fbpx !-- Global site tag (gtag.js) - Google Analytics -->

סדר יום פוליטי | ארוכה הדרך לשוויון

אומנם הממשלה הזו שוברת שיאים במספר הנשים שבה ובתפקידי המפתח שבהם הן אוחזות. אך בפועל, מחקר מרתק מגלה כי בישראל ישנם שלל חסמים לייצוג אפקטיבי וכי המערכת עדיין נשלטת בידי גברים

0

ממשלת השינוי שונה מקודמותיה. השינוי ניכר לא רק בהרכב הקואליציה, בגודלה של מפלגתו של ראש הממשלה או בהכרח של קצוות הבית לעבוד יחד. בכנסת ובממשלה הזו ישנו שינוי נוסף – אופיו של הייצוג המגדרי, כאשר נשים רבות יותר בכנסת ובממשלה מחזיקות בעמדות השפעה. 

השינוי אינו בהכרח מכוון, משום שהרשימות לכנסת ה־24 לא בלטו בייצוג נשי מיוחד. להפך, חלקן אכזבו בהקשר הזה. אולם מצבור של נסיבות מיוחדות יצר מציאות אחרת. משבר של מערכות בחירות רבות הוביל לצעדים בלתי שגרתיים, בין השאר שימוש נרחב בחוק הנורווגי, שפתח לנשים נוספות מפאתי הרשימה אפשרות להיכנס לכנסת, מפלגת העבודה בראשות מרב מיכאלי הציגה רשימה עם שריון ריצ' רץ' וכן העובדה שהמפלגות החרדיות לא נכנסו לקואליציה. כל אלו יצרו הבדל מגדרי שאינו נמדד רק במספרים. 

הנשים בכנסת ובממשלה מחזיקות בתפקידים רבים וחשובים יחסית. מבין 35 חברות הכנסת, שהן כמעט 30% מחבריה, תשע מכהנות כיו"ר ועדות, מיכאלי עומדת בראש מפלגה בקואליציה ותשע שרות ממלאות שליש משולחן הממשלה. 

השיא במספר השרות אינו רק מספרי (כפול מבדרך כלל), יש בו גם שינוי מסוים מבחינת עמדות הכוח. השרה שקד היא האישה הראשונה אי פעם במשרד הפנים ומספר שתיים במפלגה המובילה בקואליציה, השרה ברביבאי מכהנת בתפקיד שרת הכלכלה והתעשייה, השרה פרקש־הכהן במשרד המדע והטכנולוגיה והשרה מיכאלי בראש משרד התחבורה, שהיה לרוב בידיים גבריות. עידית סילמן, עד לא מזמן יו"ר הקואליציה, החזיקה גם היא בתפקיד שנשים לא החזיקו בו בדרך כלל. 

לכאורה, נשמע כמעט אידיאלי. האומנם?

יותר ממספרים וכוונות

כאשר מדברים על פער מגדרי בייצוג, המדד המרכזי המקובל הוא ייצוג תיאורי המתמקד במספרים. מדד זה מתייחס לכמות הנשים בפרלמנט בכהונה ספציפית, יחסית למשקלן באוכלוסייה. במחקר עד היום, מקובל גם מדד של ייצוג מהותי, הבוחן עד כמה הנציגות מחויבות באופן מוצהר ובמעשה לאג'נדה פמיניסטית או מקדמות אינטרסים של נשים. 

אולם, ככל שגדל מספר הנשים המכהנות בפרלמנטים שונים בעולם, נאספו נתונים רבים המעידים שייצוג מספרי או מהותי אינו ערובה לשינוי המיוחל. מחקרים חדשים מבקשים למדוד את הייצוג הנשי מנקודת מבט שלישית, בעזרת מדד של ייצוג אפקטיבי. 

ייצוג מסוג כזה מתייחס לשאלה אם נשים במערכת הפוליטית מצליחות לצבור כוח, לפעול ולהשפיע על סדר היום. מדדים של אפקטיביות בוחנים כמה אלמנטים: היכן ומתי חברות פרלמנט משתתפות בתהליכי קבלת החלטות, עד כמה הן מצליחות לקדם מדיניות או חקיקה, אם הן מכהנות בתפקידי מפתח במערכת הפוליטית, אם קולן נשמע בתקשורת הפוליטית ואם הן צוברות עוצמה מספיקה כדי להיבחר לכהונה נוספת. 

ייצוג אפקטיבי חסר או חלש מעלה את השאלה אם קיימים חסמים ייחודיים במהלך הכהונה על רקע מגדרי ומהן הדרכים למגר את
החסמים הללו. 

במחקר שערכתי במעבדה לחקר סדר יום פוליטי בישראל של אוניברסיטת בר־אילן ואוניברסיטת רייכמן, נבחנו חסמים לייצוג אפקטיבי שבהם נתקלות חברות כנסת בישראל. במסגרת המחקר, שהסתיים ב־2021, נערכו ראיונות עם חברות כנסת שכיהנו ב־20 השנים האחרונות, והתמונה שהתגלתה עגומה למדי. כל המרואיינות תיארו כיצד הבינו בהדרגה שכניסה לרשימה בכנסת אין בה די כדי להבטיח שאכן יוכלו לעבוד במהלך כהונתן, וכיצד גילו שאתגר הייצוג בהיבט המגדרי אינו פוסק עם הכניסה לכנסת אלא לובש פנים חדשות. 

חסמים לייצוג אפקטיבי התגלו בזירות השונות: בפרלמנט, בכלי התקשורת ובמוסדות המפלגה, בצורת פרקטיקות, כללים ארגוניים, נורמות ושיח המקשים במיוחד על חברות הפרלמנט לעסוק במלאכה הפרלמנטרית. 

כרקע לראיונות נערך מיפוי שהגדיר תשעה חסמי כהונה שהתגלו בפרלמנטים שונים בעולם, ובהם: סטריאוטיפים שאינם מאפשרים לנשים פוליטיקאיות להיחשב מצליחות, תרבות ארגונית גברית ממוסדת ונוקשה בפרלמנט שלא מותירה מקום לנשים, מבנה עבודה שאינו מאפשר חיי משפחה, אפליה בסיקור תקשורתי, חשיפה להטרדות מיניות במרחבי עבודה שונים, רשתות קשרים בלתי אפקטיביות, שוליות במוסדות המפלגה ועוד. 

ממצא מרכזי במחקר הישראלי הוא הופעתם החוזרת של מרבית החסמים בכל אחד מהראיונות. התיאורים של כל חברות הכנסת מצביעים על התמודדות מתמדת עם מארג של חסמים, הפועלים בעצימות משתנה, מצטלבים זה בזה או פועלים במקביל זה לזה לאורך הכהונה כולה ובכך מגדילים את הקשיים והאתגרים העומדים בפניהן. 

עוד מצביעים הממצאים על חלוקתם של החסמים לשתי קטגוריות הנבדלות זו מזו: חסמים פרלמנטריים, המתגלים בפעולתן של חברות הכנסת בפרלמנט כמקום עבודה ונובעים ממאפייני התפקיד הפרלמנטרי ומן המבנה המוסדי של הפרלמנט המשרת תרבות גברית וסגנון גברי באופן ברור; וחסמים פוליטיים, המתגלים בעיקר בפעולתן ובמיקומן של נשים במוסד המפלגה ובסיקור התקשורתי שלו הן זוכות. חסם מרכזי בהקשר זה הוא אופי רשתות הקשרים שלהן, ומקורות הידע והכוח שאליהם הן מצליחות להתחבר. 

לא תלויות בעצמן

שתי קטגוריות החסמים נבדלות זו מזו לא רק בזירות שבהן הן מתגלות, אלא גם באופי החוויה שהן מעוררות אצל חברות הכנסת כאשר הן נתקלות בחסמים הללו ובאסטרטגיות ההתמודדות שהן מצליחות לפתח מולם. 

מתוך כך מתברר המדרג ביניהן: בעוד החסמים הפרלמנטריים נחווים כמוכרים וגלויים יחסית, ועימם הן מצליחות להתמודד, החסמים הפוליטיים מורכבים יותר. חסמים אלו קשורים למערך הכוחות הגברי בזירה הפוליטית וליכולת של חברות הכנסת לזהות אותו ולשלם את המחיר הכרוך בהשתלבות בתוכו. 

על כן, לאורך הראיונות החסמים הפוליטיים הם שמתגלים כחסמים ממיינים, בייחוד בהקשר של אפשרות לכהונה נוספת. חברות כנסת שמצליחות לפתח אסטרטגיות התמודדות עימם מחזיקות מעמד, וחלקן הקטן אף צוברות כוח ומעמד עצמאי משלהן; ואילו רבות אחרות נתקלות בחסמים הללו שוב ושוב באופן הפוגע הן ביכולתן למלא את תפקידן והן באפשרות שלהן להגיע לכהונה נוספת. 

מהמחקר עולה בבירור שייצוג אפקטיבי של נשים בכנסת ובממשלה אינו תלוי רק בהן ולכן מאמץ ועבודה קשה אינם אסטרטגיה מתאימה או מספקת להתמודדות עם החסמים. לעומת זאת, חיזוק קשרים עם בעלי הכוח מתגלה כאסטרטגיה חשובה הרבה יותר. בייחוד בהקשר של ייצוג נשי, האליטה הגברית במפלגה היא שקובעת ומכתיבה את האופן שבו נשים יקודמו במפלגה או ייפלטו ממנה. 

עוד עולה שייצוג אפקטיבי לא נמדד למעשה רק בקדנציה ספציפית אחת, אלא גם ביכולתן של נשים לכהן לאורך כמה קדנציות. כיוון שעבודת הפרלמנט דורשת ניסיון וקשרים שנצברים לאורך זמן ומתחזקים מכהונה לכהונה, ייצוג שנמשך כהונה אחת אינו מספיק כדי לאפשר כהונה אפקטיבית, ומי שנפלטות או פורשות לאחר כהונה אחת – הניסיון שצברו בתוך המערכת הפוליטית נעלם איתן. 

אמנם ימיה של הכנסת הזו קצרים, אך מיקומן של הנשים הוא שסולל חלק נוסף בדרך לשוויון. בעבודתן במשרדי הממשלה ובניהול ועדות הכנסת הן צוברות ניסיון, בנוכחותן בתפקידים חדשים הן סודקות עוד קצת את דעת הקהל ואת כללי המשחק הנוקשים של התקשורת הפוליטית. 

באופן מעניין, המבחן הגדול העומד בפני הנשים הללו אינו ביכולתה של הכנסת הזו להחזיק מעמד, אלא ביכולתן האישית של כל אחת מהן להתקדם אל עבר כהונה נוספת ולבסס בפרלמנט ובמפלגה את הניסיון והכוח שהן צוברות כעת. 

לא רק שינויים מספריים, אלא שינויים מבניים הם שמאפשרים לנשים הללו ולנשים שייכנסו לכנסת במערכות הבחירות שעוד יבואו לצפות לתפקידי מפתח בפוליטיקה הישראלית, בדיוק כפי שמצפים לכך עמיתיהן הגברים. 

הדלת שנפתחה לייצוג אפקטיבי נרחב יותר אינה מספיקה. רק הסרה של חסמים מבניים נוספים, יחד עם נשים מנוסות בפרלמנט שימשיכו מכהונה אחת לכהונה נוספת, ישדרגו ויחזקו את מעמדן, יהפכו נציגות נשים בכנסת לאפקטיבית. הניסיון והכוח שהן צוברות כעת, לצד פעולה סדירה לזיהוי חסמי כהונה ומיגורם, הם שיאפשרו להן ולמי שיבואו אחריהן לטפס אל המדרגה הבאה.   

יעל גוראון היא מרצה בסמינר הקיבוצים, לשעבר מפמ"ר אזרחות במשרד החינוך. המאמר מבוסס על עבודת התזה שלה בנושא חסמי כהונה לחברות כנסת בישראל. בהנחיית ד"ר אילנה שפייזמן. 

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook