהות. שהופך את עקרון השוויון מזכות שהרוב מעניק למיעוט – לאינטרס משותף לכל חלקי החברה. כזה שמציב את השוויון כערובה לכך שכל אחד ממקסם את היכולות ותורם את חלקו להובלת הקטר קדימה. זה כבר לא רק צודק לתת לילדי הבדואים או לחברה הערבית הזדמנות שווה לחינוך, אלא מתבקש כלכלית. כמו שזה אינטרס עליון לצמצם פערים עם הפריפריה או לוודא שהדור הבא של החברה החרדית יוכל להשתתף בעולם העבודה. רק כך נוכל להמשיך להתקיים כחברה מערבית מתקדמת, באזור שנשאר מאחור. חזון שיכול לחבר בין כל המרכיבים הכל כך שונים שמרכיבים את החברה הישראלית – ובחמש מילים: Start-Up Nation לכל אזרחיה.

מקום העבודה הוא כור ההיתוך החדש, והשוויון הוא אינטרס משותף ולא ערך מותנה בנאמנות. חזון כזה יבטיח יותר מכולם את עתיד המפעל הציוני. מפעל שבו כולם לוקחים חלק ולכולם יש פוטנציאל אדיר. אומת הסטארט־אפ לכל. תחשבו איזו גאווה להיות ישראלי תחת הכותרת הזו.

צילום: מנחם כהנא, איי-אף-פי

אהבתם? רוצים לקרוא "ליברל"? למבצע מנויים חדש ואטרקטיבי לחצו כאן

איתמר בן גביר

עוצמה של איש אחד // הטור של עופר חדד

עפר חדד / 04/09/2019
ביבי נתניהו בכנס בחירות בהיכל התרבות של העיר באשר שבע

הסדום והעמורה שבדרך // הטור של רונית ורדי

רונית ורדי / 05/09/2019
איור" עמרי כהן לכתבה מאת אליק מרגלית

מסע בין פרשנים // מאת אליק מרגלית

ליברל / 05/09/2019
תמונות נתניהו, ריבלין, גנץ וליברמן למדור מאת רותם דנון

מו"מ נולד // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 04/09/2019

בדד // מאת שרה ליבוביץ־דר

שרה ליבוביץ-דר / 08/09/2019
סבך הקרבות בימין. מאת רועי לחמנוביץ

סבך הקרבות בימין // הטור של רועי לחמנוביץ'

רועי לחמנוביץ / 05/09/2019

דברור ישיר // מאת אור הלר

אור הלר / 15/09/2019